צריך להתחשבן עם ארדן ואלשיך על השקרים שלהם באום אלחיראן

פשע הריגתו של יעקוב אבו אל-קיעאן המנוח על ידי שוטרים בעת פינוי יישובו, אום אלחיראן, ב-18 בינואר 2017, הוא מעין בבושקה של אימים, שמולידה מתוך בטנה זוועה אחר זוועה, שרשרת מסוייטת שאת נקודת ההתחלה שלה קשה לקבוע.

מתנהג כמו אדון לבן בדרום אפריקה. גלעד ארדן (צילום: גילי יערי / פלאש 90)

האם היה זה הירי בראשו של חבר הכנסת איימן עודה, שהגיע למקום בסולידריות עם התושבים? האם הירי באבו אל-קיעאן, המורה הוותיק שכל מבוקשו היה להתרחק משם לפני שמתחיל ההרס ולא לראות בחורבן כפרו? ואולי הדקות הארוכות שבהן דימם למוות מבלי שתוגש לו עזרה רפואית, אף שבמקום נכחו רופאה וחובש, שניהם במרחק קצר ממנו? האם זו מסכת השקרים והטיוח מצד המשטרה, המפכ"ל והשר לביטחון פנים מיד אחרי מותו? הפיכתו למחבל דאע"ש עוד בטרם התקררה הגופה, וחזרה על השקר הזה גם אחרי שהופרך בעליל?

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

האם זו ההתעללות בבני המשפחה האבלים, שנאלצו לעתור לבג"ץ נגד המשטרה שהחזיקה בגופתו של אבו אל-קיעאן ימים ארוכים אחרי הריגתו כבת ערובה כדי לכפות על המשפחה הלוויה בתנאים מחפירים? או סגירת תיק החקירה על ידי מח"ש? או שאולי נקודת ההתחלה היא עצם ההחלטה להרוס את היישוב אום אל-חיראן ולגרש את תושביו, שהמדינה עצמה מיקמה אותם שם אחרי שגזלה את אדמותיהם המקוריות, לטובת בניית יישוב ליהודים בלבד על חורבותיו, באישור בית המשפט העליון?

אם היה למישהו עוד צל של ספק לגבי ממדי הזוועה הזו, החומרים החדשים המתפרסמים כעת מתוך עתירה של הוועד נגד עינויים וארגון עדאלה, בדרישה לפתוח את תיק החקירה באשר לנסיבות הריגתו של אבו אל-קיעאן, מנפצים אותם סופית: רופאה וחובש עמדו במרחק מטרים ספורים ממנו אחרי שנורה ולא סייעו לו; שוטרים שהיו במקום חשבו כבר מהרגע הראשון שדריסתו של השוטר ארז לוי לא היתה פיגוע אלא תוצאה של איבוד שליטה מצד אבו אל-קיעאן על הרכב אחרי שנורה.

אין ספק שהממצאים האלה מחייבים את פתיחתו של תיק החקירה – שנסגר על ידי מח"ש באקט מביש של טיוח – נגד כל מי שהיה מעורב במותו של אבו אל-קיעאן, בין אם באופן אקטיבי ובין אם על ידי מניעה או אי-הגשת טיפול רפואי שיכול היה אולי להציל את חייו. אבל שני השמות המרכזיים שאסור לשכוח בסיפור הדמים הזה הם מפכ"ל המשטרה לשעבר, רוני אלשיך, והשר לביטחון פנים, גלעד ארדן. השניים האלה הם הראשונים שצריכים לבוא אתם חשבון.

המציא שהמורה אבו אלקיעאן הוא איש דעא"ש. המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך בלווייתו של השוטר ארז לוי שנדרס באום אלחיראן (צילום: פלאש 90)

השניים האלה, עוד בטרם הסתיימה חקירת מח"ש, מפוקפקת ככל שתהיה, מיהרו להכריז על אבו אל-קיעאן כמחבל, ועוד של דאע"ש, לא פחות – טענה שניסו לבסס על עותקים ישנים של "ישראל היום" שנמצאו בביתו. והשניים האלה פימפמו את השקר המתועב הזה שוב ושוב.

בהספד שנשא בהלווייתו של השוטר ארז לוי ז"ל, אלשיך אמר: "לצערי יש כאלה שמנצלים כל סיטואציה למטרות טרור, בתוכם מחבל בן עוולה שניצל שעת כושר, האיץ תוך שהוא מתעלם מהשוטרים שהיו פרושים משני צדי הציר וסימנו לו לעצור".

זהו שקר מוחלט, מ-א' ועד ת'. החומרים שמתפרסמים עכשיו מראים שגם השוטרים שלו ידעו שזה לא נכון. זה לא הפריע לאלשיך להתסיס ולהסית נגד האזרחים הערבים: "לאחרונה ישנן אידאולוגיות של רוחות קיצוניות כמו דאע"ש. אלימות פנימית היא תופעה של חוסר משילות. לצערנו חלק מהבכירים החליטו לא לגנות את הפיגוע, חלקם בחרו בהסתה במקום באכיפת החוק. משטרת ישראל תעמיק את השיטור במגזר הערבי וגם תילחם בטרור ככל שיופיע. פיגועי הטרור לא ירפו את ידינו".

נאמן לגישה זו, אלשיך השיק ביחד עם ארדן תוכנית להעמקת השיטור ביישובים הערביים ופתיחת תחנות משטרה, שכפי שחשפה סוהא עראף בסדרת תחקיריה, לא תרמו דבר לביטחון הציבור הערבי.

גם שר הפנים ארדן לא נשאר מאחור ותרם את חלקו למסכת השקרים וההסתה: "הבוקר נפל על משמרתו חברנו הגיבור המצטיין, רב סמל בכיר ארז, השם ייקום דמו. מחבל מתועב, איש התנועה האסלאמית, דהר בשביל לפגוע בכמה שיותר מהם". במילים המופקרות האלה ארדן כבר סלל את הדרך לטיוח שהוביל לסגירת התיק.

אלשיך וארדן פימפמו, כאמור, את השקר הזה גם אחרי ששורת פרסומים הפריכו אותו מהיסוד. רק אחרי יותר מחודש ימים הסכים ארדן לומר ש"אם יתברר שמה שקרה באום אלחיראן לא היה פיגוע, צריך להתנצל".

במובן מסוים, האמירה הזו היא הנבזית מכל השקרים גם יחד, כי היא מגלמת באופן המזוקק ביותר את תפיסת האדנות של בן הגזע העליון, שבאמת מאמין שהתנצלות שלו בפני הנתין הנחות יש לה ערך סגולי משל עצמה, שהיא היא לקיחת האחריות והתוצאה שלה.

הלווייתו של יעקוב אבו אל-קיעאן. המשטרה עיכבה את הלוויה בכמה ימים (צילום: קרן מנור/ אקטיבסטילס)

בעולם של ארדן, הוא לא שר – כלומר פקיד בכיר שמחויב בדין וחשבון ציבורי, ציבור שגם הבדואים בנגב והציבור הערבי הם חלק שווה זכויות בו, הציבור שבשבילו הוא עובד, המועסק שלהם. בעולם שלו, ארדן הוא האדון הלבן בדרום אפריקה בתקופת האפרטהייד, שאמנם חייהם חסרי הערך של השחורים נתונים לחסדיו על פי סדר הדברים הטבעי, אבל הוא, בנדיבות של אדונים, מוכן לעשות את המחווה מרחיקת הלכת הזו אם יימצא ששגה.

ההתנצלות שלו היא כבר העונש שהוא גוזר על עצמו ושאמור, מבחינתו, לשים סוף לעניין. כי במשטר אפרטהייד, לשחור אין זכויות אזרחיות. המקסימום שיוכל לקוות לו הוא מחווה מצד האדון.

בפני מי חשב ארדן להתנצל? בפני משפחת אבו אל-קיעאן? האם מדובר בסכסוך פרטי שלו מולם שהוא חשב לפתור בהתנצלות? שאלות אלה נותרו רטוריות כיוון שארדן ממילא לא חשב להתנצל; המירב שהצליח לומר הוא ש"מדובר באירוע מצער שבו נהרגו שוטר ואזרח". וזהו. סוגרים את התיק.

ארדן, למרבה הבושה, עדיין שר בממשלה, באותו תפקיד שבו שימש כשהפשע הזה התחולל. את הדין וחשבון על ההסתה הפראית שלו ועל ההתנהלות הפושעת של הגוף שעליו הוא אחראי הוא חייב לכל אזרחי המדינה.

אין ספק, שכפי שהעתירה דורשת, השוטרים ואנשי הצוות הרפואי שנכחו במקום צריכים כולם לעמוד לדין. אבל מהרשימה הזו אסור להשמיט את השמות של שני האנשים האלה – ארדן ואלשיך – שממקומם בראש הפירמידה לא רק מעלו בתפקידם, שיקרו וקידמו את תרבות הטיוח, אלא גם ניצלו את מעמדם הבכיר כדי להזין את אש ההסתה הנצחית נגד חמישית מאזרחי המדינה הפלסטינים. אסור שנשכח את חלקם המביש בפרשה.