newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתוני הצנזורה הצבאית: ב-2017 כל יום וחצי צונזרה ידיעה שלמה

עליה במספר הידיעות המצונזרות לחלוטין, עלייה במספר הספרים המצונזרים, וסירוב חדש של הצנזורה הצבאית למסור נתונים על פניותיה להסרת ידיעות שכבר פורסמו. יותר מאחת מחמש ידיעות שהוגשו לביקורת ספגו התערבות של הצנזורה. חשיפת שיחה מקומית והתנועה לחופש המידע

מאת:

אחוז הידיעות שהצנזורה הצבאית התערבה בהן גדל מ-2016 ל-2017, וכך גדל גם מספר הידיעות שנאסרו לפרסום באופן גורף – אחת לכל יום וחצי בממוצע – בעוד שמספר הידיעות שהוגשו לצנזורה צנח לשפל של שבע שנים לפחות. גם מספר ואחוז הספרים שבהם התערבה הצנזורה גדל באותו פרק זמן (כולל ספרו של אהוד אולמרט), והצנזורה ממשיכה לסרוק ולסנן אלפי מסמכים של ארכיון המדינה כל שנה לפני פרסום. כך עולה מנתונים שמסרה הצנזורה הצבאית במענה לבקשת חופש מידע של שיחה מקומית בשיתוף עם התנועה לחופש המידע. הצנזורה נמנעה מלמסור לנו מספר נתונים חשובים שביקשנו, ושבעבר דווקא הסכימה למסור.

תקנות ההגנה לשעת חירום מתקופת המנדט, שנמצאות בתוקף על בסיס "זמני" כבר יותר מ-70 שנה, מחייבות את כלי תקשורת להעביר לצנזורה הצבאית לפני פרסום כל ידיעה הקשורה לביטחון לאומי, במובן הרחב ביותר של המונח (לרבות יחסי חוץ, סחר בנשק, מעצרים מנהליים, ועוד). מדי שנה מעבירים כלי התקשורת השונים אלפי ידיעות לצנזורה, וכפי שנחשף כאן לראשונה לפני כשנתיים – מדי שנה מתערבת הצנזורה בכ-20 אחוז מהידיעות בצורה כזו או אחרת, ומונעת באופן מוחלט פרסום של מאות ידיעות. בשבע השנים האחרונות צונזרו באופן מוחלט 2,298 ידיעות.

חייל מנסה לחסום צילום של פלסטינים (אילוסטרציה: אן פאק / אקטיבסטילס)

חייל מנסה לחסום צילום של פלסטינים (אילוסטרציה: אן פאק / אקטיבסטילס)

השנה עלתה הצנזורה לסדר היום לאחר שהתירה לתקשורת לעסוק בתקיפה הישראלית על הכור הגרעיני בסוריה לפני עשור. אך זהו היוצא מן הכלל ביחסם של עיתונאים לצנזורה, שלרוב נשארת בצללים. לפי כללי הצנזורה עצמה, עבודת הצנזורה נעשית בסתר, ואסור לכלי תקשורת לתת כל אינדיקציה לכך שהצנזורה התערבה בידיעה או אסרה על פרסומה. הנתונים המעודכנים המתפרסמים כאן עכשיו, לפיכך, הם חשובים במיוחד מכיוון שהם מספקים הצצה חלקית לפעילות מנגנון הסתרים הזה.

מנתוני הצנזורה עולה שבמהלך 2017 התערבה הצנזורה הצבאית ב-2,358 ידיעות שהוגשו לעיונה לפני פרסום, מתוכן היא פסלה באופן מוחלט לפרסום 271. מדובר בכ-21% מסך כל הידיעות שהועברו לידי הצנזורה (11,035) – וידיעה מצונזרת לחלוטין כל יום וחצי בממוצע. ב-2016, לעומת זאת, פסלה הצנזורה באופן מוחלט 247 ידיעות, והתערבה בדרכים שונות ב-2,437 ידיעות, שהיו "רק" כ-18 אחוז מסך הידיעות שהוגשו (13,196).

במבט רחב על שבע השנים האחרונות (למעט 2014, שהייתה שנת מלחמה ובה פעילות הצנזורה צמחה באופן חריג), 2017 התאפיינה בשיעור ההתערבות בידיעות ובשיעור פסילת הידיעות הגבוהים ביותר מאז 2013. לעומת זאת, השנה גם התאפיינה בצניחה דרמטית במספר הידיעות שהוגשו לצנזורה מלכתחילה, עם כ-2,500 ידיעות שהוגשו –  מתחת לממוצע הרב-שנתי (ההחלטה כמה ואיזה ידיעות להעביר מתקבלת בכלי התקשורת השונים, ומעניין לבדוק מה הוביל לצניחה החדה הזו מצדם). לכן, במספרים אבסולוטיים, מספר הידיעות שבהן התערבה הצנזורה הוא הנמוך ביותר בשבע השנים האחרונות. מצד שני, אחוז הפסילות המוחלטות של ידיעות מתוך כלל ההתערבויות בשנה שעברה הוא הגדול ביותר בכל התקופה שנבדקה (למעט שנת צוק איתן).

בהקשר של המספרים האלה מציינת הצנזורית הראשית, תא"ל אריאלה בן אברהם, בתגובתה לפנייתנו כי "כמות ההגשות וטיפולי הצנזורה מושפעת באופן משמעותי מכמות האירועים הביטחוניים באותה שנה וממפת התקשורת", ולכן היא מציעה "שלא להסתמך על הנתונים לעיל לבדם לשם בחינת מגמות בעבודת הצנזורה".

הנתונים שלא נמסרו: פעילות יזומה של הצנזורה

לצד הנתונים שנמסרו, בצנזורה סירבו לבקשתנו לפלח את הנתונים השנתיים על בסיס חודשי, בטענה שהדבר עלול לחשוף "התרחשויות ביטחוניות" שסביבן התקיימו "מאמצים צנזוריאלים" ערים. מעניין במיוחד הוא סירוב אחר: מסירת נתונים על מספר הפניות היזומות של הצנזורה אל גופי תקשורת להסרתן או לשינוין של ידיעות שכבר פורסמו. בתגובה לפנייתנו הקודמת דווקא נמסרו הנתונים האלה, וגם הצביעו על עלייה דרמטית בכמות הפניות היזומות של הצנזורה למפרסמים ב-2016. ייתכן שהדבר קשור לכניסתה לתפקיד של צנזורית חדשה או ליישום מדיניות חדשה של אכיפת כללי הצנזורה גם על אתרי חדשות קטנים (לרבות "שיחה מקומית") ועמודי פייסבוק.

הפעם כתבה לנו תא"ל בן אברהם בעניין זה כי "במהלך השנים האחרונות הצנזורה התאימה את עצמה לעידן הרשת. בעקבות ההתאמה, השתנו דפוסי הפעולה של הצנזורה ושיטות המדידה בכל הנוגע לפעולות הצנזורה לאחר פרסום ללא הגשה מוקדמת, ומתקיים שיח שוטף מול המפרסם. לאור האמור, לא נאסף בצנזורה המידע המבוקש". בתגובה לנקודה זו פנו שוב "שיחה מקומית" ו"התנועה לחופש המידע" לצנזורית הראשית, וביקשו שהנתונים יישמרו באופן שמאפשר את הנגשתם לציבור.

"אנו מעריכים את נכונות הצנזורה להעביר אלינו מידע, הגם שחוק חופש המידע אינו מחייב אותה לעשות כן", אומרת בעניין זה רחלי אדרי, מנכ"לית התנועה לחופש המידע. "יחד עם זאת, צר לנו כי מידע שנמסר בעבר על אודות פניות מיוזמתה של הצנזורה למפרסמים בעניין ידיעות שלא הוגשו מראש לביקורת הצנזורה, ודרישותיה להסיר אותן או לבצע בהן תיקונים, לא נמסר. אנו יודעים כי פניות כאלו נעשות אל מול מפרסמים ברשתות החברתיות ופלטפורמות אחרות, אך לצערנו מידע זה לא נמסר כעת".

לבסוף, בכל הנוגע לפרסומים בתקשורת, מהנתונים עולה שבשנים האחרונות לא קידמה הצנזורה אף כתב אישום בשל הפרות צנזורה. לפני כעשור נעצרו עיתונאים איראנים בישראל בשל עבירות צנזורה, וגם נגד עמוס שוקן ואנשי "חדשות" הוגשו כתבי אישום בפרשת קו 300 בשנות השמונים, אך כולם זוכו בסופו של דבר. את מיעוט כתבי האישום מייחסת הצנזורית למערך ההבנות בינה לבין כלי התקשורת, ולכך שהם "מגלים אחריות רבה בנושאים הקשורים לביטחון המדינה". מכיוון שכך, לטענתה, "כפי שאפשר להסיק מהנתונים, התערבות הצנזורה בפרסומים הינה מזערית ביחס לשיח הביטחוני המתנהל באמצעי התקשורת השונים".

בהתייחס לטענה זו של הצנזורה יש להזכיר שישראל היא היחידה מקרב הדמוקרטיות המערביות המחזיקה בצנזורה ממלכתית המחייבת מבחינה חוקית. בשום מקום אחר בעולם, דיווחים עיתונאיים לא צריכים לעבור אישור מקדים. בהקשר זה, לדעת הח"מ, ממוצע של 20 אחוז של התערבות בידיעות בשנים ללא מלחמה, וצנזור מוחלט של כ-2,300 ידיעות בשבע השנים האחרונות, אינם מזעריים כלל. בנוסף, סביר להניח שעצם הקיום של הצנזורה מהווה אפקט מצנן, כי עיתונאים יודעים מה הם הנושאים שעליהם אסור לכתוב, ונמנעים מהם מראש. זאת בנוסף לצנזורה העצמית של נושאים שמותר לעסוק בהם, אך שיקולי דעת קהל ורייטינג מובילים עיתונאים שלא לעסוק בהם.

הארכיון, אולמרט וספרים אחרים

הצנזורה הצבאית לא מתעסקת רק בכלי התקשורת, אלא גם בספרים היוצאים לאור, והחל מהשנים האחרונות – מאז שארכיון המדינה התחיל לסרוק ולהעלות מסמכים לאינטרנט – גם בכל חומרי הארכיון הנפתחים לציבור.

בתחום הספרים נמסר מהצנזורה כי בשנת 2016 הוגשו 77 ספרים לעיונה לפני פרסום (שוב, בהתאם להוראות תקנות ההגנה לשעת חירום), שמתוכם אושרו ללא התערבות 41 ספרים, בעוד שב-36 ספרים התבקשו תיקונים, נאסר פרסום חלקים, או נאסר פרסום הספר באופן גורף. ב-2017 חלה עלייה במעורבות הצנזורה בספרים, כשמתוך 83 ספרים שהוגשו רק ב-31 לא הייתה התערבות, ו-53 ספרים עברו חיתוכים ושינויים כאלה או אחרים. אחד מהספרים האלה הוא כנראה ספרו של אהוד אולמרט, שלפי דיווח ב"גלובס" עבר התערבות משמעותית.

אשר לארכיון המדינה, בעבר נפתחו חומרי הארכיון לעיון הציבור לאחר בדיקה פנימית לפי מדדים של ביטחון, יחסי חוץ וכן הלאה. מאז שהארכיון סגר את שעריו הפיזיים בתחילת 2016 והתחיל בתהליך הדיגיטציה של מיליוני מסמכים ופרסומם באתר שלו, הפכו המסמכים ל"פרסום" כפי שזה מוגדר בתקנות ההגנה לשעת חירום, ולכן לכאלה שמצריכים קומה נוספת של ביקורת בידי הצנזורה. כך קרה שמסמכים – גם אם מעטים – שכבר נחשפו לציבור בארכיון שוב מוסתרים. הדבר נחשף על ידי חוקרים ואקדמאים, שמובילים בשנים האחרונות מאבק לחשיפת ארכיונים ציבוריים, אושר בראיון של גנז המדינה, יעקב לזוביק, לשיחה מקומית, ואושרר עם נתוני הצנזורה שפורסמו כאן ב-2016, ושבהם נחשף שמתוך כ-9,500 מסמכים שהועברו לידי הצנזורה בשנים 2014 עד אוגוסט 2016, היא התערבה בכ-0.5% מהמסמכים.

בתגובה לפנייתנו החדשה עדכנו בצנזורה שארכיון המדינה העביר לעיונם 7,770 מסמכים בשנת 2016 כולה, ו-5213 מסמכים במהלך 2017. הפעם, לעומת זאת, נמנעת הצנזורית מלציין כמה מסמכים טופלו על ידה, בטענה שאין בידיה נתונים על כך, אך שמדובר להערכתה ב"אחוז מזערי ושולי". גם בעניין זה פנינו שוב עם התנועה לחופש המידע, וביקשנו שהצנזורה תאסוף את הנתונים באופן מסודר בשם השקיפות לציבור.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf