newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

צביעות הבית היהודי: לא תומכים בעתירת פלסטינים שחופפת את מצע המפלגה

בבית היהודי תומכים בסיפוח שטחי סי לישראל. בעתירה שנידונה היום בבג"ץ מבקשים פלסטינים להשתלב במערך התכנוני הישראלי בשטחים, באופן שמזכיר את תוכנית המפלגה. אבל בנט לא מיהר להצטרף לעותרים, ולא במקרה

מאת:

בבית המשפט העליון התקיים הבוקר (ראשון) דיון נדיר. בעתירה נגד משרד הביטחון דורשים נציגי כפרים שנמצאים בשטחי סי בגדה המערבית שישראל תעביר להם את סמכויות התכנון בכפרים שלהם. זוהי למעשה קריאת תיגר על כל ההיגיון של המשטר הצבאי הישראלי, שבמסגרתו כבר 48 שנים שישראל שולטת באוכלוסייה של נתינים ללא זכויות אזרח בסיסיות.

לפי הסכמי אוסלו שטחי סי נמצאים תחת שליטה ישראלית מלאה. בשטחים האלה, שמהווים כ-60 אחוז משטח הגדה, חיים עשרות אלפי פלסטינים, שישראל מונעת מהם כל אפשרות לפיתוח ובנייה. מאז 1971 מוסדות התכנון האחראיים באזור הם מוסדות צבאיים שמנוהלים על ידי יהודים. בעוד שמתנחלים בשטחי סי זוכים לייצוג במוסדות (שממילא נועדו למענם) ויכולים להשפיע על התכנון של יישוביהם – הפלסטינים לא זוכים לשום ייצוג, ובהתאם לא זוכים לשום פיתוח וסובלים מעוני חריג גם ביחס לשטחי הרשות הפלסטינית. העתירה של נציגי הכפרים ושל ארגון "רבנים לזכויות אדם" באה לשנות את המצב הזה.

תגובת המדינה לעתירה היא שמדובר בנושא "הכי מדיני שיש", כדברי נציג הפרקליטות היום בדיון. כלומר, שהגברת השותפות של פלסטינים בהליכי התכנון שמעצבים את חייהם ואת נופם היא סוגיה שניתן להכריע בה רק במו"מ עם הרשות הפלסטינית או אש"ף, ולא בבית המשפט. המדינה מציעה להקים מנגנון של התייעצות עם תושבי הכפרים, אבל מסרבת לתת להם כל עמדה של השפעה אמיתית.

שופטי העליון יצטרכו להחליט עד כמה הם ממשיכים לאפשר את קיומה של אפליה בוטה כל כך בין שתי האוכלוסיות שיושבות בגדה המערבית: האם הם מקבלים את הטענה שמדובר בסוגיה מדינית, ומאפשרים למדינה להמשיך להפלות ללא הגבלת זמן בחסות "התהליך המדיני" הלא קיים, או מודיעים שבהיעדר כל אופק לשינוי מדיני ובחלוף 20 שנה מאז ייסוד שטחי סי במסגרת הסכמי אוסלו – דרוש שינוי כיוון.

בנט לא מדבר עם הרבנים

בתוך כל הסיפור הזה בולט בהיעדרו קול אחד, והוא קולם של תומכי סיפוח שטחי סי. סיפוח מוחלט של שטחי סי נמצא בלב האג'נדה של מפלגת הבית היהודי כבר שנים. זו למעשה התוכנית המדינית היחידה של המפלגה, ובהרחבה – של הימין המתנחלי כולו. שוב ושוב אנחנו שומעים על הצעות חוק ברוח זו מצד הח"כים של הבית היהודי (בכנסת הקודמת הובילה את המדיניות הזאת אורית סטרוק, אבל גם נפתלי בנט ואיילת שקד תומכים בה, והתוכנית נמצאת גם במצע המפלגה).

לכאורה, לפיכך, היו אנשי הבית היהודי הראשונים שהיו צריכים להצטרף לעתירה הזאת, או לקדם את דרישות העותרים מתוך הממשלה. הרי מה משמעות הדרישה? העותרים לא מנהלים מאבק לעצמאות לאומית ולא דורשים להרחיב את תחום ההשפעה של הרשות הפלסטינית לתוך שטחי סי, חלילה. במעשיהם הם בעצם מציעים לקבל על עצמם בפועל הכרה בשליטה הישראלית בשטחי סי, בהתאם לדיני הכיבוש הבינלאומי, ומבקשים להשתלב במוסדות התכנון הישראלים.

במלים אחרות זוהי דרישה לשוויון זכויות אזרחי מוגבר במסגרת השליטה הישראלית, שלא צפויה להסתיים בעתיד הנראה לעין. במלים אחרות, אזרוח של השטחים. בבית היהודי היו אמורים לחגוג.

> מדיניות התכנון של ישראל בגדה: סיפוח ללא זכויות

נפתלי בנט (אקטיבסטילס)

סיפוח בלי זכויות? נפתלי בנט (אקטיבסטילס)

אלא שברבנים לזכויות אדם אומרים שלמרות שהעתירה הוגשה כבר לפני כמעט ארבע שנים, עד היום הם לא קיבלו כל פנייה, שאלה, קריאת תמיכה או עידוד מכיוון הבית היהודי או מכל גורם ימני אחר. מדוברות הבית היהודי נמסר לי היום שהמפלגה לא תגיב לשאלה על עמדתה ביחס לדרישה, שכל כך הולמת את האג'נדה שלה.

ולא במקרה. כמו שציינתי לפני כשנה, רק בודדים במחנה המדינה האחת בימין באמת תומכים בכך שלפלסטינים בשטחים יהיו זכויות שוות ליהודים. כמו שציין אז נועם שיזף, כל שיח המדינה האחת בימין בעיקר משרת את שימור הסטטוס קוו בשטחים, שנוח מאוד למתנחלים. העתירה הנוכחית באה לטלטל הן את האפליה הממוסדת והן את הסטטוס קוו הזה, ובדיוק לכן בבית היהודי לא ממהרים לתמוך בה.

אבל העתירה הזאת היא לא רק אתגר לימין. היא גם אתגר לשמאל. עם כינונה המתקרב של ממשלת הימין החדשה שוב מתברר עד כמה הכיבוש, כלומר השליטה הצבאית במליוני פלסטינים חסרי זכויות אזרח באמצעות שתי מערכות חוק נפרדות ליהודים ולערבים, לא הולך לשום מקום, ועד כמה בפועל מדינה אחת היא לא חלום אלא המציאות. כבר כתבתי לאחרונה שהמשמעות של זה היא שחובתנו לתמוך הן במאבק העממי הפלסטיני והן ביוזמות לחץ בינלאומיות על ישראל.

ועדיין, לא צריך להפסיק לפעול בתוך ישראל. אם שתי מדינות אינן באופק, הדרישה לשוויון אזרחי מיידי ומלא לפלסטינים בשטחים היא דרישה מתקדמת, מאתגרת וחיובית שאפשר וצריך להתעקש עליה, גם בלי קשר לפתרון ארוך הטווח שתומכים בו. העתירה הזאת יכולה לתת דוגמא מעניינת לדרישה כזאת.

> יש מתנחלים עניים, והם לא האויבים שלי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf