נתניהו הבטיח, אבל לרוב ילדי ישראל אין מחשב משלהם

בעמוד הבית של אתר משרד החינוך מתפרסמת ההודעה הבאה: "עם התפשטות נגיף הקורונה ברחבי העולם, גיבש משרד החינוך תוכניות להפעלת שירותי למידה מרחוק". נשמע טוב, אלא שלא כל הילדות והילדים במדינת ישראל יכולים ליהנות מהשירותים המופלאים האלה. הם אפילו לא יכולים לקרוא את הודעת המשרד. פשוט כי אין להם מחשב ואין להם חיבור לאינטרנט.

ברבע ממשקי הבית בישראל אין חיבור לאינטרנט. ישראל ממוקמת בתחתית הטבלה העולמית במה שנוגע לחיבור לרשת של משקי הבית, לאחר הזנחה מחפירה ב-15 השנים האחרונות. רק ב-75 אחוזים ממשקי הבית במעמד הביניים, יש מחשב אחד בבית, ורק ב 25 אחוזים יש שני מחשבים או יותר. ממוצע הילדים למשק הבית הוא גבוה יותר.

היה פעם ראש ממשלה בישראל, שכבר בשנת 1996 הבטיח מחשב לכל ילד. קראו לו בנימין נתניהו. המיזם הזה ממשיך לשתות את תקציב המדינה עד היום, אבל מחשבים אין. אפילו תיאום בין הילדים שקיבלו מחשבים לבין דרכי ההוראה של המורות בתי הספר שלהם טרם בוצע. אנחנו לא מדינת סייבר, סתם מדינת עולם שלישי שמרמה את עצמה.

מחשב לכל ילד עשיר, יהודי וחילוני

על פי סקר משקי בית ל-2018 שערכה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, יש מחשב ביתי אחד ב-77 אחוזים ממשקי הבית בישראל. אם נזכור שיש בממוצע 2.4 ילדים עד גיל 17 במשק בית, הרי צריך להוסיף שרק ב 33 אחוזים ממשקי הבית יש שני מחשבים או יותר. במלים אחרות: לרוב הילדים בישראל אין מחשב משלהם בבית.

המצב חמור יותר אצל האוכלוסייה החלשה מבחינה חברתית כלכלית. ב-96 אחוזים ממשקי הבית בעשירון העליון יש מחשב בבית, לעומת 51 אחוזים למשקי בית בעשירון התחתון.

הנגישות למחשב קשורה כמובן לזהות האוכלוסייה. מחשב יש ב-83.8 אחוזים ממשקי הבית היהודיים, לעומת 60.8 אחוזים ממשקי הבית הערבים. ובקרב היהודים: ב-90 אחוזים ממשקי הבית החילוניים, בכ-80 אחוזים ממשקי הבית הדתיים והמסורתיים, ורק ב-60 אחוזים ממשקי הבית החרדיים יש מחשב.

תמונה דומה עולה גם בבדיקת שיעור משקי הבית בעלי מנוי לרשת האינטרנט (ראו תרשים). בממוצע יש אינטרנט ב 75 אחוזים ממשקי הבית, אולם הפערים בין העשירונים הם אדירים: 93 אחוזים בעשירון העליון מול 46 אחוזים בעשירון התחתון.

25 שנות הבטחה: מחשב לכל ילד

נתניהו, כאמור, הבטיח מחשב לכל ילד. המיזם עצמו הושק בשנת 1995 ביוזמת אנשי עסקים מחברות מובילות, בראשם מייקרוסופט ישראל וקרן אדמונד ספרא. בשנת 1996 הכריז נתניהו על הצטרפות הממשלה למיזם. הרעיון היה שעל כל שקל שתיתן עמותת היוזמים – "המפעל הלאומי לפיתוח חברתי" – המדינה תיתן שקל. ההתקשרות בין משרד ראש הממשלה לבין העמותה מתוקצבת גם כיום בהיקף 32 מיליון שקלים מכספי הציבור, עם שכר נאה למנכ"לית העמותה ומספר עובדים נוספים.

המחשבה היתה להעניק את המחשב ישירות לילד, לשימושו האישי, בכל מקום והקשר שימצא לנכון. זאת בשונה ממשרד החינוך, שרכש מחשבים שנשמרו בחדרי המחשבים בבתי הספר. יותר מזה, חלוקת המחשבים לילדים לא תואמה מול משרד החינוך, כך על פי דו"ח של משרד החינוך עצמו, ועל כן "לא נמצאו עדויות להיערכות מאורגנת [של בתי הספר] לקראת חלוקת המחשבים ולאחריה". כמו כן "לא קיבלו המורים שום הנחייה והכוונה לגבי תמיכה אפשרית בילדים שיקבלו מחשבים" ו"לא היתה תשומת לב מיוחדת בכיתות לילדים שקיבלו את המחשבים".

התוכנית הייתה לספק מחשבים ל-100 אלף משפחות בתוך עשר שנים. בפועל, 17 שנים לאחר תחילת הפרויקט (2013), הועברו מחשבים ל 54 אלף משפחות בלבד. מדוע הדברים נתקעו? לפי עדות פרופ' אריה סקופ, מי שעמד בראש מייקרוסופט ישראל ובראש המיזם, הממשלה לא עמדה בהתחייבותה התקציבית. כמה פשוט.

זה כמובן לא הפריע לנתניהו להמשיך להבטיח. במסע הבחירות בשנת 1999 פרסמה מפלגתו את השקר הגס: "במסגרת הפרויקט מחשב לכל ילד שהנהיגה הממשלה הנוכחית חולקו כ-100,000 מחשבים בכל המגזרים, כולל הערבי והבדואי". אפילו בשנת 2014 המשיך נתניהו להתהדר: "פרויקט מחשב לכל ילד מבטל את הפריפריה החברתית. המחשב נותן שוויון הזדמנויות לכל הילדים".

15 שנים של הזנחה

נכון לשנת 2018, ישראל ממוקמת בתחתית רשימת מדינות העולם, בכל הקשור לשיעור משקי הבית בעלי נגישות לרשת האינטרנט. רק קולומביה, מקסיקו וברזיל מתחתינו (ראו תרשים לעיל).

אל המעמד העלוב הזה לא הגענו במקרה, אלא לאחר 15 שנים שנים של הזנחה. ראו בתרשים הבא את השינוי באחוז משקי הבית בעלי נגישות לאינטרנט מבין המדינות החברות ב OECD. כל קו מייצג מדינה נפרדת. בשנת 2005 ישראל הייתה ממוקמת במקום טוב באמצע, כאשר מחצית משקי הבית היו מחוברים לרשת (הקו האדום).

אמנם לא היינו קוריאה, עם יותר מ-90 אחוזים (הקו הסגול), וגם לא תורכיה עם פחות מעשרה אחוזים (הקו הכחול), אבל בהחלט היינו פינלנד (הקו הכתום). 15 שנים חלפו וראו מה קרה:  תורכיה דילגה מהתחתית לצמרת בנגישות לאינטרנט והשאירה מאחור את ישראל.

וישראל? אמנם שיעור הנגישות לאינטרנט של משקי בית בישראל עלה ב-15 השנים האחרונות ב-25 אחוזים, אבל ישראל נמצאת כיום בתחתית רשימת המדינות. מבין מדינות הארגון, רק מקסיקו נותרה מאחורינו. לא מדינת סייבר ולא אור לגויים. סתם מדינת עולם שלישי שמשקרת לעצמה על תדמיתה.