newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

משבר הקורונה: חיכינו לראש ממשלה, קיבלנו שר צבא

הזיהוי שעשה נתניהו בין המאבק במגיפה למלחמה בטרור והרטוריקה הצבאית שבה השתמש אינם מקריים. נראה שאין ביקום משבר גדול דיו כדי לחלץ את הרשימה השלישית בגודלה בכנסת ממשבצת "תומכי הטרור", ולא משנה כמה יפעלו לדאוג לזכויות כלל האזרחים במדינה

מאת:

אולי גם זה מסימני האפוקליפסה: אמש מצאתי את עצמי ממתינה בדריכות למוצא פיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, האיש שבמשך שנים אני מקפידה להעביר ערוץ כשהוא מופיע לי על המסך. בכל זאת, ימי חירום. אלא שאני חיכיתי להודעת ראש הממשלה, ומה שקיבלתי היה נאום של שר צבא.

מיד אחרי הטפיחות העצמיות על השכם בדבר ההתמודדות המזהירה שלו עם משבר הקורונה, עולם המושגים שלו עבר לספירה הצבאית. זה התחיל בקטן, "הקרב על בריאות הציבור". אבל מהר מאוד התברר שמבחינת נתניהו, המושג "קרב" איננו מטאפורה; האיש בתודעת מלחמה של ממש, וארגז הכלים שלו – כולל אלה הרטוריים – נבחר בהתאם.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: אריאל ירוזולימסקי / פלאש90)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו (צילום: אריאל ירוזולימסקי / פלאש90)

"אנחנו במלחמה עם אויב שהוא בלתי נראה", הבהיר. "האויב שלנו הוא נגיף. הנגיף הוא בלתי נראה". המילים האלה, מלחמה ואויב, יחזרו עוד כמה פעמים לאורך הנאום של נתניהו, ולא בכדי; האיש שהתמחה יותר מכל פוליטיקאי אחר בהזרקת פחד לתוך ורידי אזרחיו, יודע היטב כי אין כמו מילת הקסם "מלחמה" כדי לנטרל כל חוש ביקורת אזרחית ולהתיר לו את הרסן לנקוט בכל אמצעי שיעלה על דעתו. הרי הקביעה שלפיה בזמני משבר אין אופוזיציה היא כבר סוג של אקסיומה בפוליטיקה הישראלית, אז מדוע לא לנצל אותה כעת?

"האויב בלתי נראה, אבל אנחנו חייבים לאתר אותו. כמו בכל מלחמה, אנחנו צריכים לאתר את האויב. קשה לאתר את האויב הזה כי הוא חמקמק". נתניהו הוא דובר מיומן מאוד, כל מילה נבחרת אצלו בקפידה. כשהוא מדמה את נגיף הקורונה לאויב חמקמק וערמומי, הוא יודע היטב אילו אסוציאציות המושגים הללו מעוררים בקרב מאזיניו. צעד אחר צעד, נתניהו מכוון את תודעת מאזיניו לעולם המוכר שבו יש טובים, יש רעים, ומלחמת הטובים ברעים מכשירה כל שרץ. והשרצים של נתניהו, על אף הנסיבות החדשות, נותרים אותם שרצים.

משקיבע את תודעת המלחמה, נתניהו עובר לדבר כמעט כלאחר יד על שימוש באמצעים טכנולוגיים לצורך מעקב אחר אזרחים, אמצעים שלדבריו שימשו "למאבק בטרור". "נמנעתי בכל השנים שאני ראש ממשלה מלהפעיל את האמצעים האלה בתוך הציבור האזרחי אבל אין ברירה", הטעים. "אנחנו נאבקים במלחמה שמחייבת אותנו לנקוט באמצעים מיוחדים […] זה נותן לנו כלי מאוד אפקטיבי לאיתור האויב".

אולי ראוי להזכיר שנתניהו בהחלט לא נמנע משימוש בטכנולוגיה לצורך מעקב אחר אזרחים; כפי שפרסמנו כאן בעבר, הצבא שכר כבר בעבר את שירותיהן של חברות מסחריות ישראליות שיבצעו מעקב אחרי פרסומים גלויים ופרטיים של אזרחים שכותבים בעברית בפייסבוק, וואטסאפ, צ'אטים פרטיים ורשתות אחרות על הפגנות, ומידע על כותבים בערבית שמשתמשים במלים כמו "המדינה הציונית" ו"אל-קודס". למילים האלה, כמובן, אין כל קשר ל"מלחמה בטרור", והניטור נועד לצרכים פוליטיים גרידא.

כעת, בחסות פאניקת הקורונה, נתניהו מבקש להרחיב את הפרקטיקה הזאת לכדי מה שיכול להוות פתח לתעשיית ריגול שלמה אחר האזרחים, כפי שמתריע עורך הדין יהונתן קלינגר, במהלך שתשתיתו החוקית רעועה מהיסוד. האזרחים המודאגים יכולים אולי להתנחם בעובדה ששרת המשפטים לשעבר וחובבת ניחוח הפשיזם, איילת שקד, הבטיחה – לא ברור מתוקף איזה תפקיד – לפקח אישית על המעקב.

מדברים עם הצבא, לא מדברים עם ערבים

אם בחלק הראשון של נאומו נתניהו הניח את היסודות לזיהוי בין משבר הקורונה למלחמה בטרור, הרי שבחלק השני של דבריו, אחרי ההנחיות הקצרות שהשמיעו ראש שירותי בריאות הציבור במשרד הבריאות, פרופ' סיגל סדצקי, ומנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, הוא חזר כדי לדפוק את המסמרים בקורות עד הסוף. הדבר הראשון שאמר כשעלה בפעם השניה לפודיום הוא ש"מדברים עם שר הביטחון ועם הצבא ופיקוד העורף". טרור הקורונה, עם מי ידברו אם לא עם הצבא?

ואם בעת לוחמה בטרור ברור עם מי מדברים, הרי שבאותה המידה ברור גם עם לא מדברים: עם נציגי האזרחים הערבים, כמובן. אלה שתמונותיהם מרוחות על כרזות ענק ברחבי הארץ תחת הכיתוב "לא לתומכי טרור".

אם לאורך הנאום נתניהו עשה מאמץ כביר להיראות ממלכתי ואחראי (כולל התייחסות מפורשת יחידה לציבור הערבי, להם הורה באוריינטליזם אופייני להימנע מחיבוקים), הרי שבסוף ברח לו ביבי הגזען והפלגן, כשקרא לכל יריביו הפוליטיים להיענות לצו השעה ולהיכנס לממשלת חירום לאומית – כולם, חוץ מהרשימה המשותפת.

נראה שאין ביקום משבר גדול דיו כדי לחלץ את הרשימה השלישית בגודלה בכנסת ממשבצת "תומכי הטרור". אותה רשימה שחבריה פועלים במרץ מאז תחילת משבר הקורונה לדאוג לזכויות כלל האזרחים במדינה – כמו למשל פנייתו של ח"כ ג'אבר עסאקלה למנכ"ל הביטוח הלאומי להקדים את תשלום הקצבאות; פנייתו של ח"כ עופר כסיף לשר ליצמן בדרישה להגדיל את מספר המעבדות המבצעות בדיקות לקורונה; פניה של ח"כ עאידה תומא-סלימאן וכסיף לשרים יעקב ליצמן, משה כחלון, אופיר אקוניס ואריה דרעי בדרישה להבטיח את זכויות העובדים שנפגעו כתוצאה מהמשבר; פנייתה של ח"כ היבא יזבק לשר האוצר בדרישה לפצות עובדים עצמאיים הנמצאים בבידוד, ועוד ועוד.

יו"ר כחול לבן בני גנץ כן, יו"ר העבודה-גשר-מרצ עמיר פרץ כן, אפילו יו"ר ישראל ביתנו אביגדור ליברמן שנוא נפשו כן. אבל איימן עודה – לא. למה? ככה. כי הם ערבים, וערבים = מחבלים. גם בימי קורונה. האם צריך שהוא ישלוף שוב את הקרטון ואת הטוש האדום כדי שנבין?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf