newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

פעילים ישראלים הגיעו לגדר ושוחחו עם פלסטינים בעזה

המפגינים הישראלים שביקשו להזדהות עם המפגינים ב"מצעד השיבה" בעזה, נאלצו עד היום לתקשר דרך הטלפון. בשבוע שעבר הם דיברו בצעקות. "זה היה מרגש, הפלסטינים לא רגילים לראות ישראלים שהם לא חיילים", אמר אחד המפגינים

מאת:

כבר כמה חודשים שקבוצה של ישראלים נוסעת לגדר הגבול עם עזה במטרה להפגין סולידריות עם הפגנות ״תהלוכת השיבה״. עד כה הם תלו צילומים על הגדר של ההרוגים שנורו על ידי חיילים ישראלים, ערכו מסיבת תה משני צדי הגדר במקביל והביאו עשרות ישראלים להפגין להניף דגלים   פלסטינים שנראו היטב בצד השני.

ביום רביעי בשבוע שעבר, מספר קטן של פעילים ישראלים הגיע עד לגדר עצמה באזור קיבוץ נירים, קרוב מאוד לקבוצה של פעילים פלסטינים שעמדו רק עשרות מטרים מהם מהצד השני של הגדר.

בהפגנות הסולידריות הקודמות, המפגינים משני הצדדים שוחחו ביניהם בטלפון. הפעם הם הצליחו לתקשר בצעקות. ״זה הכי קרוב שאי-פעם הצלחנו להגיע״, נשמע מפגין ישראלי קורא  בהתרגשות בווידאו שפירסם בסוף השבוע הצלם חיים שוורצנברג.

״הם גמרו אותנו, הם הרסו אותנו בעזה״, נשמע מפגין פלסטיני צועק בערבית למפגינים הישראלים. ״הם חייבים לפתוח את הכלוב (המצור א.ז) אנחנו רוצים לחיות״. ״בקרוב נראה אותכם בחוף של יפו וחיפה״, עונה לו הפעילה נטע גולן.

אחד הפעילים, שהפגין מצידו הישראלי של הגדר וביקש להישאר בעילום שם, סיפר ל"שיחה מקומית": ״זה היה מאוד מרגש, החיילים שהגיעו שאלו אותנו אם אנחנו לא חוששים לחיינו, אבל אמרנו להם שהדאגה שלנו היא שלא יירו בחברים שלנו מהצד השני. אחד מהפלסטינים הצעירים שאל בצעקות מאיפה אנחנו. הצעירים שבהם נעולים בעזה כל חייהם ולא מכירים ישראלים שהם לא חיילים. היה להם קשה להאמין שיש ישראלים מפגינים בסולידריות איתם״.

המפגש הנדיר, שבמהלכו הצליחו הפלסטינים להתקרב לגדר, נמשך דקות בודדות, וחיילים שהגיעו למקום ביקשו מהמפגינים הישראלים לעזוב. סביר להניח שלא הנוכחות הישראלית, היחס לפלסטינים שהתקרבו לגדר היה אלים הרבה יותר. לפני שעזבו, אחד הפעילים מהם הספיק לתופף על דרבוקה,כשהפלסטינים בצד השני מנופפים לעברו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf