newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"עם שלם מצדיע לעיתונאית". האבל הלאומי על שירין אבו עאקלה

מג'נין, דרך שכם, המוקטעה ברמאללה, מחנה הפליטים קלנדיה, הכנסייה בירושלים, עכשיו כבר ברור: אבו עאקלה היא סמל לאומי פלסטיני, המוסכם על כולם, והאבל עליה משתווה כמעט לאבל על ערפאת. "שהידה של האמת" קרא לה אבו מאזן

מאת:
נכנסה לכל בית דרך הטלוויזיה. טקס האשכבה של שירין אבו עאקלה במוקאטעה ברמאללה (צילום: אורן זיו)

נכנסה לכל בית דרך הטלוויזיה. טקס האשכבה של שירין אבו עאקלה במוקטעה ברמאללה (צילום: אורן זיו)

טקס האשכבה שנערך היום (חמישי) לעיתונאית שירין אבו עאקלה במוקטעה ברמאללה, הטקסים שנערכו לזכרה אתמול בג'נין ובשכם, העצירה של הארון בכפרים בדרך, הטקס שנערך לזכרה במחנה הפליטים קלנדיה, הטקס הדתי בכנסייה בירושלים וההלוויה ההמונית הצפויה לה מחר בירושלים הוכיחו מעל לכל ספק: אבו עאקלה, שנהרגה אתמול מירי במחנה הפליטים ג'נין, הפכה לסמל לאומי שהצליח לאחד את כל הפלסטינים לאבל לאומי, שיש אומרים שלא נראה כמותו מאז מותו של יאסר ערפאת. "שירין היא הסמל של פלסטין", הגדיר זאת עיתונאי ותיק מרמאללה שעבד לצידה.

בשעות הצהריים הגיעה ארונה של אבו עאקלה למוקטעה ברמאללה, לטקס אשכבה, שנכחו בו אלפים. ארונה התקבל במסדר צבאי, ולאחריו נשא הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס (אבו מאזן) נאום. "שירין היא שהידית של ירושלים, של האמת", אמר אבו מאזן. "היא סמל לאישה פלסטינית ולאשת תקשורת לוחמת. שירין שילמה בחייה בשביל העם שלה והסוגיות החשובות לו. הפשע של ההרג של שירין הוא לא הפשע הראשון, עיתונאים ועיתונאיות פלסטינים רבים נהרגו".

הקולגות של אבו עאקלה ליוו אותה בבכי, ופיזרו פרחים על הארון. ג׳בראה בודרי, שעבדה לצידה בערוץ אל-ג'זירה, אמרה: "היא היתה האחות והמורה שלי". בטקס האשכבה השתתפו גם פוליטיקאים פלסטינים רבים, אנשי דת נוצרים ומוסלמים, וגם כמה מחברי הכנסת מהרשימה המשותפת.

למרות הניסיון של הרשות הפלסטינית לנכס לעצמה את מותה של אבו עאקלה, לאחר סיום הטקס במוקטעה כמה עשרות מפגינים נשארו למחות ודרשו את הפסקת התיאום הביטחוני. אנשי הביטחון הפלסטיני לא היו מרוצים מהסיסמאות, אך בגלל היום הרגיש לא יכלו לפעול נגד המוחים.

הלוויתה של שירין אבו עאקלה במוקאעה ברמאללה (צילום: אורן זיו)

משמר צבאי. הלוויתה של שירין אבו עאקלה במוקטעה ברמאללה (צילום: אורן זיו)

אז איך הפכה אבו עאקלה, עיתונאית שהמצלמה והמיקרופון היו הנשק שלה, לסמל כלל פלסטיני, שהצליח לאחד את כולם. "שירין היתה בכל בית פלסטיני", סיפרה עיתונאית ירושלמית בכירה. "היא היתה בכל מקום, הציגה את הסבל של העם שלנו, של כל שהיד וכל אסיר, נכחה בכל הריסת בית כדי להראות את האמת. אתמול בבית המשפחה שלה בירושלים לכל אחד היה סיפור משלו עליה: איך היא עשתה כתבה על בנו או על הריסת ביתו, או על דיון בבית משפט".

"הייתי איתה בשטח כל יום, לא היה עיתונאי שלא אהב אותה, את האנושיות שלה", המשיכה אותה עיתונאית. "הרצח שלה לא ירתיע אף עיתונאי בירושלים או בפלסטין. אנחנו יודעים עם מי אנחנו מתמודדים, יודעים שאין כבוד לעבודה העיתונאית, שיש סיכוי שניפצע או ניעצר. זה לא ירתיע אותנו. להפך, זה נותן לנו כוח להמשיך בדרך שלה, להביא את הקול של בני העם שלנו".

"התמונה שלה היתה בכל בית, כמו שיש תמונה של ערפאת או רסאן כנפאני. התמונות בבית הן הרקע הפוליטי שלך"

העיתונאי הירושלמי פאיז אבו רמילה אמר שאבו עאקלה הפכה לסמל משום שנכנסה לכל בית פלסטיני עוד לפני עידן הרשתות החברתיות. "הדור שלי מכיר אותה מאז שהיינו קטנים, מהאינתיפאדה השנייה", אמר אבו רמילה. "כל מה שקרה בשטחים, ראינו דרכה. לכן הפכה לסמל. דרך הטלוויזיה, התמונה שלה היתה בכל בית, כמו שיש תמונה של ערפאת או ע'סאן כנפאני. התמונות שאתה שם בבית הן הרקע הפוליטי שלך.

"כשאומרים שירין אבו עאקלה, עולה מיד בראש הקול שלה אומר בסוף כל כתבה: 'שירין אבו עאקלה, פלסטין, ירושלים הכבושה'. היא הודתה שלא הצליחה לשנות המצב הפוליטי וההיסטוריה שהיא תיעדה, אבל היא חשפה את המציאות לכל העולם".

הלוויתה של שירין אבו עאקלה במוקאעה ברמאללה (צילום: אורן זיו)

הלוויתה של שירין אבו עאקלה במוקאעה ברמאללה (צילום: אורן זיו)

הלוויתה של שירין אבו עאקלה במוקטעה ברמאללה (צילומים: אורן זיו)

עדאנן, תושב רמאללה שהגיע לטקס האשכבה במוקטעה, סיפר על תחושה דומה. "אם פוליטיקאי היה נפטר, לא הייתי הולך ללוויה", אמר, "אבל שירין היא כמו הבת של כולנו, היא היתה בכל מקום בחזית בשבילנו במשך יותר מ-25 שנים והראתה לנו ולעולם מה קורה. לכן הכאב עליה כל כך גדול, העיר רמאללה לא היתה כל כך עצובה המון שנים".

כאמור, מסע האשכבה של אבו עאקלה התחיל בבוקר לאחר שנהרגה. הוא התחיל בבית החולים בג'נין, עבר לבית החולים בשכם, שם התקיימה נתיחת הגופה, ומשם למשרדי אל-גז'ירה ברמאללה, אחרי שעבר בכמה כפרים בדרך. אחרי הטקס במוקטעה, הוא המשיך למחנה הפליטים קלנדיה, משם למחסום, ואחר כך לבית החולים הצרפתי במזרח ירושלים. בשעות אחר הצהריים היום התכנסו מאות בכנסייה בבית חנינא להתאבל עליה. מחר, שישי, צפויים עשרות אלפים להשתתף בטקס הקבורה שיתקיים בעיר העתיקה בירושלים.

חבר הכנסת אחמד טיבי, שהגיע גם הוא למסע ההלוויה, ניסה להסביר מדוע אבו עאקלה הפכה לסמל. "שירין היתה עיתונאית שטח שהביאה את האמת לעולם כולו", אמר טיבי. "זו האישיות שלה, הקול המונוטוני הרגוע, שנכנס ללבבות של כולם. נסיבות המוות הנורא הזה ממשיכות להציג את התמונה של המציאות של הכיבוש, הפעם בג׳נין. הירי בה, כנראה על ידי צלף, הוא דרמטי ואיחד את כולם. עם שלם מצדיע לעיתונאית".

טוני, אחיה של שירין, אמר כי אחותו היתה פופולרית בפלסטין ובעולם הערבי כולו משום ש"היתה עיתונאית כנה, שהציגה תמונה מציאות  ברורה על מה שמתרחש. אנחנו במשפחה וכל פלסטין היינו גאים בה. כל מי שתומך בחירות, היה גאה בה".

אמש, מיד לאחר שנודע על מותה, כוח משטרה הגיע לבית האבלים בבית חנינא, החרים דגלי פלסטין ואחר כך פיזר צעירים שחסמו כביש ראשי ליד הבית. היום הגיעו שוטרי יס"מ לכנסיה במזרח ירושלים, החרימו דגלים ועצרו שני צעירים.

שיחת היום בקרב העיתונאים במסע ההלוויה היתה התחקיר והמפה שהציג אתמול ארגון בצלם, שעות ספורות לאחר הריגתה – תחקיר שאומת גם עלי ידי כלי תקשורת אחרים. התחקיר והמפה שללו את האפשרות שהירי של החמושים הפלסטינים בסרטון שהפיצו דובר צה"ל, ארגוני ימין וגם ראש הממשלה נפתלי בנט, הוא זה שהביא למותה של אבו עאקלה.

אבלים בכנסייה בבית חנינא (צילום: אורן זיו)

אבלים על אבו עאקלה בכנסייה בבית חנינא (צילום: אורן זיו)

יש לציין שבעוד שפלסטינים שנכחו במקום הירי השמיעו עדויות ולפיהן חיילים ישראלים הם שירו באבו עאקלה וכי לא היה באזור ירי הדדי, בצבא לא סיפקו כל בדל של ראייה או אפילו אפילו הדלפה המחזיקים את הטענה של ישראל כאילו חמושים פלסטינים הם שפגעו באבו עאקלה.

בעוד שאתמול בבוקר, דוברים ישראלים רשמיים ולא רשמיים הטילו את האחריות לירי על הפלסטינים, בערב המנגינה השתנתה, ודוברים ישראלים עברו להבעת צער על מותה של אבו עאקלה ולהאשמת הפלסטינים בכך שהם מסרבים לבדיקה משותפת של נסיבות הירי.

אך יש עוד נקודה חשובה, שמעלים עיתונאים פלסטינים: הפעילות של הצבא אתמול בבוקר התרחשה במחנה הפליטים ג'נין בשטח איי, שלכאורה לפחות אמור להיות בשליטה פלסטינית מלאה. לפי הסכמי אוסלו, ישראל לא אמורה להיכנס אליו. אולם ישראל נכנסת לשטחים אלה שוב ושוב, ולפי הפלסטינים, מרגע שהיא נכנסת, האחריות המלאה חלה עליה.

"אנחנו דורשים חקירה בינלאומית כדי להגיע אל כל האמת", תמצת טוני, אחיה של אבו עקאלה, את הקונצנזוס ברחוב הפלסטיני, ולפיו ניסיון העבר מלמד אותם שחקירה עצמאית של ישראל רק תטייח את המקרה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf