newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"קולוניה דיגנידד": גרמניה פותחת את תיקי פרשת הפדופיל הנאצי בצ'ילה

גרמניה מודה שלא פעלה כדי לעצור את מושבת העינויים שהקים פדופיל נאצי מורשע ובו עונו ונרצחו גם מתנגדי המשטר בצ'ילה. בישראל, בתגובה לעתירה הדורשת לחשוף את תיעוד הקשר עם משטר פינושה הודיעה המדינה כי לא תחשוף את המסמכים, כי יש יותר מדי כאלה

מאת:

"קולוניה דיגנידד" הייתה עיירת עינויים דתית שפעלה בצ'ילה משנת 1961. בראשה עמד הכומר פאול שפר, קצין נאצי לשעבר שברח מגרמניה בעקבות האשמות על פדופיליה. בעיירה המבוצרת שהייתה ממוקמת 350 קילומטרים דרומית לסנטיאגו המשיך שפר עשרות בשנים לאנוס את ילדי המקום – רובם גרמנים, וגם כאלו שנחטפו ממשפחות צ'יליאניות עניות.

במושבה שהקים לרגלי האנדים התגוררו 300 בני אדם. שפר הפריד בין הנשים, הילדים והגברים ונהג לאורך שנים לאנוס את ילדי הקהילה ולהתעלל בבוגרים. מאז עלייתו של אוגוסטו פינושה לשלטון, לאחר ההפיכה בצ'ילה ב-73', שימש המקום גם כאתר רצח ועינויים של פעילי שמאל על ידי שירותי הביטחון של הכללי של צ'ילה (DINA). בתמורה זכה שפר לשיתוף פעולה מהשלטונות. עד היום חלק מהגופות הקבורות במקום לא הוחזרו והנרצחים נחשבים ל"נעלמים". על פי הדיווחים בין המענים במקום היה גם יוזף מנגלה.

כבר ב-1977 נפוצו ידיעות בעולם על הנעשה במקום. עציר לשעבר במקום בשם חואן מוניוז, ששוחרר לאחר ששיתף פעולה עם המשטרה החשאית, סיפר על הנעשה במקום. זמן קצר לאחר מכן הוא נרצח. עם זאת הקהילה פעלה ללא הפרעה עד נפילת שלטון פינושה בשנות ה-90. בשנת 2005 נתפס שפר בארגנטינה ונשפט על 25 סעיפי פדופיליה ורצח.הוא נידון ל-33 שנים בכלא שם הוא מת בשנת 2010.

> ה-11 בספטמבר של דרום אמריקה

קבר ממנו הוצאו גופות של נעלמים שנרצחו בקולוניה דיגנידד (צילום: Zazil-Ha Troncoso 2 ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

קבר ממנו הוצאו גופות של נעלמים שנרצחו בקולוניה דיגנידד (צילום: Zazil-Ha Troncoso 2 ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

השבוע ביקש שר החוץ הגרמני, פרנק-ואלטר שטיינמאייר, סליחה מנפגעי "קולוניה דיגנידד" על חלקו של ארצו ובמיוחד על חלקה של השגרירות הגרמנית אשר נתנה לשפר חסות. בדיווח של השגרירות מ-1977, למשל, נאמר כי "הכל תקין בקולוניה, אפילו המגורים של החזירים". בנוסף התחייב שר החוץ הגרמני לחשוף את המסמכים החסויים על שיתוף הפעולה עם הקלוניה. בקשת הסליחה היא אמנם סימבולית אך ההודאה באשמה בצירוף חשיפת העובדות יכולה להביא לכך שמקרים מהסוג הזה לא ישנו.

לפני שבועיים משרד החוץ הישראלי ביקש וקיבל דחייה מבית המשפט העליון שאמור היה לדון בעתירה לחשוף את שיתוף הפעולה של ישראל עם צ'ילה באותן שנים, שיתוף פעולה שכלל סחר בנשק ואימונים של צבא צ'ילה.

בדומה לשיתוף הפעולה ברצח העם ברואנדה, שם ממשלת ישראל טוענת כי חשיפת שיתוף הפעולה תפגע ביחסי החוץ שלה, כך גם במקרה של צ'ילה. אך במקרה זה משרד החוץ מוסיף גם טיעון מקורי יותר. הוא טען לפני כמה חודשים כי מדובר בעבודה רבה מדי מכיוון שבבדיקה מקדמית התגלו 19 אלף מסמכים העוסקים בשיתוף פעולה זה, ומאז התגלתה עוד כמות נכבדת של מסמכים נוספים.

כמובן שמספיקה טענה זו בשביל להבין כי שיתוף הפעולה הישראלי עם שלטון הרצח של פינושה אכן התרחש, ואפשר ללמוד מכך גם על היקפו. במיוחד מאז הוטל האמברגו האמריקאי על מכירת נשק לצ'ילה, אז ישראל מילאה את מקומה, וכאשר היחסים בין ארה"ב לצ'ילה הוחרפו ב-85' בעקבות חטיפת המתמטיקאי היהודי בוריס וייפלר בצ'ילה ורציחתו, ככל הנראה, בקולוניה דיגנידד.

> ישראל מסרבת להסגיר מבוקש בגין פשעים נגד האנושות המתגורר בחיפה

הרודן אוגוסטו פינושה (Biblioteca del Congreso Nacional de Chile)

הרודן אוגוסטו פינושה (Biblioteca del Congreso Nacional de Chile)

לפי מסמך משגרירות ארה"ב בצ'ילה מיום 24.4.1980 למחלקת המדינה, שצורף לעתירה לעליון, ישראל הייתה ספקית נשק מרכזית לשלטון פינושה. לפי דברים של תת מזכיר המדינה האמריקאי מיום 10.4.1984, ישראל הייתה אחת מספקיות הנשק המרכזיות לחונטה. כך הוא הסביר שיקשה על ארצו לאכוף סנקציות אפקטיביות על צ'ילה מכיוון שישראל בכל מקרה היא ספקית ראשית שלה והנסקציות לא חלות עליה.

הטענה בדבר הכמות הרבה של המסמכים היא אבסורדית, ישראל מתנגדת לחשיפת חימוש ואימון של משטרי הרצח בדרום סודאן, רואנדה, ארגנטינה, גואטמלה, ואחרים, לא מדובר במקרה נקודתי. אפשר לפתור זאת בנקל בחשיפה הדרגתית של המסמכים כפי שנעשה בארה"ב.

לגבי הטענה על פגיעה ביחסי החוץ, זו כמובן מוצדקת עובדתית. אך מדינה שקמה בעקבות השואה לא יכולה להשתמש בטעון זה כדי לחפות על שיתוף הפעולה שלה ברצח עם. באותה מידה שביטחון גרמניה או יחסי החוץ שלה לא יכלו להוות טיעון נגד חשיפת פשעי הנאציזם.

ובכלל טוב יהיה שחוץ מחשיפת המסמכים תלך ישראל בדרכה של גרמניה ובתור התחלה תבקש סליחה מאלפי הנרצחים בצ'ילה בידי המשטר אותו חימשה.

> כך הצבא מכניס לשימוש אמצעי לחימה שחיילים לא התאמנו עליהם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf