newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למרות טענות לאכיפה גזענית: המשטרה מסרבת לחשוף נתונים על תיקי הסתה

בעוד שקריאות רצחניות ברשתות החברתיות מצד יהודים הן עניין יומיומי, בישראל כמעט ורק פלסטינים נעצרים באשמת הסתה. אולי זו הסיבה שבגללה מסרבת המשטרה לחשוף נתונים בנושא?

מאת:

נכתב בשיתוף עם נעם רותם

שרת המשפטים איילת שקד התגאתה אתמול (שני) בכך שמשרדה הגיש בתקופה האחרונה 170 כתבי אישום על הסתה ברשתות החברתיות. אכן נתון מרשים, אולם מסתבר שלמרות הדברים הנחרצים של השרה, דווקא במשטרה מתקשים לספק נתונים לגבי מעצרים באשמת הסתה בשנה האחרונה.

מדברי השרה שקד  ניתן היה להתרשם כי כל 170 כתבי האישום הוגשו כנגד פלסטינים, וזאת למרות שכל משתמש ברשתות החברתיות מכיר היטב גם את הסתה הרצחנית היומיומית של אנשי ימין יהודים במדיום הזה. לאחר שבשנה שעברה פרסמנו כי לעומת עשרות כתבי אישום שהוגשו נגד פלסטינים מעולם לא נכלא אזרח יהודי באשמת הסתה ברשתות החברתיות, ביקשנו לבדוק האם השנה השתנה המצב.

לפני למעלה משלושה חודשים פנינו, יחד עם פורום דו-קיום בנגב לשוויון אזרחי, למשטרה בהליך של בקשת חופש מידע כדי לקבל את הנתונים הבאים: כמה חקירות בוצעו בעקבות התבטאויות ברשתות חברתיות, כמה מעצרים בוצעו בעקבות החקירות הללו, וכמה כתבי אישום הוגשו לבסוף. את הנתונים ביקשנו בפילוח לפי לאום, גיל, מחוזות, ושנה.

למרות שהחוק קובע כי על בקשות חופש מידע להיענות בתוך 30 יום, לאחר כמעט חודשיים קיבלנו תשובה מהמשטרה כי "לא ניתן לספק את המידע מכיוון שהוא לא הוזן למערכת המידע של המשטרה". לאחר שהצגנו בפני המשטרה הוכחות לכך שטענתם אינה נכונה, ולאחר ניסיונות התחמקות נוספים, קיבלנו מהמשטרה נתונים על ארבעה מעצרים בשנתיים האחרונות – נתון שבוודאי  אינו תואם את הכרזתה הנלהבת של שרת המשפטים כמו גם את הנתונים שספקה המשטרה עצמה על 182 כתבי אישום שהוגשו בשנת 2015. אם כך, מדוע בוחרת המשטרה שלא לספק כעת נתוני אמת?

> חשיפה: 60 אחוז מהמעצרים בישראל הם של "לא יהודים"

הסתה 1 מוכן

אכיפה רק נגד פלסטינים

לפי דו"ח השנאה של קרן ברל כצנלסון בשנה האחרונה נרשמו 175,000 קריאות מסיתות, שליש מהם איומים מפורשים לרצח, כלפי ערבים, שמאלנים, ומבקשי מקלט, כל זאת ללא אכיפה. לעומת זאת, בכל חודש מוגשים כתבי אישום רבים נגד פלסטינים בגין הסתה ברשת.

המשוררת דארין טרטור עומדת בימים אלו לדין על שיר שהקריאה ביוטוב. התוכן שלו לא מתקרב לאף אחד מהקריאות הרצחניות ביום רגיל בדף של "הצל" ועדת מעריציו. אברהים עבאדין, למשל, שינה את תמונת הפרופיל שלו לזו של מועתז חיג'אזי שירה ביהודה גליק, וזה הספיק כדי להיחשב כעבירה על החוק הפלילי הישראלי. לעומתו מתנחלים רבים מהללים את ברוך גולדשטיין ולא נענשים. מחמוד עסילה כתב "תתרחקו מאל אקצא ותעזבו אותנו, נפסיק לדרוס" ונאסר עד תום ההליכים. לעומתו אמו של החייל אלאור אזריה הסיתה לרצח ח"כ חנין זועבי, נשים, וילדים, וכלל לא נחקרה למרות שייתכן כי להסתה הזו היה חלק בדחיפת בנה להרוג את עבד אל פתח א-שריף.

הסתה 2 מוכן

לאחר שהגולש ארקאדי יעקובוב כתב "זו לא בושה לשרוף ערבי זאת מצווה גדולה לשרוף ערבים" בתגובה לרצח של מוחמד אבו ח'דיר בן ה-16, לא פרצו כוחות חמושים לביתו ועצרו אותו למשך חודשים רבים. כשגלית אלמליח החרתה החזיקה אחריו ואמרה "שישרפו כל המוחמדים אמן", וכשחובב יוסי מעטוף הביע משאלה ש"בפעם הבאה שחוטפים שהוא לא יהיה מעולף שישרפו אותו חי שהוא ערני ויתנו לו לרוץ בוער" – איש לא הרים גבה, והם המשיכו בחייהם ללא התערבות של מערכת הצדק הישראלית.

> שופטי בג"ץ שוללים את אפשרות המחאה האחרונה של כלואים ללא משפט

הסתה 3 מוכן

סאמי דעיס, לעומתם, העלה באוקטובר 2014 את הלוגו של החזית העממית לשחרור פלסטין, מפלגה שנבחרה בבחירות הדמוקרטיות שנערכו בפלסטין, כסטטוס בפיד הפייסבוק שלו והוסיף את המילים "החזית העממית לשחרור פלסטין", בפוסט אחר כתב:"ברוב כבוד וגאווה, מודיעה התנועה של הג'יהאד האסלאמי בפלסטין, על נפילתו של המוג'אהד עבד אל רחמן א-שלודי השהיד, מבצע פעולת הדריסה במתנחלים בגבעה הצרפתית." הוא זכה לשישה סימני חיבוב, ואזכור בכתב האישום שהגישה נגדו מדינת ישראל.

גולשים יהודים שמפרסמים דברים איומים הקוראים לרצח ילדים קטנים הסובלים ממחלה, רק בשל היותם פלסטינים, אינם מחזה נדיר ברשת.

כך למשל הגולשות לינור בונבוניטה וקורל עמר, שדנו אם יש לרצוח את מוחמד, בן ה-6 מרהט שחולה בניוון שרירים, בציאניד או ברעל עכברים.  מיותר לציין שאף אחת מהן אפילו לא נחקרה.

הסתה 4 מוכן

מגיבים אשר התרעמו על שחרורו מבית החולים של הפעוט עלי דוואבשה, קראו לשרוף אותו חי, וגם נגדם –  באורח נס, יש שיאמרו – לא הוגשו כתבי אישום

הסתה 5 מוכן

חפש את האינטרס

על פי הנתונים שהצלחנו למצוא עד כה, בשנה שעברה (2015) הוגשו 157 כתבי אישום נגד פלסטינים. לעומת זאת, רק יהודים ספורים נחקרו, ורק אלו אשר הסיתו לפגיעה גם בחיילי צה"ל, כמו המתנחלת אלירז פיין, או עסקו בפעילות אלימה של ממש וסעיף ההסתה הוסף לכתב האישום שלהם.

מעל לשלושה חודשים לאחר שליחת הבקשה למשטרה, ולאחר דיאלוג מתמשך עם הקצין האחראי על חופש המידע, לא הצלחנו לקבל את המידע שביקשנו מהמשטרה. כל שקיבלנו היו תשובות סותרות ומתחמקות, חלקי מידע לא רלוונטי והסתרות. פנינו לדוברות המשטרה לקראת פרסום כתבה זו ושאלנו מדוע מסרבת המשטרה לספק את הנתונים בהתאם לחוק.

בדוברות המשטרה ענו כי "מרבית הטענות משוללות כל יסוד ואינן מתיישבות את המציאות. בפועל, מרגע קבלת כל פרטי הפנייה הרלוונטיים (12.07) ועד קבלת המענה המלא (11.08), חלפו פחות מ-30 ימים, וזאת בהתאם לחוק חופש המידע". אפעס, יתכן שבדוברות המשטרה לא טרחו עד הסוף לברר את הפרטים.

התגובה הראשונה, ללא נתונים, לבקשה שהגשנו ב-5 ביוני התקבלה במייל ב-16 לאותו חודש. במשך השבועות הבאים נמשכה ההתכתבות והדיאלוג הטלפוני עם הקצין האחראי על חופש המידע. בדרך ניסו "למכור" לנו נתונים על "הסתה לעריקה" ו"הסתה להשתמטות מהצבא" במקום הנתונים הברורים שביקשנו לגבי הסתה לאלימות וטרור לפי לאום ומיקום.

ב-11 לאוגוסט, כמעט חודשיים לאחר המענה הראשוני, התקבלה התגובה הרשמית לפיה לא ניתן לספק את הנתונים לפי החתכים שביקשנו. פנינו שוב למשטרה והבהרנו כי היות ויש בידינו נתונים מהסוג הזה, שהתקבלו מאותה מחלקה, ברור כי הטענה איננה נכונה. בתגובה, ב-24 באוגוסט התקבלה תגובה לפיה בין השנים 2015 ל-2016 התבצעו בסך הכל ארבעה מעצרים בעוון הסתה. מדובר התגובה ובה ארבעה מקרים ב– נתונים שגויים וחסרים, אפילו על פי שרת המשפטים.

בתגובה לשאלותינו האם הסירוב לחשוף את הנתונים נובע מכך שקיימת הטייה גזעית ברורה לרעת מי שאינם יהודים, והאם המשטרה סבורה כי הסתה המבוצעת על ידי פלסטיני חמורה יותר מסיבה כלשהיא, הגיבו בדוברות המשטרה כי אין בטענה כל ממש שכן הנתונים "נשלפים ממערכות המידע של המשטרה ונמסרים כפי שהם וללא כל אינטרס זר".

תיאום לקוי עם שרת המשפטים

לא מפתיע שהמשטרה מתחמקת מהעברת נתונים האלה, אשר מצביעים, לכאורה, על אכיפה גזענית. לא מדובר במקרה: אכיפה שווה תביא לבעיה עצומה לממשלת הימין ולמשטרה עצמה. כאשר עשרות אלפי יהודים, אנשי ימין ברובם, מתבטאים ברצחנות, לא סביר להאשים את כולם. עצם חקירתם תעלה שאלות קשות על חינוכם, וכן על הפוליטיקה של הימין, אשר נהנית לנצל את הגזענות הזו לצרכיה ביום פקודה, כמו למשל בנאום נהירת הערבים של נתניהו.

עם עליית קצב הגשת כתבי האישום על הסתה נגד פלסטינים, ניסו מספר נאשמים לטעון ל"הגנה מן הצדק" בשל אכיפה מפלה. בכל המקרים שנתקלנו בהם, השופטים דחו את העתירה מכיוון שהנאשמים לא הצליחו להוכיח אפליה כזו. בהעדר נתונים רשמיים, הם הסתמכו על צילומי מסך וכתבות בעיתונים, דבר שבאופן טבעי לא הספיק לבסס את טענתם בצורה טובה מספיק. הסירוב של המשטרה לספק נתונים בנושא מעלה שאלות קשות לגבי האינטרסים שעומדים מאחוריו, שלכאורה מונעים מידע שהיה יכול לסייע לנאשמים רבים להתמודד עם ההאשמות נגדם.

הנסיון של המשטרה להסתיר את הנתונים, שכאמור, אינו מתואם עם שרת המשפטים שדווקא מתגאה בהם, מעבר להיותו בלתי חוקי, לכאורה, הוא פסול ואווילי. המשטרה לא יכולה להחליט איזה מידע היא רוצה לחלוק, כדי לא לגרום לה להראות גזענית ומפלה. הסתרת הנתונים לא תפתור את הבעיה.

ואולי, על פי התער של אוקאם, התשובה פשוטה יותר: כאשר שרת המשפטים מסיעת "הבית היהודי", קוראת בעצמה להרג חפים מפשע ברשת החברתית "פייסבוק", שעות לפני שיהודי חובש כיפה שורף נער פלסטיני (ואז מוחקת את הפוסט), או משקרת ומפרסמת כי בית קברות יהודי נשרף וקהל בוחריה קורא בתגובה לרצוח פלסטינים – אם זו הדוגמה שמציבה השרה שאחראית על מנגנון התביעה הממשלתי, סביר להניח כי אנשים המתבטאים בצורה דומה לא יחקרו.

> צלם עיתונות נפגע בראש מירי שוטרי מג"ב ומושבת למעלה משבוע

הסתה 6 מוכן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf