נראה היה שלבנון לא יכולה לרדת יותר נמוך. ואז בא הפיצוץ

האסון הנורא שהתרחש בנמל ביירות ושגבה את חייהם של לפחות 135 לבנונים ופצע לפחות 5,000 אחרים לא יכול היה להתרחש בעיתוי גרוע יותר.

מאז אוקטובר 2019 נמצאת לבנון במשבר כלכלי ופוליטי מתמשך, שהביא את העם הלבנוני אל פי פחת. כבר חודשים ארוכים שהכלכלה הלבנונית במצב של נפילה חופשית עם היפר-אינפלציה, אבטלה גואה ומחסור משווע במזומנים, שהביאו חלקים גדולים מתושבי המדינה אל פת לחם.

השילוב בין הקריסה הפוליטית-כלכלית לבין משבר נגיף הקורונה, שרק החריף את התמוטטות הכלכלה, העמיד את לבנון על סף תהום ונראה היה כי היא לא יכלה לרדת נמוך יותר. ואז אירע הפיצוץ המחריד. אירוע בסדר גודל כזה היה מעמיד במבחן את עמידותה ויכולותיה של כל מדינה וחברה. אולם לאור מצבה של לבנון בחודשים הארוכים שקדמו לאסון, נראה כי האתגר שהלבנונים ניצבים בפניו עצום במיוחד.

עם מערכות מדינה שלא מתפקדות מזה שנים, עם פוליטיקאים מושחתים הדואגים בעיקר לרווחתם, עם מחאה עממית בת חודשים ארוכים כנגד האליטה השלטת, העם הלבנוני אינו יכול לסמוך על מוסדות המדינה שיטפלו  במשבר, יפנו ויטפלו בפצועים ויחקרו חקירה מקיפה את הסיבות לפיצוץ, ימצאו את האחראים ויוודאו שאסון שכזה לא יישנה.

פיצוצים ואסונות אינם זרים ללבנון. למעשה הלבנונים התרגלו לחיות בצל אלימות כזו או אחרת, בין אם הם עצמם אחראים לה ובין אם אלה שכניהם, כולל ישראל. אולם הלבנונים תמיד התגאו בכך שיש להם יכולת יוצאת דופן לעמידות בפני זעזועים (resilience) המאפשרת להם להתמודד עם משברים פוליטיים, כלכליים וחברתיים. אותה עמידות בפני זעזועים גם הילכה קסמים בקרב הקהילה הבינלאומית, שתיארה את לבנון כפלא כלכלי המצליח לשגשג למרות כל האתגרים והקשיים.

אותה עמידות, בין אם היא אמיתית או מדומה, נמצאת עכשיו בפני מבחן חסר תקדים. האם האסון הזה הוא הקש שישבור את גב הגמל ויוביל את לבנון לקריסה סופית ולהגדרתה כמדינה כושלת, כפי שאירע במלחמת האזרחים ב-1975-1990? או שמא יהיה האסון הזדמנות לטיפול שורש בבעיות היסוד שלה?

להלן כמה שאלות שעולות בעקבות האסון בביירות, שעדיין אין להן תשובות ושיעברו עוד ימים רבים בטרם תתבהר התמונה אם בכלל:

גל המחאה, ששטף את לבנון מאוקטובר 2019, קרא לסיים את הפוליטיקה העדתית המושחתת בלבנון ולחסל את שליטת האליטות, המנציחות את כוחן באמצעות יחסי פטרון-קליינט עם תומכיהם. כבר שנים שמוסדות המדינה, במיוחד בתחומים של שירותים חברתיים, בריאות ותשתיות, לא מתפקדים כראוי בשל חדלונם של הפטרונים-פוליטיקאים.

המחאה הזאת אמנם הביאה לנפילת ממשלת סעד אל-חרירי ולכינונה של ממשלה חדשה בראשות חסן אל-דיאב, אולם היא לא הביאה לשינוי היסודי שתבעו המפגינים. הנפילה החופשית של כלכלת לבנון בחודשים האחרונים לא גרמה לאליטה הפוליטית להכיר באחריותה למצב ולפנות את המקום למנהיגים אחראים ומוכשרים מתוך החברה האזרחית. השאלה היא האם האסון הנורא שקרה בנמל ביירות הוא זה שיצליח לערער סוף סוף את כוחה של האליטה הפוליטית ולהניע את השינוי שמקווים לו הלבנונים? אם יתברר שאכן הפיצוץ היה עוד דוגמה (קיצונית) של הזנחה פושעת מצד סוכני מדינה כאלה או אחרים, האם הזה יוביל לשינוי יסודי במבני הכוח במדינה ולהפחתת כוחה של האליטה השלטת?

באופן פרדוקסלי, חיזבאללה הפך למגן הראשי של השיטה הפוליטית הישנה, שהמפגינים קוראים להפיל מאז אוקטובר 2019. לעת עתה נראה, כי חיזבאללה אינו קשור באופן ישיר לפיצוץ וכי אכן זו הייתה תאונה במחסן שאחסן אמוניום חנקתי בנמל. אולם חיזבאללה, כארגון וכמפלגה פוליטית שקשרה את גורלה עם מערכות המדינה בלבנון, לא יוכל להישאר חסין לביקורת הרותחת כלפי מוסדות המדינה. הפיצוץ הנורא שימש תזכורת ללבנונים לא מעטים, שברשות חיזבאללה מחסני תחמושת רבים, שעלולים גם הם ביום מן הימים לאיים על בטחון תושבי המדינה. חיזבאללה יעשה כל שביכולתו לשמור על כוחו ומעמדו במדינה ולא יהיה מוכן בשום מצב להניח את נשקו, לסיים את מעורבותו במלחמת האזרחים בסוריה ואת מאבקו בישראל.

אולם לחיזבאללה גם יש הכוח האנושי הדרוש כדי לסייע בשיקום ביירות כפי שפעל לאחר מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כאשר הוביל לבנייה מחדש של רבעים שלמים שישראל החריבה. הימים והשבועות הקרובים הם קריטיים עבור הארגון, שינסה כנראה לרקוד על שתי החתונות כפי שהוא עושה כבר שנים ארוכות: גם להציג את עצמו כארגון מחוץ למוסדות המדינה, המספק שירותים שהמדינה אינה מספקת (ביטחון, שירותיים חברתיים, בריאות, בנייה) וגם כארגון המשולב בתוך המדינה, אך לא נוטל אחריות לחדלונותיה.

האם האסון הנורא יוביל לפריצת דרך במשא ומתן של ממשלת לבנון עם קרן המטבע הבינלאומית על חבילת סיוע למדינה בניסיון לעצור את הנפילה הכלכלה החופשית? כבר חודשים שהממשלה בביירות וראשי בנק לבנון מנהלים משא ומתן עם הקרן כדי להזרים מזומנים ואשראי מחודש שיאפשר לייצב את הכלכלה במדינה.

אחת הבעיות היא שאותם נציגי ממשלה וראשי הבנק הם גם אלו האחראים לפרוץ המשבר הפוליטי-כלכלי מלכתחילה. ארה"ב גם התנתה את העזרה הבינלאומית בהדרת חזבאללה מכספי הסיוע. מבחינה פוליטית הדבר לא ייתכן מכיוון שכפי שכתבתי, חיזבאללה הפך להיות חלק בלתי נפרד – למעשה מוביל – בממשלה ובזרועות המדינה.

הפיצוץ האדיר הוביל לגל בינלאומי של התחייבויות לסייע ללבנון בטיפול באסון בביירות והשאלה הנשאלת היא האם זה גם יוביל לגמישות רבה יותר מצד קרן המטבע הבינלאומית וגורמים נוספים להגיש חבילת סיוע ללבנון? סיוע שכזה עשוי להיות קרש הצלה לאליטה השלטת, שכן היא זו שנכון לעכשיו עדיין נמצאת בצמתי הכוח שיקבלו את הסיוע – אם יגיע – וישלטו בחלוקתו.

לבסוף, הצעתה של ממשלת ישראל לסייע ללבנון בטיפול באסון היא כמובן קוריוז של יחסי ציבור גם כי לבנון לא תסכים לקבל עזרה מישראל וגם כי לישראל אין רקורד חיובי במיוחד, בלשון המעטה, בארץ הארזים. אולם היא מעלה תרחישים דמיוניים של מציאות אחרת, שבה ישראל מקיימת יחסים נורמליים עם שכנותיה. או אז, סיוע שכזה היה אפשרי וגם מתקבל בברכה.

בינתיים, הלב נחמץ למראה האסון בלבנון וההתמודדות הקשה של תושבי המדינה, כולל אזרחיה והפליטים השוכנים בה, מדינה שדומה לישראל יותר מכל המדינות האחרות במזרח התיכון.

פרופ' אשר קאופמן הוא מנהל מכון קרוק ללימודי שלום בינלאומי באוניברסיטת נוטרה-דאם, מומחה ללבנון, סוריה וישראל