newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צריך להודות: האסלאמית היא מפלגת ימין שמרנית בתוך המשותפת

מתוך אובססיה לפרק את המשותפת, נתניהו זיהה את המפלגה האסלאמית כבטן הרכה שלה. אין בעיה שעבאס יריב עם הח"כים האחרים במשותפת, כל עוד שומרים על גבולות גזרה. אחרת ה-D9 של נתניהו יעלה על המשותפת

מאת:

המשבר בתוך המשותפת החריף השבוע בעקבות המופע המתוקשר בוועדה המיוחדת למאבק בפשיעה בחברה הערבית בראשותו של חבר הכנסת מרע"ם, מנסור עבאס, ובנוכחותו החריגה של ראש הממשלה בנימין נתניהו ושורה של שרים, מנכ"לים ובכירים במשטרה.

נתניהו משתמש בו כדי לפגוע במשותפת. ח"כ מנצור עבאס, ראש התנועה האסלאמית נואם במחאה מול שגרירות צרפת, 29.10.20 (צילום: אורן זיו)

נתניהו משתמש בו כדי לפגוע במשותפת. ח"כ מנצור עבאס, ראש התנועה האסלאמית נואם במחאה מול שגרירות צרפת, 29.10.20 (צילום: אורן זיו)

הדיון, שהיה אמור להיות ממוקד בתוכנית הבין משרדית למיגור האלימות בחברה הערבית שהוגשה לממשלה באיחור של כמעט שנה, גלש מהר מאד – מהר מדי, הייתי אומרת – לעימותים בין עבאס ושאר חברי הרשימה המשותפת.

כשעבאס דיבר בנימה מפויסת על המשטרה ש"משתדלת" והצליחה למנוע מקרי רצח רבים בחברה הערבית, נדלק הניצוץ, וחברי המשותפת פתחו במתקפה נגדו. ראש הממשלה ישב מרחוק בזום, נראה משועשע מהמופע ולא היה צריך להוסיף מילים. חברי הכנסת הערבים עשו את העבודה והוויכוח התלהט ללא מעורבות מצידו של נתניהו.

עבאס עשה טעות קשה כשהניח לנציגי המשטרה לדבר בוועדה שהוא עומד בראשה על "תרבות האלימות" בחברה הערבית. הוא נתן יד לאוריינטליזם מאוס. הרבה יותר קל להאשים את "הערבים הנקמנים" בשפיכות הדמים מאשר לדבר על הנשק, שמייצרת מכונת הצבא הישראלית ומציפה בו את השכונות והכפרים הערבים. הרבה יותר פשוט להגיד שהם רוצחים את עצמם מאשר לדבר על הזנחה של עשרות שנים.

ראש הממשלה, השר לביטחון פנים אמיר אוחנה, מ"מ מפכ"ל המשטרה וגם עבאס עצמו לא הצליחו לענות על השאלה איך זה שאחוז הפשיעה בקרב הפלסטינים בגבולות 67 נמוך בהרבה מהחברה הערבית בתוך ישראל? איך זה שאחוז הפשיעה פרח ותפח רק בעידן ממשל נתניהו? מה השתנה במנטליות שלנו בעידן הימין הפשיסטי שמושל בנו? התשובה היא שום דבר. מה שהשתנה זו שהממשלה נתנה נשק לכל מבקש.

הוויכוח הלוהט הזה בא על רקע הבטן המלאה שיש בציבור הערבי נגד עבאס, בעקבות הפדיחה בניהול הדיון על הצעת חוק ועדת חקירה בנושא הצוללות, התמונה וההודעה המשותפת עם יו"ר הכנסת יריב לוין מהליכוד אחרי ההצבעה, וסדרה של ראיונות פושרים ועמומים בתקשורת העברית והערבית שנתנה תחושה שאפליקציית הווייז של עבאס מראה לו קיצורי דרך למחנה הימין של נתניהו.

הרבה תשומת לב ניתנה לדברים שאמר עבאס ברשת ב׳ בתכנית של קלמן וליברמן ולפיהם הוא ישקול לתמוך בחוק לדחיית המשפט של נתניהו. אבל את שיא הרפיסות, לדעתי, הוא הפגין בראיון עם גאולה אבן בכאן 11. היא שאלה אותו אם נתניהו "טוב לערבים". איימן עודה, אחמד טיבי ובעצם כל אזרחית ואזרח ערבי לא היו מהססים לענות שנתניהו לא טוב לחברה הערבית: בגלל האפליה, בגלל ההסתה והגזענות, בגלל חוק הלאום וחוק קמיניץ ועוד.

אבל עבאס לא היה מסוגל להוציא מפיו את המלים הפשוטות האלה, הוא לא היה מסוגל להגיד מה הוא חושב על ראש הממשלה. זו נקודת שפל פוליטי, שמבשרת רעות למפלגה שלו ולמשותפת כולה.

בתגובה לביקורת עליו, עבאס החליט דווקא להקצין את העימות עם החברים האחרים במשותפת. "אנחנו צריכים להחליט אם אנחנו הולכים לשרת את החברה שלנו או שאנחנו הולכים לנקוט עמדות בלבד", הוא כתב בפייסבוק. "קיוויתי שהרצינות שלי בעבודה תיתן תמריץ לאחרים להתחרות, לאמץ גישה חיובית, אבל ברור שחלקים מהרשימה המשותפת דבקים בסגנון הטהרנות ורוצים לחסום את מי שרוצה להביא הישגים. כאילו ההצלחה של האחרים היא איום קיומי עליהם".

עבאס ניסה להסביר שהוא לא שיבח את המשטרה על ההישגים שלה. "אמרתי שאני לא מחפש אשמים, אלא פתרונות", הוא כתב. "ברור מי הנאשמים, אבל רציתי להשיג מהישיבה החלטת ממשלה לאישור התכנית למיגור האלימות והפשיעה בחברה הערבית ולא להשמיע עמדה נגד המשטרה והממשלה. יש הבדל בין הפגנה לישיבה בכנסת, שם צריך לקבל החלטות".

את ההתקפות עליו הוא תלה בסכסוך עתיק היומין בין התנועה האסלאמית לחד"ש. חד"ש, הוא טען, תוקפת כל כוכב פוליטי עולה, כמו שעשתה בזמנו לעזמי בשארה ולאחרים. "אני לא הקורבן הראשון ולא האחרון שלהם", הוא אמר.

האמת צריכה להיאמר. צריך להודות שבין מרכיבי המשותפת יש מפלגת ימין שמרנית, שקוראים לה התנועה האסלאמית. צריך להתייחס אליה ככזאת, כמו מפלגת אל ש"ס ערבית. אבל היא לא עושה נזק עד שהיא חוצה את הגבול האדום.

נתניהו גילה בחודשים האחרונים את התנועה האסלאמית כבטן הרכה של הרשימה המשותפת. עבאס, הכוכב החדש שלה שמשווק את עצמו כאביר הפרגמטיזם הערבי, מהווה עבור נתניהו טרף קל כדי להעמיק את התהום אידיאולוגית הפעורה בין מרכיבי הרשימה.

נתניהו רואה את המשותפת כאויב. יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה מצלם את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיון בכנסת, 11 בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

נתניהו רואה את המשותפת כאויב. יו"ר הרשימה המשותפת איימן עודה מצלם את ראש הממשלה בנימין נתניהו בדיון בכנסת, 11 בספטמבר 2019 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

נתניהו ללא ספק ייתן לעבאס משהו לשחק בו ולהתפאר בו, כדי שהוא יוכל לבוא לבוחרים שלו ולהגיד להם: הנה השגתי לכם משהו מלב לבה של מערת חיות הטרף של הימין. אבל נתניהו הוא לא אריה. הוא שועל שאף פעם לא עומד בהסכמים עם שותפיו, מנצל אותם עד תום וזורק אותם להילחם אחד בשני. כך הוא פירק את החיבור בין בני גנץ ליש עתיד, כך הוא פירק את החיבור בין ימינה לבית היהודי, בין ציפי לבני ליצחק הרצוג ועוד יריבים פוליטיים, שהעזו להתאחד ולהציב אלטרנטיבה לשלטונו.

האמת היא שעצם העובדה שנתניהו אובססיבי כלפי המשותפת היא משעשעת ומחמיאה למשותפת.  המפלגה הזו אף פעם לא רצתה להיות ולא יכלה להיות חלק ממשלה חלופית לממשלת הליכוד. המשותפת בסך הכל העזה לדחוף את הדחליל הפוליטי בני גנץ כמועמד להרכבת ממשלה, ואיימה בתמיכה מבחוץ כביכול.

זה היה מספיק כדי לסמן אותה כאויב פוליטי מר לנתניהו. נתניהו היה צריך למחוק את 15 מנדטים מהלוח הלבן ההוא, שעליו הסביר לבוחרים למה יש להם 105 מנדטים לגיטימיים להרכבת ממשלה בכנסת, ולא 120 שנבחרו בהליך דמוקרטי.

עד עכשיו, הזעזועים מבית בתוך המשותפת לא הפילו את הבניין. אולי הD9 של נתניהו ימשיך את המלאכה.

אם המשותפת רוצה לשרוד, היא חייבת לקבוע גבולות גזרה בהם עבאס יכול לפעול. אני לא מתרגשת ממאבקים ומהשמצות אישיות, כל עוד שומרים על הגבולות. אפשר להתווכח אם היה נכון להציב את הפלת נתניהו כמצע הבחירות, אבל כל עוד זו היתה המטרה המוצהרת, צריך לפעול ולחתור לשם.

בדבר אחד עבאס צדק. הדברים שלו דחפו את חברי המשותפת להתחרות על השגת הישגים. כך, היום, לאחר שנודע ששר המשפטים, אבי ניסנקורן, צפוי להציג בקרוב מתווה שיעקוף את "חוק קמיניץ" (תיקון לחוק התכנון והבנייה שנועד לאכיפת בנייה בלתי חוקית), עודה, טיבי וח"כים אחרים במשותפת מיהרו לתקשר את ההישג הזה.

ביטול החוק היה אחת מהבטחות של הרשימה המשותפת לחברה הערבית. ההערכה היא שסכנת הריסה מאיימת על 50 אלף בתים בחברה הערבית שנבנו ללא רישוי, רובם על קרקע פרטית בהיעדר תכניות מתאר לרשויות הערביות. במשותפת אמרו שהם קיימו לא פחות מ-12 מפגשים עם ניסנקורן כדי לבטל את החוק. בינתיים מדובר על הקפאה בלבד, והמחלוקת היום היא לכמה זמן תוקפא הגזרה הרעה הזו על המשפחות הערביות. הלחץ של טיבי ועודה להוציא לאור את החדשות המשמחות נובע כנראה מהתחרות הפנימית בין ראשי המפלגות הערביות על תשומת הלב הציבורית והתקשורתית. אני חושבת שזה בסך הכל מבורך.

חברי המשותפת בדרך להמליץ על גנץ בבית הנשיא (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

חברי המשותפת בדרך להמליץ על גנץ בבית הנשיא (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

אבל צריך לזכור. הרשימה המשותפת היא לא ממשלת הערבים, שעובדת בחסות ממשלת היהודים. זה בדיוק היה התפקיד שהעניקו השלטונות למוכתרים הערבים. 15 חברי הרשימה יושבים באופוזיציה. אין זה מתפקידה של הרשימה המשותפת לבנות תכניות עבודה למיגור האלימות, שהממשלה הזו אחראית לה. עם כל הכבוד, לוועדה מיוחדת בכנסת אין סמכות לאשר תכניות מתאר או תקציבי בנייה לבתי ספר בפזורה הבדואית.

מהות האופוזיציה, במיוחד אם היא נמנית על השמאל, הוא לפעול להחלפת שלטון ובמקביל ללחוץ, לבקר, לעקוב, לסנגר, להשמיע קול ולדאוג שהתכניות הממשלתיות מתבצעות, או בכלל קיימות בקשר לחברה הערבית.

מפלגת האופוזיציה לא אמורה לעשות את העבודה של משרדי הממשלה והשלטון המקומי הנבחר. זה לפחות מה שלמדנו בשיעורי אזרחות על ההבדל בין רשות מחוקקת ורשות מבצעת.

אם עבאס היה מתוחכם ומנהיג דגול ופרגמטי כמו שהוא מנסה למצב את עצמו, הוא היה מבין את מהות המאבק האופוזיציוני שמטרתו להחליף ממשל, ולא לשמר אותו בכל מחיר. לא ללקט פה ושם הישגים תמורת הושטת חבל ההצלה לראש הממשלה. זו לא פרגמטיות, זו פרימיטיביות פוליטית ונאיביות מסוכנת.

אני מאמינה בלב שלם שעבאס חדור מוטיבציה לטפל בתופעת הפשע בחברה הערבית. הוא שקוע עד הצוואר בוועדות הפיוס, בהסכמי סולחה, ובמשא ומתן עיקש בין משפחות מסוכסכות בכפרים ערבים שונים, בהם כפר מולדתי טורעאן.

הדחף של עבאס להשיג עוד ועוד תכניות ותקציבים לנושא הזה נובע ממקום כואב ואמיתי שקצה נפשו במצב הנוכחי. ומוכן לעשות הכל כדי שהממשלה הזאת תעשה משהו בנדון. אבל לא זו הדרך. העיתוי המפוקפק של הרוח הגבית שהוא מקבל מנתניהו, וחוסר התיאום עם שאר מרכיבי המשותפת, עם ועדת המעקב, עם ראשי רשויות , ועם ארגוני חברה אזרחית מצדיקים את הכעס כלפיו מצד החברים האחרים במשותפת, מצד הציבור הערבי, וגם בקרב המצביעים היהודים למשותפת, שראו בה נכס פרטי חשוב להפלת ממשלת הימין.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf