newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"ניסו להדיח אותי כי הפרעתי להרס של מבנים עתיקים בחיפה"

בשבוע שעבר סוכל ניסיון להדיח את ד"ר עורווה סוויטאת, הנציג הערבי הראשון בוועדה לשימור בחיפה. מול ההתקפה של הנדלניסטים, הוא רואה חשיבות לתפקיד שלו: "שימור הוא לא רק אבן, הוא הגנה על הזהות של העיר והקהילה שלה"

מאת:
הציבור הערבי וקהילת המתכננים התגייסו נגד הדחתו. ד"ר עורווה סוויטאת (צילום: שרה פרידלנד)

הציבור הערבי וקהילת המתכננים התגייסו נגד הדחתו. ד"ר עורווה סוויטאת (צילום: שרה פרידלנד)

שבוע סוער עבר על ד"ר עורווה סוויטאת, מתכנן ערים ונציג הציבור הערבי הראשון בוועדה העירונית לשימור מבנים ואתרים בחיפה. רגע לפני סוף השבוע הקודם, התבשר סוויטאת, "כרעם ביום בהיר" כפי שהוא אומר, ש"מועצת השינוי" – שמחזיקה ברוב במועצת העיר לאחר שראשת העיר עינת קליש איבדה אותו – החליטה להדיח אותו מתפקידו בוועדה.

ביום שני התבשר שהפור התהפך, והוא ישמור על תפקידו. "מועצת השינוי" לא חזרה בה מההחלטה מרצונה. פרופ' יוסי בן ארצי, מי ששימש כנציג הציבור בוועדה לפני סוויטאת, ומי שהיה אמור להתמנות לתפקיד לאחר הדחתו, סירב להשתתף במהלך ולהתמנות לוועדה, ובכך נבלמה ההדחה, שהיכתה גלים הן בקרב הציבור הערבי והן בקרב קהילת המתכננים.

לסירוב של פרופ' בן ארצי להתמנות לוועדה קדם מכתב תמיכה מעשרות אנשי מקצוע – אדריכלים, מתכננים ואקדמאים – במחאה על ההדחה. "החלטת המועצה", הם כתבו, "אשר נראה שהתקבלה משיקולים פוליטיים צרים על רקע המשבר הפוליטי בו נמצאת מועצת העיר, מהווה פגיעה חמורה באחריות הציבורית של מועצת העיר להקפיד כי המינוי לתפקיד יהיה על בסיס ידע מקצועי ומומחיות בתחום התכנון העירוני ושימור המורשת הבנויה, וישרת את תועלת הציבור בעיר בצורה הטובה ביותר".

בראיון לשיחה מקומית, אמר סוויטאת כי "הופתע מאוד" מכך שעירבו אותו במאבק הפוליטי. "אני לא חלק מהקונפליקטים האלה", אמר. "אני לא שייך לא לקואליציה ולא לאופוזיציה. אני איש מקצוע, ומה שמנחה אותי זה אך ורק טובת העיר חיפה, המורשת ההיסטורית שלה, והאינטרסים של תושביה".

ביחס למחאה נגד הדחתו, אמר סוויטאת: "אני מאוד גאה בתמיכה הציבורית והמקצועית שקיבלתי, הן מצד הציבור הערבי והן מצד קהילת המתכננים. ואני מעריך מאוד ומכבד את פרופ' בן ארצי על הסירוב העקרוני שלו להשתתף בהדחתי."

"ככה אי אפשר לבנות קהילה"

מבחינתו של סוויטאת, שימור הוא דרך להגן על האינטרסים של התושבים: "המרכז ההיסטורי של חיפה נפגע משני תהליכים", הוא מסביר. "הראשון הוא ההריסה, והשני הוא הנדלניזציה. הנדלניזציה מנותקת מהזהות ומהצרכים החברתיים של התושבים.

"ההריסה פוגעת בזהות של העיר, והנדלניזציה פוגעת באופציות של פיתוח חברתי למרכז ההיסטורי של העיר. תחת הפרויקטים הקיימים אי אפשר לבנות קהילה. הכל דירות קטנות. רוצים לייבא סטודנטים וצעירים, במקום לחשוב על העצמת הקהילה, בניית בתי ספר, גנים, מרכזי תרבות, תמהיל של מגורים שיאפשר את התמהיל החברתי. זה התיקון הרצוי של העוול ההיסטורי".

לדבריו, תהליכי הפיתוח הקיימים פוגעים גם במורשת של העיר וגם בחוסן הכלכלי של הקהילה. "התהליכים האלה רואים רק רווח ומתעלמים כמעט לחלוטין גם מההקשר ההיסטורי הקולקטיבי של השכונות, וגם מהעתיד הקהילתי והחברתי של המקום. הנדלניזציה לא מסתכלת על הצרכים החברתיים של התושבים".

הגדירו את השכונה כ"בנייה כפרית". רחוב בוואדי ניסנאס בחיפה (צילום: שיר תורם / פלאש 90)

הגדירו את השכונה כ"בנייה כפרית". רחוב בוואדי ניסנאס בחיפה (צילום: שיר תורם / פלאש 90)

בהקשר של הציבור הערבי בחיפה, מדגיש ד"ר סוויטאת גם את ההיבט הסימבולי של השימור: "העיר ההיסטורית הזאת, שנבנתה על ידי ד'האר אל-עומאר לפני 250 שנה כעיר מודרנית, חצי ממנה נהרס, נמחק כליל, לא רק אחרי 48' ובשנות החמישים אלא גם לפני שלוש וארבע שנים. אלה תהליכים שבמשך עשרות שנים הזניחו, פגעו והרסו והפכו את המרכז ההיסטורי של העיר לנדל"ן.

"הדבר השני הוא שאחוז גדול מהאוכלוסייה שגרה בעיר התחתית, במבנים היסטוריים, הם דיירים מוגנים, בנכסים שבניהול עמידר, שמוזנחים, ואין להם את היכולת הכלכלית לשמר אותם, ועם הזמן הם הופכים למבנים מסוכנים ואז צריך להרוס אותם".

"יש פה תהליכי עומק שעלולים להוביל להדרה מרחבית של האוכלוסייה הערבית, ולא מאפשרים לה להתפתח. השימור נותן את העוגן הסמבולי, הזהותי, והתרבותי לקהילה, להיאחז במרכז ההיסטורי שלה בעיר התחתית.

"יש הובלה של תהליכים ניאוליברליים שמובילים להדרת האוכלוסייה הערבית. לכן השימור עוצר הרבה מהתהליכים האלה, יש לו את היכולת לעצור את ההריסה והנדלניזציה, לכן הוא קריטי."

גם את ההחלטה להדיח אותו רואה סוויטאת כחלק מאותם התהליכים: "אומרים שאני מינוי של קליש, אבל זה לא נכון. מוניתי בהצבעה של מועצת העיר, וחלק מ'מועצת השינוי' הצביעו לי בעצמם. יש פה שילוב של אינטרסים יזמיים שאולי נמצאים מאחורי הקלעים, שקשה להם שאני מתנגד לתוכניות הפגיעה וההריסה של מבנים היסטוריים ברחבי העיר, אין לי ספק בזה".

תפיסה אוריינטליסטית

ההחלטה להדיח אותו, אומר סוויטאת, היוותה גם פגיעה בייצוג של הציבור הערבי בחיפה, שהודר באופן היסטורי מקבלת ההחלטות בעיר. "יש דברים שהם מעבר לשימור האבן עצמה", אומר סוויטאת. "לדוגמה, תמיד דיברו על ואדי ניסנאס כבנייה כפרית. זה דבר שאני שיניתי. אמרתי שאי אפשר להתייחס לבנייה עירונית מודרנית כאל בנייה כפרית. זו תפיסה אוריינטליסטית ומתנשאת. אז שיניתי את ההגדרה לאדריכלות היסטורית עירונית מודרנית. זה שיח מכבד כלפי המקום"..

נקלע למאבק פוליטי. ראשית העיר חיפה עינת קליש רותם (צילום: פלאש 90)

נקלע למאבק פוליטי. ראשית העיר חיפה עינת קליש רותם (צילום: פלאש 90)

"המקצועיות כשלעצמה חשובה כדי לשמור על המבנים, אבל זה שאדם הוא גם מקצועי וגם מגיע מהחברה הערבית, נותן משהו מעבר, שקשור לשיח ולתפיסות התרבותיות, לרגישות בנוגע לעוולות העבר שקרו במרחב הזה, לרקע התרבותי וההיסטורי של המרחב".

אני תושבת חיפה. יש בעיר תחושה של תהליך אגרסיבי מאוד של נדלניזציה. כל יום יש שלט חדש של 'למכירה' של חברות נדל"ן גדולות שנכנסות. שכר הדירה שלי כמעט הוכפל בשבע שנים. אתה לא מרגיש לפעמים כמו הילד עם האצבע בסכר, שמנסה לעצור משהו גדול בהרבה ממנו? במילים אחרות, אתה חושב שלשימור יש את הכוח לעצור את השינוי של פני העיר?

"אני מאמין בשינוי. אין סכר שכולו בטון וחור אחד שצריך לחסום אותו. יש חורים לאורך כל הדרך. המציאות מחוררת בכל מקום. תמיד יש בה כשלים, חוסר ופערים. לכן ניתן לשנות את המציאות.

"המציאות מתעצבת על ידי התוכניות הקטנות. פה תוכנית של תמ"א 38, שם תוכנית הריסה. ביחד הם מייצרים את תחושת הסחף הזאת. אבל אם נוכל להציל פה בית ושם בית, או נוכל לקדם סקר שימור בשכונה, כמו שעשיתי בוואדי ניסנאס, הדברים האלה שאני מקדם מובילים לשינויים, ולשינויים האלה יש השלכות, כמו אדוות שנוצרות כשזורקים אבן לאגם. הם יוצרים עוד ועוד שינויים, בתפיסה ובשיח. ואני רואה את זה.

"כמובן שיש לאזן בין השימור לפיתוח. אין פיתוח וצמיחה מבלי לשמור על המורשת של העיר, אבל גם שימור ללא פיתוח יוביל להזנחה ולאי הלימה עם הצרכים התכנוניים העתידיים של המרחב. אנשים רוצים להתרחב, לבנות עוד קומה, רוצים לבנות עוד חדר. אבל זה חייב להיות בצורה מכבדת, רגישה ומותאמת. לא בצורה דורסנית, זה העניין".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf