newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לשוטרי מג"ב המזרחים נמאס מהשמאלנים שמבלים בצעדות על כבישים

זה הפך לקלישאה: אמנים וסטודנטים נפגשים במוצאי שבת לצעוד ולצעוק קצת ברחובות תל אביב. שוטרים בני המעמדות הנמוכים מפנים אותם. בעיתון בקושי יכתבו על זה. וזה לא ישנה שום דבר

מאת:

כותב אורח: יוסף ברוך

ההפגנה יצאה מכיכר הבימה בתל אביב. הגיעו הרבה אנשים, הייתה אנרגיה טובה ותחושה של מפגש חברים.

באו גם כל הארגונים וכל הצבעים, הירוקים עם הירוק, האדומים עם האדום, הכחולים עם הכחול, וההיא עם השמלה בחמש מאות שקל והנעליים בעוד חמש מאות לפחות שעושה תמיד פן מתוקתק לפני כל ארוע. "היא פעילה חברתית אחולמאניוקי", אמר לי סוויסה מהתקווה, "תמיד מגיעה להפגנות עם מגאפון והולכת ראשונה ליד השלט".

ההפגנה החלה לצעוד באופן מסודר ומאוד לא אלים, לכיוון קרית הממשלה. המסלול היה מוכר לצועדים. פונים שמאלה בצומת הגדול, ואז ממשיכים ישר ואז ימינה. חלק מהתושבים הציצו מהמרפסות. היס"מניקים, שוטרי מג"ב והכחולים, שהם מהמעמד הנמוך, עמדו ואיבטחו את הארוע. רובם היו רוסים, אתיופים, מזרחים ואחרים, שבאו מהפריפריה החברתית-כלכלית של ישראל, ושמאמינים שאם הם יתרמו למדינה שירות קרבי משמעותי, זה יעזור להם להסתדר בעתיד. חלקם רוצים להצטיין בתפקיד ולהשאר בקבע, כדי שתהיה להם פרנסה להביא הביתה.

ההפגנה הגיעה לקריית הממשלה. נישאו נאומים, או שלא נישאו נאומים. חוצבי להבות או לא, מים זרמו בנהר מתחת לגשר. אנשים הזיעו. חלקם התרגשו. עיתונאים צילמו. היה דיווח פה ושם. עיתונאי חברתי יעשה על זה אייטם. כולם הרגישו טוב מאוד עם עצמם חוץ מולאדימיר היס"מניק שחברה שלו אירנה התבאסה עליו שוב שהוא לא בבית במוצאי שבת.

> מורה נבוכים: מה הסיפור של שוד הגז הגדול?

שוטר מג"ב ברכבת לחיפה, מוצאי שבת. רגעים לפני כן השתתף בפיזור הפגנת שוד הגז בתל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

שוטר מג"ב ברכבת לחיפה, מוצאי שבת. רגעים לפני כן השתתף בפיזור הפגנת שוד הגז בתל אביב (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אחרי שהסתיים ריטואל האוננות הקבוע בסוף המסלול, ואחרי שכולם גמרו, חשב מי שחשב שהגיע הזמן לעשות משהו רדיקלי. ללכת לביטוח לאומי ולצעוק מול הקירות או לחסום איזה רחוב תל אביבי חשוב מאוד ומרכזי מדי. זה הזמן להסלמה.

המפגינים צעדו לכל מיני כיוונים, והיס"מניקים איתם. מפקד המשטרה נלחץ. ההפגנה כבר לא היתה "בשליטה". הוא לא צריך את מה שהיה לו עם האתיופים. ליס"מניקים נשבר הזין מכל האמנים השמאלנים הטחונים האלה שהבילוי שלהם במוצ"ש זה לצעוד בחבורות לכל מיני כיוונים. היה חם ומגעיל מדי. השוטרים צריכים לשמור את הצירים פתוחים. היה עימות. הייתה אלימות, אבל לא אלימות ממש. השוטרים נתנו מכות לכל מיני אנשים. המכות ביטאו את התסכול שלהם. הם האמינו שמגיע לאלה שמקבלים את המכות. מישהו יכתוב על זה סטטוס או רשימה. מישהו יעלה צילום ואחרים יזדעזעו נורא.

בסוף כולם הלכו הביתה עייפים אך מרוצים. העצורים שוחררו למחרת. החולצות המיוזעות נשלחו לכביסה.

בסיכום ההפגנה הרים מי שהרים טלפון למזכיר של ראש הממשלה ואמר לו – כן, הייתה הפגנה, ככה וככה משתתפים, כמה עצורים, הצירים פתוחים והכל תקין. לא, ההפגנה היתה בתל אביב, יאמר היועץ הפוליטי, אל תדאג, לא בבייס שלנו, לא בשכונות, לא במקומות שיש לנו בהם מצביעים. כן נו, אתה יודע, הקומוניסטים והירוקים ונוער מרץ\עבודה. החשודים הרגילים. אולי גם את זה כבר לא אומרים. זה עובר מתחת לרדאר.

עורך "ישראל היום" הכין דף שער מיוחד שעוסק בטרור המשתולל ובשלדון אדלסון כפרה עליו. רוב הקוראים במדינה יקראו את הכותרת הזאת מחר בבוקר.

מחר ידברו קצת בחדשות על מה שהיה. אולי תהיה ידיעה. ומחרתיים יאשרו בכנסת את הגניבה.

אפס אפקטיביות. אפס פניה לקהל לא מעורב. אפס רלוונטיות. קלישאה.

עוד 1:0 קטן לשלטון.

יוסף ברוך הוא מזרחי תושב נשר, חובש כיפה, שהצביע ליכוד בבבחירות האחרונות.

> תגובה: איך לחטוף מכות משוטרים בהפגנה למען החברה נחשב לאוננות?

 

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf