newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המורות והמורים בישראל דווקא טובים, מי שגרוע זו הממשלה

הכותרות השבוע בישרו על "ירידה תלולה באיכות המורים בישראל". המציאות הפוכה. המורות והמורים בישראל דווקא מקבלים ציונים גבוהים, אבל הם מלמדים שעות ארוכות מול כיתות מלאות ובשכר נמוך. אולי בגלל שרובן נשים, קל לחבוט בהן

מאת:

השבוע התפרסם דוח בנק ישראל לשנת 2018, שבחן, בין היתר, את ה"התפתחויות באיכות עובדי ההוראה". אל התקשורת הדוח הגיע בכותרות מבהילות נוסח: "ירידה תלולה באיכות המורים בישראל". האמנם? ודאי שלא. מבחינת השכלתן, מצויות המורות והמורים בישראל בשליש העליון של האוכלוסייה, והציון הממוצע שלהן במתמטיקה, למשל, גבוה מממוצע הציונים של כלל בעלי תעודות הבגרות.

אז מדוע אנחנו אוהבים להכפיש את המורות והמורים? כי קל להשליך עליהן את הכישלון שלנו (של הציבור ושל נציגיו בכנסת ובממשלה) בהזנחת מערכת החינוך. המורות והמורים בישראל עובדים יותר שעות מעמיתיהם בעולם ככיתות הרבה יותר צפופות מבעולם, ובתמורה לשכר נמוך בהרבה מהשכר הממוצע של שכירים במשק הישראלי, ונמוך מממוצע השכר של מורים בעולם.

שכר המורים בישראל נמוך ב 43 אחוזים משכרם בממוצע המדינות (נתוני oecd, קישור בטקסט)

המורות והמורים דווקא משכילים מאוד

כדי לעמוד על איכות המורים בישראל, בדקו מחברי הדוח בבנק ישראל את הציונים שהשיגו מורים חדשים במבחני הבגרות במתמטיקה ובעברית בהשוואה לציון הממוצע של כלל הנבחנים. ראשית יש לומר שלמורים החדשים יש תעודת בגרות. זה לא מובן מאליו. על פי הדוח השנתי החדש של מרכז אדווה, רק 46 אחוזים מבני השנתון בישראל עמדו בדרישות ונמצאו זכאים לתעודת בגרות. יתרה מזאת, לכל המורים החדשים יש תואר ראשון, וגם זה לא מובן מאליו. על פי דוח מרכז אדווה, רק 32 אחוזים מבני השנתון התחילו בלימודים להשכלה גבוהה. כלומר, עוד לפני שאמרנו כלום, כבר נמצאים כל המורות והמורים החדשים בשליש העליון של האוכלוסייה מבחינת השכלתם.

יותר מכך. חוקרי בנק ישראל בדקו את ההפרש בסטיית תקן בין הציון שקיבלו המורים לציון שקיבלו כלל הנבחנים. הם מצאו שלפני עשר שנים האחרונות הפער היה 0.55 לטובת המורים. אחרי עשור, הפער הזה הצטמק ל-0.47 סטיית תקן. זאת הירידה שהפכה לכותרת בתקשורת. אולם חייבים לשים לב: גם לאחר הירידה, ציון הבגרות במתמטיקה של המורים גבוה (!) מהציון הממוצע של כלל הנבחנים בכחצי סטיית תקן.

בהתפלגות נורמלית, כ-20 אחוזים מהאוכלוסייה נמצאים בטווח של חצי סטיית תקן מעל הממוצע. עוד כ-30 אחוז מהאוכלוסייה נמצאים בטווח של יותר מחצי סטיית תקן. שאר חמישים האחוזים נמצאים מתחת לממוצע. כלומר, לא רק שהמורים החדשים נמצאים בשליש העליון של השנתון שלהם, אלא הם נמצאים על סף השליש העליון מתוך מחצית השנתון שלהם שבכלל עמד בדרישות מבחני הבגרות. בקיצור – משכילים מאוד!

הציון הפסיכומטרי של המורים דווקא נמצא בעליה (נתוני למ"ס קישור בטקסט)

ציון במתמטיקה אינו מעיד על איכות ההוראה

בבנק ישראל בדקו את איכות המורים על פי הציון במתמטיקה, גם אצל מורות ומורים שאינם עוסקים בהוראת מתמטיקה. מי אמר שהציון במבחן הבגרות במתמטיקה מהווה עדות לטיב ההוראה? אף אחד! צוות מקצועי מטעם המועצה להשכלה גבוהה בראשות פרופ' אלישע באב"ד, שבחן את איכות ההוראה באוניברסיטאות בשנת 2014, הגיע למסקנה ש"איכות ההוראה אינה ניתנת להערכה אמפירית תקפה על פי מכשיר יחיד זה או אחר". לפיכך הם החליטו כי איכות ההוראה תימדד על פי התשומות, כלומר על פי המשאבים והתנאים המוקדמים שאמורים להניב הוראה איכותית. בכלל זה השתלמויות, עצמאות ההוראה כמעודדת יצירתיות, תמיכה וליווי למורים חדשים, שימוש באמצעים טכנולוגיים, מספר הסטודנטים בכיתה וכדומה.

המדדים האפשריים להעריך את איכות ההוראה נבחנו גם במחקר מ-2017 של דוד מעגן, ראש תחום חינוך גבוה בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. את מסקנתו ניסח מעגן כך: "לפרופיל הפסיכומטרי של מורים רלוונטיות לא מבוטלת להישגי התלמידים, והוא עדיף על פני מדדים אחרים כגון השכלת המורים וניסיונם בהוראה". הלשון הזהירה ("רלוונטיות לא מבוטלת") נועדה לכסות על האמת שהתגלתה במחקר זה כמו גם במחקרים קודמים: הישגי התלמידים קשורים אך מעט למשתני הרקע של המורים, וקשורים בעוצמה רבה יותר למשתני הרקע של ההורים, ובמיוחד להשכלת האם.

כתוצאה של מחקר זה, מקבל הלמ"ס את הציון במבחן הפסיכומטרי, שעורכים המועמדים להשכלה גבוהה בישראל, כמדד המשקף איכות הוראה. ומה אנחנו יודעים על הציון הפסיכומטרי של מורות והמורים בישראל? על פי נתוני למ"ס, מסתבר שהוא דווקא נמצא במגמת עלייה בעשור האחרון (ראו תרשים למעלה).

תנאי העבודה של המורות והמורים מוזנחים

אז אם השכלתן של המורות גבוהה מהממוצע, וציוני הפסיכומטרי שלהן נמצאים בעלייה במשך השנים, מדוע לצאת בכותרות המכפישות את המורות והמורים? כי זה קל! זה קל משום שמדובר במגזר נשי, כפי שמוסבר בספר המומלץ: "על גב המורות". הספר חושף כיצד מקבלי ההחלטות במשרד החינוך, והציבור בכלל כפי שמשתקף בתקשורת, מזניחים ופוגעים במערכת החינוך תוך הטלת האחריות לכל התחלואים על המורות עצמן. מחברות הספר, אסתר הרצוג וצביה ולדן, קושרות זאת לתופעה מוכרת בתחום המגדר של האשמת הקורבן.

השכר בתחום החינוך נמוך ב 28.5 אחוזים משכר השכירים הממוצע (נתוני למ"ס, קישור בטקסט)

הנה כמה נתונים על תנאי העבודה של המורות והמורים בישראל. ראשית, הם עובדים יותר. לפי נתוני OECD לגבי מספר שעות ההוראה בשנה (שעות מול תלמידים), המורים בישראל נדרשים להורות 843 שעות, בעוד בממוצע המדינות המורים מורים רק 791 שעות. פער של 52 שעות, השקול לכחצי חודש עבודה יותר.

את השעות הרבות מלמדים המורים מול יותר תלמידים. על פי נתוני OECD מספר התלמידים הממוצע בכיתה בישראל בשנת 2016 היה 27, בעוד שבממוצע המדינות מספרם הממוצע הוא 21 תלמידים בלבד. דהיינו עומס העבודה של המורות בישראל גדול ב 30 אחוזים.

בתמורה לשעות העודפות והעומס בתלמידים, השכר הממוצע של המורים בישראל הוא נמוך. לפי נתוני למ"ס על שכר שכירים בשנת 2018, השכר הממוצע בתחום החינוך בישראל היה 8,150 שקלים לחודש. זהו שכר הנמוך ב 28.5 אחוזים מהשכר הממוצע של כלל השכירים במשק: 10,474 שקלים. בהשוואה למורים במדינות העולם, שכר המורים והמורות בישראל נמוך עוד יותר. על פי נתוני OECD, שכר שנתי ממוצע של מורה בישראל בשנת 2016 היה 30,321 דולר, בעוד ששכר המורים בממוצע המדינות היה גבוה ב 43 אחוזים: 43,361 דולר.

נדגיש: גם הדוח האמור של בנק ישראל מעיד על הזנחת ההוראה. מחברי הדוח מצאו, שהרפורמות בתנאי העבודה של המורות והמורים (אופק חדש ועוז לתמורה) אמנם הגדילו את השכר הגלובלי של המורים, אולם בתמורה הן עובדות יותר שעות, כך שלמעשה "השכר השעתי בבתי הספר היסודיים ובתיכונים נותר כמעט ללא שינוי, ואילו השכר השעתי בחטיבות הביניים אף ירד מעט".

סיכומו של דבר: המורות והמורים בישראל עובדים יותר שעות, הם עמוסים יותר ומקבלים תגמול נמוך יותר. אין בעיה עם ההשכלה של המורים, ו-ודאי שאין עדות אמפירית לירידה באיכות ההוראה שלהם. מה שיש זה ממשלה וכנסת שלא מחשיבים את החינוך ומתחבאים מאחורי גב המורות.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf