newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כך נשארתי על החוף ופספסתי את משט הנשים לעזה

שתי ספינות התקלקלו באופן מסתורי, ורבות ממשתתפות משט הנשים נאלצו להשאר על החוף, כולל אלמנת אחד ההרוגים מהמרמרה. אבל אני לא מצטערת לרגע ומאחלת למשט הצלחה ולתושבי עזה ולכולנו - שנת חירות

מאת:

"אם הכל ילך לשורה, ביום שני 26.9 יצא משט הנשים לעזה. אם הכל ילך כשורה, אהיה על המשט הזה". כך כתבתי לפני שיצאתי למסינה שבסיציליה, איטליה, להצטרף למשט השמיני לעזה. היתה סיבה טובה לחשש המובלע בדברים. ואכן, לא הכל היה כשורה.

למעשה, החששות החלו עוד לפני שיצאתי לדרך; כבר אז ידענו שבאחת מתוך שתי הספינות (בפועל מדובר ביאכטות קטנות ומאוד לא מתוחכמות) התגלו תקלות חמורות שהבהירו כי ספינת "אל-אמל", "התקווה", לא תוכל לצאת למסע ביחד עם "זייתונה", חברתה למסע. מדהים איך במחוזותינו התקווה היא תמיד הראשונה להשתבש. אבל הצוות המארגן של המשט הבטיח כי נעשים מאמצים אינטנסיביים לאתר ספינה חלופית, וכי רוב הסיכויים הם ששתי הספינות תצאנה לדרך יחדיו.

והספינה אכן נמצאה ואף הגיעה למסינה, אלא שגם ב"אל-אמל 2" נמצאו תקלות שמנעו את יציאתה כמתוכנן. וכך ביום שבת כבר ידענו שהמשט לא ייצא לדרכו ביום שני כפי שנקבע, וכי יש ספק גדול אם "אל-אמל" תוכל בכלל להצטרף. הבנו שבמקרה כזה, משמעות הדבר תהיה שכמחצית מהנשים שהגיעו למשט כמעט מכל פינה בעולם לא יוכלו לעלות עליו.

> למה תכננתי להצטרף אל משט הנשים לעזה

לצד ג'נט אסקנילה, ח'אלדיה אבו בכרה ומייריד מגוואיר. שק השינה התקבל בתודה

לקראת משט הנשים. לצד ג'נט אסקנילה, ח'אלדיה אבו בכרה ומייריד מגוואיר. שק השינה התקבל בתודה

הכי רחוק מברקת

למרות המתח המסויים שהדבר השרה בעליל על כל המשתתפות הפוטנציאליות, המשכנו בתוכנית כמתוכנן. ראש עיריית מסינה, שאירח בלבביות את המשלחת, העמיד לרשותנו את בניין העירייה היפהפה לשורה של פגישות, קבלות פנים ואירועים ציבוריים. לכולם הגיע בעצמו בג'ינס, סנדלים, וחולצת טריקו דהויה עם הכיתוב "לשחרר את טיבט", כשלצווארו צעיף בצבעי דגל פלסטין. החום שהקרין האיש המרשים הזה והשפה האנושית כל כך שבה הביע את תמיכתו בנו העלו בי מחשבות עגומות על המיליונר היומרני והקיצוני שמחזיק במפתחות עיר מגורי, ירושלים. איפה הוא ואיפה ברקת.

כמה מהרגעים החזקים ביותר נרשמו בסדנת אי-אלימות שהתקיימה בבניין העירייה ביום ראשון בבוקר. מוטיב האי-אלימות הוא מוטיב מרכזי במשטים הללו, לא רק כדרך פעולה אלא כעמדה מוסרית ואידיאולוגית. הסדנה, שהועברה על ידי אקטיביסטית ותיקה מארה"ב, כללה בין היתר הדמיה של רגע ההשתלטות על הספינה. מכיוון שכמה וכמה מהמשתתפות כבר היו במשטים קודמים, אפשר להניח שהשחזור היה נאמן דיו למקור, ואפילו בין כתליו המוגנים של בית העירייה במסינה הוא הצליח לעורר חרדות. בעיקר היה קשה לראות את תגובתה קורעת הלב של צ'דאם, אלמנתו של אחד מהרוגי המרמרה שהיתה לצד בעלה כאשר נורה למוות והגיעה מתורכיה למסינה כדי להשתתף במשט פעם נוספת. היא מדברת תורכית בלבד ונעזרה במתרגמת צעירה שליוותה אותה במסינה. תמונת בעלה המת ממוסגרת בשרשרת קטנה שהיא נושאת על לוח לבה כל העת. היא באה להשלים את המשימה שהוא לא זכה להשלים לפני שש שנים.

ישיבה כללית של הערכת מצב נקבעה ליום שני בצהריים. על פי התכנון המקורי, זה היה היום שבו שתי הספינות, זייתונה ואל-אמל, היו אמורות לצאת לדרכן. יציאתה של הזייתונה נדחתה ביום אחד, ומעל סיכויי ההפלגה של אל-אמל עדיין ריחף סימן שאלה גדול, כמו גם על שאלת הרשימה של הנשים שתצאנה לדרך בשלישי בבוקר על סיפונה של הזייתונה.

בין ספינת פליטים לספינת תענוגות

עוד לפני הישיבה הזו, יצאנו בבוקר לנמל כדי לפגוש כמאה תלמידי בית ספר שהגיעו לדבר עם הפעילות ולשמוע על המשט. במסינה, מסתבר, רואים בכך ערך חינוכי. בכלל, לאורך כל ימי השהות בעיר הגיעו לא מעט עוברי אורח ומתעניינים לדבר עם הפעילות, לשאול, להבין. בדרך למקום עגינתן של הזייתונה ואל-אמל אנחנו חולפות על פני ספינה שפולטת אל הנמל כ-900 פליטים ממדינות שונות. עם הקשחת המדיניות הבריטית והגרמנית ביחס לפליטים, איטליה הפכה ליעד מרכזי. קשה לתאר במילים איזה עצב תהומי מעורר מראה הצעירים, המשפחות והילדים שיורדים עם קרעי החיים שלהם שנטרפו מהספינה לנמל. הפליטים מסוריה, יתברר לנו בהמשך, יקבלו מקלט ויוסדר מעמדם. היתר יוכלו לשהות באיטליה 5-7 ימים ואחר כך יאלצו לעזוב.

אחד הצעירים שמבין כנראה את גורלו להישלח בחזרה לארצו מחליט להימלט ממתחם האוהלים של הצלב האדום החוצה. הוא מצליח לחמוק מהשוטרים שבתוך הנמל, אבל שולי מכנסיו נתפסים בזיזי הגדר הנמוכה שהוא מנסה לקפוץ מעליה והוא נותר תלוי על הגדר במהופך, עד שלהקת השוטרים שדלקה אחריו הדביקה אותו והחזירה אותו למתחם. השפלתי מבט והמשכתי ללכת לכיוון הספינות שלנו. כמה עשרות מטרים משם, ספינת שעשועים גדולה העמיסה נופשים לקראת חופשת שיט. אם הסצינה הזו היתה מופיעה בספר, אני חושבת, היא היתה לא אמינה מרוב שהיא סמלית. עולם מטורף.

ראיון עם קפטנית הזייתונה, מדלין חביב:

בצהריים אנחנו מתכנסות למפגש העדכון. המצב הוא כזה: הזייתונה ערוכה ומוכנה ותצא לדרכה למחרת, ביום שלישי. אל-אמל עדיין לא מוכנה להפליג. העבודות להכשיר אותה לדרך נמשכות במלוא המרץ, ובמקביל פועלים לאתר ספינה נוספת, אל-אמל 3 פוטנציאלית, שבמקרה הצורך תחליף אותה למסע. שתי האופציות האחרונות לא מובטחות, מה שאומר שמלבד 13 הנשים שיהיו על סיפונה של הזייתונה, אי אפשר להבטיח את יציאתן של נשים נוספות למשט על ספינה נוספת. מי שרוצה ויכולה, מתבקשת להישאר במסינה עד ליום שישי, תאריך היעד האחרון שבו יוחלט אם ספינה שניה תפליג לכיוון עזה או לא. כעת נותר רק לשמוע את רשימת 13 הנשים על הזייתונה.

צריך לומר שארגון פרוייקט בסדר גודל כזה איננו משימה פשוטה בכלל, והצוות המארגן הבינלאומי הזיע עליו במשך חודשים רבים. ניכר היה שההחלטה הזו, לקבוע מי תצא בוודאות ומי לא, היתה אולי הקשה ביותר שעמדה לפתחם. בחדר ישבו למעלה מעשרים נשים מרחבי העולם שלקחו פסק זמן מהחיים כדי לקחת חלק במסע הזה מתוך מחוייבות עמוקה למה שהוא מסמל. כולן היו מושקעות בפרוייקט אידיאולוגית וגם רגשית. בהתחשב בעובדה שמתוך 13 המקומות על הזייתונה שלושה מקומות שמורים לקפטנית ולשתי נשות הצוות שלה, עוד אחד לרופאה, ולפחות עוד מקום אחד לעיתונאית מתעדת, הרבה נשים עומדות לצאת מהפגישה מאוכזבות מאוד.

הישראליות נשארו מאחור

בסופו של דבר רשימת המשתתפות כללה שתי חברות פרלמנט – מניו-זילנד ומאלג'יר, כלת פרס נובל לשלום מייריד מגוואייר (שהשתתפה בעבר בשני משטים קודמים), שתי עיתונאיות מרשת אלג'זירה, ונציגות קמפיינים שתמכו במשט וגייסו עבורו כסף בארצותיהן. ושוב תפסה את מבטי האלמנה מתורכיה כשהתבשרה שלא תעלה על הזייתונה, ובמבט נחוש היא הודיעה שהיא בהחלט מתכוונת להיות על הסיפון כשזו תפליג אבל בסופו של דבר עמדה איתנו למחרת על המזח ונופפה לשלום לחבורתיה שיצאו למסע בלעדיה.

בסיום הפגישה, נוסעות הזייתונה יצאו לעשות קניות משלימות לקראת המסע הלא פשוט שמחכה להן בפתח, ואילו אני יצאתי לארגן את כרטיס הטיסה שלי חזרה לישראל. מתוך אופטימיות מסויימת קניתי במקור כרטיס טיסה לכיוון אחד בלבד, לאיטליה. החזרה הייתה אמורה להיות באדיבות צבא הגנה לישראל שיגרור אותנו לאשדוד.

בדרך חשבתי שמעבר לאכזבה האישית, מאכזבת גם העובדה שמארגני המשט, לפחות בחלקם, לא חשבו שנוכחות ישראלית על המשט היא בעלת חשיבות מיוחדת (גם כתבת חדשות ערוץ 2, אפרת לכטר, לא עלתה בסופו של דבר). הוויתור על הציבור הישראלי לטובת קהלים שבחלקם הגדול כבר משוכנעים ממילא מצערת בעיני, ובו בזמן אני מודעת גם למכלול הבלתי אפשרי של השיקולים שהיו צריכים להילקח בחשבון. במילים אחרות, לא הייתי מתחלפת עם אף חבר/ה בצוות המארגן.

> פעילות דיור ציבורי הפריעו לכחלון באירוע ראש השנה: "לא עומד בהבטחות"

הכי קרוב שהגעתי. לצד הזייתונה

תרמתי שק שינה לכלת פרס נובל. גם זה משהו. וזה הכי קרוב שהגעתי לעזה. לצד הזייתונה

בסופו של דבר, למרות שלא הגעתי לממש את המטרה שבשמה יצאתי למסינה, לא היה אפילו רגע אחד מיותר בנסיעה הזו. זכיתי לפגוש נשים מדהימות ואמיצות שמקדמות בארצותיהן מאבקים מעוררי השראה, וזכיתי ליצור חברויות חדשות שאין לי כל ספק שתמשכנה גם אחרי שנחזור כל אחת לשגרת חייה.

רגע לפני שארזתי סופית את התיק, הצעתי למייריד מגוואייר, איתה חלקתי חדר בלילה האחרון, להשאיר לה את שק השינה שלי. הלילות במסע צפויים להיות קרים ורטובים ותמיד טוב להצטייד בעוד ציוד. היא קיבלה את הצעתי בתודה ובחיוך הנהדר שלה. העובדה שלפחות בשבוע הקרוב האישה המדהימה הזו, כלת פרס נובל לשלום ואישה שכולה תקווה ושלום, תישן בשק השינה שלי ממתיקה עבורי מעט את האכזבה.

אני מאחלת לנשים המופלאות האלה מעומק הלב שתסענה בשלום ותגענה למחוז חפצן בשלום ותחזורנה בשלום. ולתושבי עזה ולכולנו – שנת חופש, חירות וכבוד.

> פרס גאמפ: האיש שהיה שותף לכל החלטה אסונית שקיבלה ישראל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf