newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

האויב הכפול של נשים ברצועת עזה

מצד אחד המתקפות והמצור הישראלי חושפים אותן לאבטלה, עוני, פליטות ושכול. מהצד השני החברה השמרנית מגבילה את חופש הפעולה שלהן והאלימות המינית בעלייה. נשות עזה, תמונת מצב

מאת:

כותבות אורחות: רים עאמר וטניה רובינשטיין

בשבועות האחרונים התקשורת עסקה לא מעט במשט הנשים לעזה, אותן נשים שניסו לחדור את המצור ולהגיע לרצועה אך נעצרו בדרכן על ידי צבא ישראל. כמו שניתן היה לראות למשל בכתבה בעניין בערוץ 2, נשים אלו פועלות כדי להעלות מודעות עולמית למצב בעזה, ולנסות להשפיע עליו.

אך מה שהתקשורת נוטה לפספס בסיקור הנושא זה את המצב בעזה עצמה. נשים החיות תחת כיבוש ומצור סובלות ממצוקות ייחודיות לעומת שאר האוכלוסייה. הן סובלות מאלימות הן מידי הצבא הכובש והן בתוך החברה שבה הן חיות. הן סובלות מהגבלות בגישה לשירותי רפואה, היגיינה ומצרכים בסיסיים, והן סובלות מקשיים בתחום התעסוקה והכלכלה. הנתונים המגיעים מעזה מחייבים בחינה מדוקדקת וניתוח מעמיק של מצבן של הנשים החיות שם. מאבק נגד מדיניות ישראל ביחס לרצועה מחייב גם התייחסות למחויבות שלנו למאבקן של הנשים.

> חיילים הרגו נער בעזה בירי בכינון ישיר של פצצת תאורה

קרובות משפחה של בן 13 שנורה למוות בהפגנה ליד הגדר, עזה (עבד רחמים חטיב / פלאש90)

קרובות משפחה של בן 13 שנורה למוות בהפגנה ליד הגדר, עזה (עבד רחמים חטיב / פלאש90)

החקלאות התרסקה

אך לפני שנגיע לנשים צריך להזכיר מה הוא המצב הכללי ברצועה כיום. בשל המצור המתמשך, הטלת הגבלות חמורות על הכנסה והוצאה של סחורות וחומרים, השליטה של ישראל בכלכלה ובמסחר בעזה, ומתקפות חוזרות ונשנות שמותירות אחריהן קטל והרס בגוף וברכוש – המצב הכלכלי בעזה נמצא בשנים האחרונות בשפל נוראי המשפיע על כל תחומי החיים של תושבי ותושבות הרצועה.

הצמיחה בכלכלת עזה מדשדשת לאורך כל שנות המצור; האבטלה עומדת כיום על כ-40%; על פי ניתוח של הבנק העולמי, מרבית הכלכלה של עזה מסתמכת כיום על סיוע בינלאומי ואינה יכולה לקיים את עצמה; 80% מתושבי עזה, כלומר ארבעה מכל חמישה, נזקקים לסיוע הומניטרי.

בעבר הייתה החקלאות עמוד השדרה של הכלכלה ברצועה. מאז המצור ובייחוד מאז התקיפה ב-2014, מספר העובדים בחקלאות ירד מכ-60 אלף לכ-25-35 אלף. בין הגורמים לפגיעה הדרמטית בענף החקלאות אפשר למנות את ההפצצות הישראליות על שטחים חקלאיים, את הגבלות התנועה באזורים חקלאיים במרחק מאות מטרים מהגדר ואת הריסוס וההשמדה של צמחים, את המחסור והזיהום של מקורות המים, את ההגבלות המחמירות על היקף וסוגי החומרים המותרים לכניסה לעזה, וביניהם הגבלת הכנסת דשן, חומרי הדברה וזרעים, ואם זה לא מספיק – בבואם לייצא סחורות נתקלים הסוחרים בהגבלות קיצוניות ושליטה מוחלטת של ישראל על ייצוא של כל סחורה מהרצועה.

ענף החקלאות הוא רק דוגמא אחת לאופן שבו המצור חונק כלכלית את הרצועה, כשישראל שולטת בכל דבר שנכנס לרצועה ויוצא ממנה. רצועת עזה נהייתה שוק שבוי, כשרבות מההגבלות החלות על הכנסה והוצאה של סחורות פועלות לטובת חברות ישראליות המשווקות חומרים לעזה ומייצאות אותם ממנה.

> קדחת המגרש: הגרסה העזתית

אישה בהריסות ביתה באזור חאן יונס, 2014 (עבד רחמים חטיב / פלאש90)

כחמישית מתושבי הרצועה לא חזרו לבתיהם מאז המלחמה. אישה על הריסות ביתה באזור חאן יונס, 2014 (עבד רחמים חטיב / פלאש90)

אין סיכוי לעסקים קטנים של נשים

ועכשיו לנשים: ברצועת עזה אחוז האבטלה בקרב נשים עומד על 65.3%, אחד הגבוהים בעולם. נשים הן אלה הנאלצות פעמים רבות לדאוג לבריאות ורווחת המשפחה, בעודן דואגות לפרנסת המשפחה בשוק שבו אפשרויות התעסוקה הן מזעריות, בייחוד עבורן.

בשל חוקי ירושה ומגבלות של חברה מסורתית נשים מחזיקות רק ב-3% מהנכסים בעזה, וב-6% מהאדמות החקלאיות. ועדיין, הרבה מתעסוקת הנשים בעזה היא בתחום החקלאות, שם הן נחשבות לעוזרות שוליות ומקבלות שכר בהתאם. נסיונות לתמוך בנשים בהקמת עסקים קטנים כשלו בשל מחסור בחומרי גלם וקשיים בייצוא עקב המצור. משמעות הדבר היא שנשים תלויות במשפחתן ובגברים בחייהן עבור פרנסתן, מצב המתקיים ממילא בחברות מסורתיות ומחמיר פי כמה במצב של מצור ומשבר כלכלי.

מצב כזה מגביר את פגיעותן של נשים לאלימות. חברה המצויה במצוקה כלכלית קשה מנשוא, שמוקפת בהריסות ונאבקת כדי לשקם את מבניה וחייה, היא חברה שנדחקת למצוקות רגשיות ואלימות. וכבכל חברה, הראשונות שמשלמות את המחיר הכבד של מצוקה חברתית הן נשים. ואכן, הדיווחים שאנחנו מקבלות מעזה מדברים על גידול במקרי אלימות מינית ואלימות בתוך המשפחה.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה הכואבת שבמהלך המתקפה על עזה ב-2014, נהרגו 299 נשים, מתוכן 16 היו בהריון. לפחות 142 משפחות איבדו שלושה בני משפחה ומעלה, 700 נשים נותרו אלמנות. מתוך כחצי מיליון תושבי ותושבות עזה נעקרו מבתיהם, ועד היום כחמישית מתוכם עדיין לא שבו לבית מגורים קבוע.

ארגוני סיוע וארגוני זכויות אדם ברחבי העולם מתריעים על האסון ההומניטרי שאליו פניה של עזה. אמנם ישנם ניסיונות לשקם את הרצועה בסיוע של גורמים בינלאומיים, אך ברור לנו שזה רק עניין של זמן עד שמדינת ישראל תחליט שוב לתקוף את רצועת עזה ותייתר את הניסיונות שנעשים כדי לשקם את הרצועה במהלך השניים האחרונות מאז המתקפה ההרסנית של שנת 2014. הגבלות על מעבר של סחורות ושליטה בכלכלה היא רק עוד דרך שבה רשויות ישראל מפעילות כח ואלימות, ומשפיעות על כל תחומי החיים של תושבות ותושבי הרצועה. אפשר יהיה להתחיל לשקם את חייהן וחייהם, את המשפחות, החברה והכלכלה ברצועה רק כאשר יוסר המצור ויחדל הכיבוש על כל צורותיו.

רים עאמר וטניה רובינשטיין הן רכזות קואליציית נשים לשלום

> היסטריה מיותרת: החלטת אונסק"ו לא שוללת את קשר היהדות להר הבית

אישה עובדת במתפרה ברפיח, עזה (עבד רחמים חטיב / פלאש90)

אחוזי אבטלה גבוהים במיוחד. אישה עובדת במתפרה ברפיח, עזה (עבד רחמים חטיב / פלאש90)

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf