newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

קוראים לזה התנגדות

מבחינת הפלסטינים מבצע "צוק איתן" מכוון נגד האוכלוסייה האזרחית ונגד ממשלת האחדות. לכן הם מתכנסים מאחורי חמאס, שנותר הגוף המרכזי בזירה הפוליטית הפלסטינית שממשיך בהתנגדות

מאת:

יו"ר הקואלציה, יריב לוין, הצהיר לא מכבר על רצונו "לשטח אזורים שלמים בעזה". שר הביטחון הצהיר לפני יותר מחודש על כוונתו לפגוע באוכלוסיה אזרחית בעזה, עוד לפני שהמתקפה הצבאית המסיבית התחילה, וללא הצגת אפילו בדלי ראיות לכך שחמאס אחראי לחטיפת שלושת הנערים.

כמעט חודש לאחר מכן, עיתונאים מחו"ל פרסמו הצהרות של דובר משטרת ישראל לתקשורת הזרה, מיקי רוזנפלד, בהן הוא מודה שחמאס לא עומד מאחורי החטיפה ושכנראה מדובר בתא שעבד באופן עצמאי. שימו לב, מספר עיתונאים פרסמו את הציטוט של רוזנפלד. חשוב לציין שהתקשורת הישראלית, המשמשת בימים אלה כדוברת של הממשלה, התעלמה לחלוטין מהסיפור שכיכב בתקשורת העולמית.

האמת המטרידה נהפכת למגוחכת כשבוחנים את "המטרות המשתנות" של מבצע צוק איתן, שהתברר לכל העולם כטבח ממושך בתושבי עזה. עם תחילת ההפגזות סיפרו לנו על ביסוס השקט בדרום לתקופה ארוכה, על ידי השמדת יכולת ירי הרקטות. כמה ימים לאחר מכן המטרה השתנתה: "השמדת המנהרות היא היעד", טפטפו לנו שופרי התעמולה ברוממה, נווה אילן וגבעתיים, לאחר שהתעלמו מהן טוטאלית בתחילת המבצע. לאחר שבי החייל גולדין ובטרם פורסם שהצבא המוסרי ביקום הפעיל את נוהל חניבעל, סיפרו לנו שהמטרה כעת היא החזרת החייל, שכבר ידעו על מותו (אם הוא לא נהרג בהיתקלות, ההפגזה הכבדה עשתה כל מה שאפשר כדי להיפטר מהמעמסה של עוד חייל חי ושבוי).

אל נוכח כל האמור לעיל תמוהה העובדה שלא מספיק אנשים שואלים ותוהים: מהי המטרה האמיתית של "צוק איתן"?

לפלסטינים, שלא ניזונים מבנק השקרים התעמולתי הציוני, שרואים את הצהרות הבכירים בישראל המאיימות בפירוש לפגוע בהם ולא קונים את שקרי ״המטרות״, אין בכלל ספק. המלחמה היא נגד העם הפלסטיני וממשלת הפיוס המאוחדת, וכל מטרתה היא התשה ופגיעה באוכלוסייה אזרחית, ולא פגיעה בחמאס. כשיוסף או מנאל קמים בבוקר ורואים בחדשות דיווחים על מאות הרוגים בטבח נוסף, הם יודעים כבר שההתנגדות פגעה בצבא פגיעה קשה במהלך הלילה.

> סיום המצור אינו דרישה של חמאס, זו דרישה של העם

פלסטינים נושאים גופה שנמצאה מתחת להריסות בכפר ח'וזאעה, מזרחית לחאן יונס, 1 באוגוסט 2014. מאות מהתושבים חזרו לח'וזאעה בתחילת הפסקת אש כדי לחלץ גופות וציוד. ח'וזאעה נותקה משאר רצועת עזה ונכבשה על ידי חיילים ישראליים. מספר גדול של תושבים נהרגו ונפצעו, ובתים רבים נהרסו. רוב התושבים נמלטו מההתקפות הישראליות. (אן פאק / אקטיבסטליס)

פלסטינים נושאים גופה שנמצאה מתחת להריסות בכפר ח'וזאעה, מזרחית לחאן יונס, 1 באוגוסט 2014. מאות מהתושבים חזרו לח'וזאעה בתחילת הפסקת אש כדי לחלץ גופות וציוד. ח'וזאעה נותקה משאר רצועת עזה ונכבשה על ידי חיילים ישראליים. מספר גדול של תושבים נהרגו ונפצעו, ובתים רבים נהרסו. רוב התושבים נמלטו מההתקפות הישראליות. (אן פאק / אקטיבסטליס)

הוצאה ביטחונית, הוצאה אזרחית

ישראל לא באמת יכולה לפגוע בחמאס דרך מלחמה. בכירי הממשלה, אנשים עם מנת משכל מעל הממוצע (חרף כמה אנשים כדוגמת יריב לוין המגלים בורות מוחלטת לעתים קרובות מדי), יודעים זאת. אם נבחן את היסטוריית ההתנגדות הפלסטינית מנקודת מבט פלסטינית, נראה שהיא הייתה בשפל עם תחילת הסכסוך האלים בין פתח לחמאס והחלת המצור הכולל על רצועת עזה.

בשעה שפתח וחמאס נלחמים אחד בשני מבחינת הפלסטינים לא היה מדובר בנקודת שפל בשל ההפרדה בלבד, אלא בין היתר גם בשל אופי הגופים המסוכסכים ואופי התנגדותם. פתח החילונית זנחה את המאבק האלים בכיבוש, ותחת הנהגת בובת הפיטום העונה לשם מחמוד עבאס, שמה את כל יהבה על המשא ומתן המדיני, משל היו לפלסטינים החלשים קלפי מיקוח בכלל כנגד המעצמה הגדולה במזרח התיכון.

חמאס, לעומת זאת, היא תנועת התנגדות פוליטית ודתית. לפני אותו סכסוך פנימי ההתנגדות הדתית מעולם לא היוותה באמת את גרעין ההתנגדות הפלסטינית האלימה, גם תחת הנהגתו של אחמד יאסין. פתח והחזית העממית היוו את ספינות הדגל של המאבק הפלסטיני לאורך שנים – התנגדות אלימה לכיבוש ברובה, אך חילונית לגמרי.

ישראל הצליחה לנטרל התנגדות זו בשלל דרכים ערמומיות, אחת מהן היא "העצמתו" של ערבי המחמד המדיני עבאס, שהביאה לחוסר לגיטימציה שלו ברחוב הפלסטיני והעלאת קרנו של חמאס בקרב הציבור. דרך נוספת הייתה מאבק ממוקד ואלים בחזית העממית, ששיאה כליאת אחמד סעדאת. על פניו, חשבו לעצמם בישראל, קל יהיה להילחם בארגון דתי ולבודדו בינלאומית. היא הצליחה, עד ״צוק איתן״.

אך עדיין, מדוע ישראל ממשיכה במעשי התוקפנות שלה כל שנתיים-שלוש?

המטרה היא לא למוטט את חמאס, להיפך. עם כבוש, קל וחומר כזה תחת מצור, יתנגד ויפעל בין היתר גם בדרכים אלימות. זוהי תופעה טבעית לגמרי. הסירו דאגה מליבכם, הצבא והממסד יודעים זאת טוב מאוד. מבחינת ישראל, עדיף לה להתמודד מול ארגון אותו תוכל להשוות לאל-קאעידה, דאע"ש ושאר הפסיכופטים בספירה המזרח תיכונית, לחכות שהחילונים הפלסטינים ינטשו אותם, ואז לבודד אותם ולהשיג תמיכה של הקהילה הבינלאומית.

פגיעה באזרחיו ובתשתיותיו האזרחיות של חמאס נועדה להבטיח שאותו ארגון ימשיך להפנות את משאביו לטיפול באוכלוסייתו. בחדרי חדרים גם בישראל יודעים אך לא מודים וממשיכים לשקר, שחמאס משקיע מתקציבו השוטף פחות משיעור ההשקעה הישראלי בהתעצמות צבאית. רוב הכסף הולך בעיקר לתשתיות אזרחיות (בתי חולים, בתי ספר), והריסתם של אלה נועדה להבטיח שגם הארגון השלט בעזה יישאר עני, שהרוב הגדול של תקציבו ימשיך להיות מופנה למען רווחת אוכלוסיית עזה הענייה, שכעת כמעט שליש ממנה הם עקורים.

הציבור הפלסטיני, בכל העולם ולא רק בעזה, מודע לזה. לנוכח ההרס הרב, חצי מליון העקורים ואלפי ההרוגים בשנים האחרונות, התמיכה בחמאס מרקיעה שחקים, עד כדי כך שאפילו בכירי פתח המושחתים נאלצים לספק הצהרות לוחמניות של תמיכה ב״התנגדות״. התמיכה העולמית בתושבי עזה ובפלסטינים מהווה גם ניצני הבנה של האמת והבנת התנהגותו של הנכבש.

דרך אגב, הרבה פלסטינים היום כבר לא קוראים לחמאס בשמו. הם קוראים לו בשם המיתולוגי ומעורר הכבוד – ההתנגדות. בזכות ישראל, במידה רבה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf