newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מתנחל לקח נשק מחייל, וירה בו לעבר פלסטינים

תושב תוואני בדרום הר חברון העיד: המתנחל קיבל נשק מחייל וירה לעבר הבית שלי. דובר צה"ל אישר שקודם לכן המתנחל "הכווין" את הצבא למקום. בסרטון שהפיץ ארגון בצלם נראים הירי וזריקות אבנים של מתנחלים מבלי שהחיילים עושים דבר

מאת:

מתנחל לקח נשק מחייל וירה איתו לעבר פלסטינים בכפר תוואני בדרום הר חברון באירוע שתועד בסרטון על ידי פעילים מקומיים והופץ על ידי ארגון בצלם. התיעוד הזה בא בהמשך לתיעוד שהוצג בתחקיר שיחה מקומית על שיתוף הפעולה בין מתנחלים חמושים ובין חיילים במהלך אירועי מאי בגדה המערבית.

אזרח יורה לעבר פלסטינים בתוואני בדרום הר חברון. "הוא כיוון על הבית שלי", סיפר תושב הכפר (צילום מסך מתוך סרטון בצלם)

אזרח יורה לעבר פלסטינים בתוואני בדרום הר חברון. "הוא כיוון על הבית שלי", סיפר תושב הכפר (צילום מסך מתוך סרטון בצלם)

האירוע המדובר התרחש ב-26.6 באזור שבו מתנחלים מחוות מעון תוקפים באופן קבוע פלסטינים מכפר תוואני.

"קבוצת מתנחלים מחוות מעון רגמו את הבית שלנו באבנים", נזכר ג'ומעה רבעי, תושב הכפר, "בזמן הזה, אחד מהם התקדם לג'יפ צבאי ושוחח עם חייל, שנתן לו את הנשק שלו. מיד לאחר-מכן המתנחל נעמד מולנו, וירה שלושה כדורים – ישירות על הבית שלי. פחדתי מאד, ורעדתי בכל הגוף. ניסיתי להחביא את הילדים שלי בתוך חדרי הבית. חייל אחד הרחיק את היורה בחזרה אל החורשה. הכדור פספס את אשתי, שהתחבאה בתוך החדר שבו אנחנו אופים לחם, רק בכמה סנטימטרים".

בתחקיר שיחה מקומית תועדו ארבעה מקרים שבהם מתנחלים וחיילים פעלו כמיליציות משותפות בהתקפות על כפרים פלסטינים במהלך אירועי מאי, שהסתיימו בהרג ארבעה אזרחים פלסטינים. בשניים מהמקרים – בעוריף ובעסירה אל-קיבליה – ההתקפות תועדו בסרטוני וידיאו. בהתקפה של חיילים ומתנחלים בכפר עוריף, שבה נהרג פלסטיני, טענו עדי ראייה פלסטינים כי אזרח ישראלי שתועד יורה רעול פנים וללא חולצה לעבר הפלסטינים, קיבל את הנשק שלו מאחד החיילים בכוח.

במקרה של תוואני, דובר צה"ל עצמו מאשר כי נשק של חייל הועבר למתנחל וזה השתמש בו כדי לירות לעבר פלסטינים. בתגובה של דובר צה"ל ל"שיחה מקומית" נכתב כי "חייל צה"ל אסף ברכב הצבאי מתיישב שביקש להכווינו, ובהגיעם למקום הושלכו לעבר הרכב אבנים. בתגובה לכך, נטל המתיישב מהחייל את נשקו וביצע ירי לאוויר. לא היו נפגעים. לאור חומרת האירוע, החייל נקרא לתחקיר ולבירור מיידי על ידי מפקד החטיבה, והנהלים חודדו".

לגבי האירוע עצמו נאמר בדובר צה"ל: "במקום התפתח אירוע אלים בין מתיישבים לפלסטינים, סמוך לחוות מעון שבמרחב החטיבה המרחבית 'יהודה'. במהלך האירוע היו זריקות אבנים הדדיות וירי זיקוקים לעבר מתיישבים".

לרוע מזלו של ג'ומעה רבעי, הבית שלו נמצא בקצה היישוב תוואני, במרחק כ-200 מטרים ממאחז חוות מעון. זה הבית שהכי קרוב למאחז, ובמשך שנים ג'ומעה תמיד הראשון לסבול ממתקפות של המתנחלים. בחודשיים האחרונים זה גבר, ואני אישית תיעדתי שש מתקפות כאלו על הבית שלו.

ג'ומעה שילם מחיר אישי יקר על מיקום ביתו. לאורך השנים ניפצו את הרכב שלו, היכו את אמא שלו, פצעו קרובי משפחה, שברו את חלונות הבית, גנבו ציוד, ועוד. כעת האלימות מחמירה.

המתקפה שתועדה בסרטון של בצלם היא לא האחרונה. ביום שבת שעבר, לפני שמונה ימים, הבית שלו הותקף שוב. "ישבתי מתחת לעץ, בגינה, ליד כניסת הבית", ג'ומעה סיפר לי, "וראיתי שמתנחלים מחוות מעון נכנסים לבאר מים ששייכת למשפחה שלי, אבל הצבא הוציא אותם משם".

אחרי כמה דקות, ג'ומעה ראה את אותה קבוצת מתנחלים מתקדמת לעבר הבית שלו, והבין: זה קורה שוב. מתקפה. הם רגמו את הבית באבנים מטווח אפס. "הילדים שלי, והילדים של אח שלי, יצאו החוצה. הנשים צעקו לתושבים אחרים, בואו מהר. אני הוצאתי את הטלפון והתקשרתי לאקטיביסטים באיזור", אמר.

אני הייתי אחד מהאקטיביסטים שאליהם ג'ומעה התקשר. רצתי לשם, והתחלתי לתעד עם המצלמה את האלימות. בסרטון שצילמתי, שהפך ויראלי באינסטגרם, רואים כעשרים מתנחלים, חלקם רעולי פנים, עומדים בחורשה של חוות מעון ומיידים אבנים. הם פגעו בראש של אדם מבוגר, ופלסטינים ידו אבנים על התוקפים בתגובה. הצבא השליך גז לעבר הפלסטינים, והדף את המתנחלים בחזרה לחוות מעון, וכך נגמר האירוע.

"הצבא לא עשה כלום בהתחלה, פשוט עמד שם ואיפשר את המתקפה", ג'ומעה אמר, "רק כאשר צעירים הגיעו מתוואני, כדי להגן עלינו מהמתקפה, הצבא הדף אחורה את המתנחלים, אבל לא עצר אף-אחד. עלינו הם השליכו גז, וניסו לעצור את אח שלי, משום שצעק עליהם".

הסרטון של בצלם

"במתקפות כאלו אני מרגיש חוסר אונים גדול", ג'ומעה הוסיף, "אני לא יכול להגן על המשפחה שלי. על הילדים. כי מאז שמתנחלים הרביצו לי, לפני שלוש שנים, אני סובל מכאבים עזים ברגל". לפני שלוש שנים, במתקפה דומה, מתנחלים מהמאחז התקרבו אל ג'ומעה כאשר עבד באדמה שלו, הפילו אותו לרצפה, והכו אותו שוב ושוב עם מוט.

על-אף שמתקפות אלו קורות כבר שנים, בחודשיים האחרונים הן מתגברות, הן בתדירות והן בעוצמת האלימות, שכללה ירי באש חיה במתקפה שקרתה בתחילת החודש. מתקפות אלו קורות לאחרונה כמעט מדי יום שבת. אתמול דווקא היה שקט.

לפי עדויות, למרות שמדובר ביום שבת, לפחות בשני מקרים רעולי הפנים הגיעו במיניבוסים לאזור, כקבוצה מאורגנת.

על-מנת להתמודד עם המתקפות, פעילים מהיישוב שלי, תוואני, קוראים לאנשים להגיע מבחוץ, בימי שבת, כדי לתעד אותן. לפני שבועיים, ביום שבת שעבר, קיימנו מחאה לא-אלימה באיזור נגד אלימות המתנחלים, על-מנת ללחוץ על הצבא והמשטרה לעצור את המתקפות.

הצבא דיכא את המחאה שלנו באלימות. הוא הכריז על האיזור שטח צבאי סגור, ולאחר מכן עצר שלושה עיתונאים ופעילים ישראלים, ביניהם אדם מבוגר, סולימן הד'אלין, בן יותר משבעים שנה. לאחר שעה כולם שוחררו, אך סולימן לא הצליח ללכת, לאחר שלפי דבריו ועדויות של פעילים, חיילים אזקו את ידיו, כיסו את עיניו, ובעטו בו באלימות בזמן ששכב על הרצפה.

יש לציין שסולימן נוהג להגיע לפעולות דיכוי של הצבא, כמו הרס בתים ודיכוי הפגנות, ולמחות באופן לא אלים נגדן. על-פי-רוב, הוא נוהג לשכב מול בולדוזרים שמגיעים להרוס בתים של משפחות.

כל המפגינים, ובינם העיתונאים והפעילים הישראלים שנעצרו בהפגנה לפני שבועיים, לא נקטו שום פעולה אלימה ורק תיעדו את המחאה. האפליה שבמעצרים שלהם בולטת לאור העובדה שכאשר המתנחלים מיידים אבנים על הבית של ג'ומעה ואף יורים באש חיה, הצבא והמשטרה לא מבצעים מעצרים בשטח אף-פעם.

מתנחלים מיידים אבנים בחסות החיילים. צילום: באסל אל עדרה

מאז שגברו המתקפות, הצבא מכריז על כל שטח הואדי שבין תוואני לחוות מעון כ"שטח צבאי סגור" בימי שבת. זה קרה בגלל שפירסמנו תיעוד של מתקפות המתנחלים, שכנראה הפעיל לחץ על הדרג המדיני. עם זאת, צריך להזכיר שהמתנחלים פולשים לאדמות שלנו, וכאשר הצבא פותר את הבעיה בכך שהוא מכריז עליהן שטח צבאי סגור, אנחנו אלו שאיננו יכולים לעבוד בהם בשבתות. המתנחלים נוהגים להתעלם מהנחיות הצבא. זו פוליטיקה ברורה, שמתחילה מלמעלה, ומטרתה למרר את חיינו עד שנעזוב.

המשטרה אינה פועלת כדי לפתור את הבעיה הזו, המתמשכת, באופן שורשי. למשל: לעצור את המתנחלים האלימים, או להוציא אותם מהאדמות שלנו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf