newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

דב חנין פורש מהכנסת, לא מהחיים הפוליטיים: "זו רק ההתחלה"

ח"כים מכל הסיעות הגיעו להיפרד ממי שנחשב לאחד הפרלמנטרים המעולים בכנסת. "אני מכיר את אווירת הייאוש בשמאל", אמר בנאום הפרידה, "אין לה הצדקה. אפשר לשנות"

מאת:

אחרי 12 שנות פעילות כחבר כנסת בולט, הודיע הבוקר ח"כ דב חנין (הרשימה המשותפת, חד"ש) כי לא יציג את מועמדותו לכנסת הבאה. באירוע שהתקיים בכנסת אמר חנין שאיננו פורש מהחיים הפוליטיים, ויקדיש את עצמו עכשיו "לבנות את כוחות השינוי בשטח, לגבש אסטרטגיה של שינוי, לחיבור המאבקים, לעזור לפתוח מחדש את מרחב האפשרויות, להראות שניתן לעשות פה משהו אחר, וניתן לבנות פה מקום לכולנו".

שורה של חברי כנסת התייצבו באירוע, למרות ההתראה הקצרה, כדי להיפרד ממי שנחשב לאחד הפרלמנטרים המצטיינים בעשור האחרון ש"אין לו תחליף" כפי שאמרו. בזה אחר זה עלו לדבר בשבחיו של חנין, חברי הכנסת איימן עודה, איתן כבל, מוסי רז, תמר זנדברג מרב מיכאלי, יהודה גליק, יעל גרמן, מסעוד גנאים ואורי מקלב שאמר שקשה להסביר את "המושלמות הזאת שנקראת דב חנין", ועוד.

צפו באירוע בשידור בפייסבוק לייב:

הנה נאום הפרישה המלא של חנין:

בשבוע האחרון קיבלתי פניות רבות מאזרחים ועמיתים, יהודים וערבים, שהביעו דאגה לגבי המשך כהונתי בכנסת. ולכן, כבר בפתיחה אומר לכם: אני לא פורש מהחיים הפוליטיים. וגם אינני מתכוון לעשות לביתי. אבל אני כן הולך לעשות שינוי בדרך בה אני מעורב בפוליטיקה, שינוי שעליו אני רוצה לדבר איתכם. זה סוף פרק, שהוא מבחינתי גם התחלה.

נבחרתי לכנסת ב-2006. הכנסת הייתה עבורי במה להביע עמדות שבדרך כלל לא היו מקובלות על הרוב. אבל לא הסתפקתי בגינוי המציאות. עשיתי ככל שיכולתי כדי לשנות אותה. בהעברת חוקים, בהתנגדות לחוקים מסוכנים, בליווי מאבקים חברתיים וסביבתיים, ובהובלת ועדות: ועדה משותפת לסביבה ובריאות, ועדה בענייני הזיהום במפרץ חיפה, ובכנסת הנוכחית – ועדת המשנה לתחבורה ציבורית.

במהלך שנות כהונתי העברתי יותר ממאה חוקים שיזמתי. זה מספר עצום של חוקים. לעיתים – הייתי בראש טבלת המחוקקים. אבל המספר כשלעצמו איננו חשוב. חשוב התוכן. אני גאה מאוד בכל אחד מהחוקים שהעברתי, שנגעו בתחומים מגוונים ושיפרו חיים של בני אדם: חוקים כמו הארכת חופשת לידה והעלאת גיל הנישואין, חוקים המגנים על עובדים, נשים, ילדים, בני נוער, להט"ב, אסירים בבתי כלא, חוקים המגנים על בעלי חיים. מהפכה סביבתית בחקיקה: חוק אוויר נקי, המזהם משלם, אכיפה סביבתית, שקיפות סביבתית, הגנת הכנרת ומפרץ חיפה ועוד.

גם הצעות חוק שלא הצלחתי להעביר שינו את המציאות. דוגמא אחת היא המאבק להעלאת שכר המינימום. יוזמת "מינימום 30" אילצה את הממשלה להעלות את שכר המינימום מ-23 ש"ח לקרוב ל-30 ש"ח וחילצה עובדים רבים ממעגל העוני.

בכל השנים האלה הייתי נאמן לעצמי. מעולם לא הצבעתי בניגוד למצפוני. הבעתי עמדות ברורות וייצגתי את הערכים שלי.

נאבקתי למען השלום. אני משוכנע שלא נגזר עלינו לחיות על החרב. השלום הוא אתגר חיוני לישראלים ולפלסטינים כאחד. אני יודע שעל בסיס של צדק ועצמאות לשני העמים, ניתן להגיע לשלום.

נאבקתי למען שוויון האוכלוסייה הערבית, למען עובדים, למען זכויות נשים ולהט"ב, יחד עם תושבי שכונות, נגד גירוש אנשים מבתיהם – מגבעת עמל ועד כפר שלם. למען הכרה בכפרים הלא-מוכרים בנגב – מאום אל חיראן ועד אל ערקיב.

נאבקתי למען הסביבה והבריאות, נגד המזהמים ונגד העדפת ההון על החיים שלנו, בעד החופים, ונגד הנדל"ניסטים – מפארק איילון ועד עמק ססגון.

בימים הקשים האלה, כאשר השלטון מעמיק את התהום שמפרידה בין יהודים לערבים, התייצבתי יחד עם חבריי על הגשר המחבר בין שני העמים. אמשיך לשמור על הגשר הזה. אני משוכנע שהגשר הזה חיוני לעתיד של הארץ הזו.

אני מסתכל אחורה בסיפוק. אבל אני לא יכול לחמוק מאמת קשה: ישראל הולכת בכיוון מסוכן.
בהיעדר התקדמות לשלום, נתדרדר לעוד מלחמות.  הכיבוש מרעיל את חיי שני העמים. המרחב הדמוקרטי נמצא תחת מתקפה כבדה. מתגברת ההסתה נגד הציבור הערבי. הגזענות מתפשטת.

הספינה נוסעת במלוא העוצמה בכיוון הלא נכון. ושינוי הכיוון שלה לא יכול להיעשות מהחרטום, מהכנסת. צריך לשנות כאן את כיוונם של המפרשים. ואת זה חייבים להתחיל מעבודת עומק בשטח, יחד עם עוד הרבה אנשים, כוחות, תנועות ומאבקים ברחוב. זו התפיסה של מרקס: בני האדם ישחררו את עצמם – או שהם לא ישתחררו בכלל.

לכל אלה שהפצירו בי להישאר בכנסת, אני רוצה להגיד, חבריי וחברותיי היקרים, אני לא עוזב אתכם, ולא עוזב את המאבק. החלטתי לא להציג את מועמדותי לכנסת הבאה. אבל הפוליטיקה לא באמת מתחילה וגם לא מסתיימת בכנסת. אני מאמין בפוליטיקה שבה אנשים מתייצבים למען עצמם. וצריך לבנות פוליטיקה כזאת בחברה שלנו. בכך אשקיע את זמני. בעבודה בשטח, בחיבור מאבקים, בפתיחת מרחב האפשרויות, בשחרור הדמיון, כדי להראות שאפשר לעשות כאן משהו אחר, הרבה יותר טוב.

חשוב לי להדגיש. פתוחה בפניי הדרך להתמודד לקדנציה נוספת. מועצת חד"ש קיבלה החלטה מיוחדת שמאפשרת לי לשוב ולהתמודד לכנסת. החלטה זו מבטאת הערכה אמיתית, ואני מוקיר לה תודה.

אפעל כדי לסייע לחד"ש ולרשימה המשותפת בבחירות. אתמוך בכל מהלך של שיתוף פעולה מול הימין. אני קורא לציבור הגדול של מתנגדי נתניהו לנהור בהמוניו לקלפיות ולהצביע. חיזוקה של הרשימה המשותפת במצביעים ערבים ויהודים נוספים – יכול לחזק את הסיכוי לגיבוש גוש חוסם.

אני מסתכל אחורה בהרבה סיפוק ובהכרת תודה. תודה לחברות ולחברים שלי במק"י ובחד"ש, שפעם אחר פעם נתנו בי אמון כשהתמודדתי בבחירות הפנימיות. אף פעם לא הייתי משוריין. נבחרתי בבחירות דמוקרטיות וחשאיות מול מועמדים טובים, וזכיתי בכל פעם מחדש באמון גורף של חברי מועצת חד"ש. תודה לחברי בסיעת חד"ש וברשימה המשותפת, ולכל חברי הכנסת ששיתפו איתי פעולה במגוון של נושאים.

תודה לאנשים הנפלאים שעבדו ועובדים איתי, ליועצות וליועצים, למתנדבות ולמתנדבים. לצוות הסיעה, לעובדות ועובדי הכנסת, וכמובן לבני המשפחה היקרים שלי.

אני מכיר את אווירת הייאוש במחנה השמאל. אין לה הצדקה. אפשר לשנות. הייאוש עצמו, הוא האויב הגדול ביותר. לכל אלפי האנשים שאיתם פעלתי במאבקים אני רוצה לומר: אתם מדהימים. נתתם לי השראה, למדתי מכם. הראיתם שוב ושוב שאפשר לנצח במאבק נגד רוע.

אני רוצה להגיד לכם, יש לכם יותר כוח ממה שאתם חושבים. וביחד יש לנו את הכוח לעשות את השינוי. המציאות פתוחה יותר ממה שלפעמים נדמה. אני מזמין אתכם להמשיך ולהיות איתי בקשר, לחשוב ולפעול ביחד. לא ויתרנו, ולא נוותר על החלום לעשות כאן מקום לכולנו. ואנחנו גם נגשים אותו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf