newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בתחקיר עובדה על אלאור אזריה לא הופיע פלסטיני אחד שלא כגופה

בתחקיר ששודר על חברון יצרו "עובדה" תמונת מראה של המציאות בשטח: רק המתנחלים והצבא מעניינים, והפלסטינים נדחקים לשוליים. גם מומחים מבצלם או שוברים שתיקה, שאומרים את מה ש"נחשף" בתחקיר כבר שנים לא רואיינו. מעניין למה

מאת:

אתמול (שני) שודרה כתבה של צוות "עובדה" על הרצח של עבד אל-פתאח א-שריף בידי אלאור אזריה, ובהרחבה: על השליטה בפועל של מתנחלי חברון בהתנהלות החיילים בעיר, הנתונה תחת משטר צבאי.

על פניו אפשר היה להגיד שמדובר בחשיפה חשובה, אלא שלא מדובר בחשיפה כלל. הראיונות עם גנרלים לשעבר ומומחי בטחון, שהעידו על כוחם של המתנחלים, חזרו על מה שפלסטינים ודוחות של ארגוני החברה האזרחית כמו בצלם ושוברים שתיקה אומרים כבר שנים. כל מי שעיניו בראשו וניסה אי פעם להבין מה באמת קורה בעיר האבות היה יכול כבר לדעת הכל משם. רק שאותם הארגונים שחושפים את המציאות בחברון הם גם אלה ש"עובדה" השתתפה בקמפיין שמתנהל נגדם כדי להפוך אותם ללא לגיטימיים ולסמן אותם כבוגדים.

כך קרה שבתכנית לא התראיינו לא אנשי בצלם לא אנשי שוברים שתיקה, ואפילו לא אף פלסטיני תושב חברון. אפשר רק לנחש שהסיבה היא שהאמינות של כל אלה מוטלת בספק על ידי הציבור הישראלי מאז שהחלו התקיפות נגדם מצד הימין. אז מצד אחד עובדה תורמת לליבוי הדה-לגיטימציה נגד אותם ארגונים ופלסטינים, ומצד שני עורכת "תחקירים" תוך ראיון רק של ישראלים ש"חושפים" בדיוק את מה שאותם ארגונים טוענים כבר שנים: שהמתנחלים מנהלים את הצבא בחברון.

> למה אני מבכה את פידל קסטרו

בבחירת המרואיינים לכתבה "עובדה" בעצם משעתקת את המצב שקיים בחברון, שבו מי ש"חשוב" הוא המתנחלים והצבא. בחברון נהוגה מדיניות הפרדה גזענית קיצונית, שבמסגרתה רבבות פלסטינים צריכים לסבול ולהדחק לשוליים יום-יום בגלל אוכלוסייה קטנה של מאות יהודים. בדומה לכך, גם מה שחשוב לתחקירני עובדה הוא רק אם הצבא מבצע את עבודת האפליה והמשטר הצבאי באופן עצמאי לגמרי, או שהוא כפוף למתנחלים בביצוע. אבל מה עם הקורבנות האמיתיים של כל המצב האיום הזה? איפה הם בסיפור? אפילו האדם בו ירה אזריה, א-שריף, מוזכר לאורך הכתבה שוב ושוב לא בשמו אלא בתור "המחבל".

אלאור אזריה הוא בסופו של דבר קורבן של שורה ארוכה של גורמים, וההבהרה הזאת היא אולי הערך היחיד שעולה מהתכנית: המתנחלים שהסיתו אותו לרצוח, מפקדי הצבא והמדינה שהעמידו אותו בסיטואציה בלתי אפשרית – כולם זרקו אותו לכלבים. אבל בשביל "לגלות" שבחברון (ושבעוד התנחלויות ובכלל בשטחים הכבושים) המתנחלים מנהלים את הצבא, שאפילו מי שאמורים להציל חיים בקרב מתנחלי חברון הם גזענים נוראים, לא ממש צריך לעשות תחקיר. אפשר פשוט לפנות לגופים שעוסקים במעקב אחרי ההפרות שמתבצעות בידי הצבא בחברון וגם, מי היה מאמין, לדבר עם הפלסטינים שגרים שם.

קשה לי גם להשתחרר מההרגשה שבעובדה משקיעים משאבים כדי לכפר על התחקיר האומלל שהם עשו על עזרא נאווי ועמותות השמאל. שבמערכת עובדה מרגישים אשמים, ובצדק, על אותו תחקיר. הרבה מהביקורות על אותה תכנית היה שעובדה בחרה לאורך השנים שלא לעסוק בתמונה הגדולה – שהיא הכיבוש עצמו. במובן הזה בכתבה ששודרה אתמול יש שינוי שראוי לקבל בברכה.

ועדיין, לפי דעתי, הדרך לכפר על אותו תחקיר אומלל אינה "לחשוף", באמצעות מי שנחשבים "לגיטימיים מספיק" כדי לדבר על חברון, את מה שאותם פעילים ועמותות חושפים כבר שנים. ראוי שעובדה יעשו תחקיר על מי שהביא להם את החומרים המבושלים לתחקיר דאז – עמותת עד כאן. מי הם, מי מימן אותם לאורך השנים, באיזה טקטיקות הם השתמשו כדי להוציא מידע מפעילי שמאל, והאם יש להם קשרים למנגנוני הביטחון ולח"כ ושרים שמספקים להם מידע. זה התחקיר שאני באמת מחכה לראות.

> במקום לדבר על כשלון או הצלחה, צריך לדבר על יעדי המאבק המזרחי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf