newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כד קטן לבנט, טעות גדולה לכולנו: איך עם באמת יכול להיות כובש בארצו

דווקא ההקלות שנתן הצבא לפלסטינים לכבוד רמדאן ממחישות עד כמה אנחנו שולטים בחייהם של הפלסטינים. כשנפתלי בנט מדבר על זכות האבות של היהודים על האדמה, הוא מתעלם ממה שעושים לאנשים

מאת:

כותב אורח: איתמר שאלתיאל

אתמול עף נפתלי בנט על קנקן עם הכתובת "אשבעל בן בדע", והצהיר שוב ש"עם אינו יכול להיות כובש בארצו". הפיגור הספציפי הזה לא החליק לבנט. "עם אינו כובש בארצו" הוא סיסמה ימנית שחוזרת שוב ושוב, שגם בנט השתמש בה לא פעם, והיא מסתלסלת להרבה מאוד טיעונים מגוחכים נוסח "בכלל כבשנו את השטח מירדן" או "יש להם 21 מדינות".

נועם שיזף ניסח את זה היטב אתמול כשכתב ש"הסירוב העקבי של הימין לקלוט שמדובר קודם כל בכיבוש של אנשים, ולא של אדמה, הוא די מדהים, אפרופו הכד שנפתלי בנט מצא". אבל כדאי אולי לחזור על זה עוד פעם, כדי שהמסר יקלט: לאף אחד לא אכפת ממי כבשתם את השטח. מה שמשנה הוא שאנו כבר 48 שנה שולטים על שטח שבו חיים למעלה משני מיליון בני אדם, שלא זוכים לאותן זכויות כמו היהודים.

הם לא "חסרי זכויות", לא בדיוק, אבל כדי להתחיל לתאר את סוג הזכויות שאנו נותנים להם צריך להיכנס להקדמות מהסוג שקיים רק בספרי מדע-בדיוני, רק בגרסה משעממת יותר. החיים שלהם נשלטים בידי דברים כמו מרשם אוכלוסין שלא עודכן שנים, האזור שבו הם מתגוררים, מי המפקד הצבאי הנוכחי, איזה גדוד פועל ברגע מסוים באזור שלהם, מי מתאם פעולות הממשלה בשטחים הנוכחי. זה כל כל ארוך, ביורוקרטי ומוזר שכמעט בלתי אפשרי לספר היום לישראלי איך נראים חיים של פלסטיני. הוא צריך להבין הרבה יותר מדי פרטים שלא נמצאים בכלל בחיים שלו.

ישראלים יכולים לקבל הצצה זעירה לסוג החיים הזה בכתבות הרגילות על הקלות לפלסטינים. מתאם פעולות הממשלה בשטחים הנוכחי, האלוף יואב מרדכי (שמסתמן, אגב, כשינוי חיובי מאוד ביחס למתאם הקודם, איתן דנגוט), הכריז על שורת הקלות לקראת הרמדאן. לדוגמא: "הרשימה כוללת בנוסף היתר כניסה למסגד אל-אקצה לגברים מגיל 40 ונשים בכל גיל והגדלת היקף היוצאים מעזה לתפילות יום שישי באל-אקצה לכמה מאות, לעומת 200 כיום. הקלה זו תוגבל לבני 60 ומעלה".

לבקר את סבתא

ההקלות האלה באמת חשובות ובאמת שהגיע זמנן, אבל הן גם מתארות היטב חלק מהכללים שחולשים על חייהם של פלסטינים: לפני ההכרזה על ההקלות, למשל, לא הותרה כניסה למסגד לגברים מגיל 40 ונשים בכל גיל. כדי לצאת מעזה להתפלל במסגד אתה לא צריך רק לעבור אבחון בטחוני, אתה צריך, בין היתר, להיות בן 60 ומעלה. לך תסביר את זה.

דוגמא נוספת: לפני "צוק איתן", ארגון גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע (שבו אני עובד) פרסם סרטון של איתמר רוז, שבוחן איך ישראלים מגיבים לאחד הקריטריונים ליציאה מעזה לגדה. על פי הקריטריון, ניתן לצאת לביקור משפחה במקרה של מחלה קשה, למשל, אבל רק אם אתה קרוב משפחה מדרגה ראשונה של החולה. כך, למשל, אם אמך גוססת בגדה המערבית אתה יכול לצאת לבקר אותה. אם מדובר בסבתא שלך, אז לא.

שחקנית התחפשה לילדה פלסטינית שסבתה חולה, וביקשה מישראלים לתת לה לעבור. קיבלנו המון תגובות שמסבירות לנו על המצב הבטחוני המסובך, כמובן. אלא שאחרי "צוק איתן" ישראל שינתה את הקריטריון במעט, ועכשיו מותר לנכדות לבקר את סבותיהן.

> בג"ץ קבע: מערכת התכנון בגדה המערבית תמשיך להפלות בין יהודים לערבים

זה הכיבוש, לא איזה דיון תיאורטי על למי שייך השטח. אנחנו מחזיקים מיליוני אנשים תחת רשימת חוקים כל כך תמוהה ומסועפת שלעתים קרובות בצבא אפילו לא מבינים אותה (לכו למה, לדוגמא, אסור לפלסטינים להיכנס לאילת).

אנשים לא יכולים לחלום על לפגוש את בני המשפחה שלהם, שלא לדבר על לראות, נניח, את הקפלה הסיסטינית; אסור להם להפגין; ניתן לעצור אותם ללא משפט, ואם לא אותם – את קרובי המשפחה שלהם; חלק מהחוקים הם אפילו לא מכירים, הם מכירים רק את השרירותיות, את ה"אין מה לנסות".

אני מבין למה ישראלים חוששים להרפות את היד הקפוצה הזו, אבל חייבים לכל הפחות להכיר בזה שהיא שם. חייבים, לכל הפחות, לדבר כל הזמן על איך ניתן לשחרר ומה. הנטייה של אנשים כמו נפתלי בנט להרחיק את הדיון לשאלה האם יש או אין עם פלסטיני לא רק מדגימה איך נראה אדם שיש לו גוש חרא במקום לב, היא גם מסוכנת והיא תתפוצץ לנו בפנים. גם הסחות דעת – זמנן קצוב.

איתמר שאלתיאל הוא רכז מדיה חדשה בארגון "גישה – מרכז לשמירה על הזכות לנוע". מאמר זה מייצג את דעתו של הכותב בלבד. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> עשור להתנתקות: כך רתם שרון את השמאל למבצע נגד המדינה הפלסטינית

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"אין לנו לאן ללכת חוץ מאליהם. אין למשטרה הפלסטינית סמכות פה". סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

סמאח אקטש עם שניים מילדיו (צילום באדיבות המשפחה)

תחקיר: ההרוג בפוגרום חווארה נורה כנראה על ידי מתנחלים

במהלך התפרעויות המתנחלים בפברואר 2023 הותקף גם הכפר הסמוך, זעתרה, ונורה למוות סאמח אקטש. תחקיר "בצלם", שבוצע בשיתוף ארגון מומחי הסאונד Earshot, הסיק שההרוג נורה מנשק בעל קליבר קטן, שבדרך כלל אינו בשימוש חיילים. שנה אחרי, איש עדיין לא הועמד לדין

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf