מפת דרכים של גזל וכיבוש: מה שיראה הרצוג בדרך לחברון

מכל התגובות להחלטתו הביזארית של הנשיא הרצוג להדליק הערב (ראשון) את הנר הראשון של חנוכה במערת המכפלה שבחברון, מוזרה במיוחד – אם כי לא בלתי צפויה – תגובתה של מרצ, המזכירה להרצוג כי על הנשיא להיות "דמות מאחדת". וכי יש דבר מה המאחד היום יותר את הציבור הישראלי מאשר ההסכמה על משטר העליונות היהודית, שחברון היא נקודת השיא וביטויו המזוקק ביותר?

מכל התפקידים החלולים שמעמיסים בישראל על המשרה המיותרת הזאת, המשמשת בעיקר כבית קברות לפוליטיקאים כושלים, הדרישה לקדם אחדות היא התמוהה ביותר. בחברה שהפכה את הזכות לדכא ולרמוס את האחר לקונצנזוס, אחדות היא ערך מסוכן, ודאי שלא ערך מהותי שצריך לקדש. ערכים ראויים יותר יהיו צדק, שוויון, חירות – כל הערכים הנרמסים בחברון מדי יום ביומו.

הרצוג ייצא לדרכו בחברון חמוש בקיטש המוכר על חשיבותה של עיר האבות, אבל אלא אם ייסע ברכב הנשיאותי כאשר עיניו קשורות, העוול, הגזל והרוע האלים שהוא מכשיר בביקור הזה יזעקו אליו מכל פינה.

הנשיא ייצא ממשכנו בירושלים ויעלה על כביש בגין, לכיוון דרום. הכביש הזה, והחיבורים אליו מצפון ומדרום, הם מערכת תחבורתית מתוחכמת שנועדה למחוק דה פקטו את הקו הירוק (עבור האזרחים הישראלים, כמובן) – בתוך ומחוץ לגבולותיה המוניציפליים של ירושלים.

הרצוג יתחבר ל"כביש המנהרות", על שם שתי המנהרות שנמצאות כעת בשיפוץ מסיבי עם גשר המחבר ביניהן. אדמות אלה, כמו חלק ניכר מהאדמות עליהן הוקמה גילה, הן אדמות בית ג'אלה ביחד עם אדמות שנגזלו מיישובים פלסטיניים אחרים כמו שרפאת, בית צפאפא ועוד.

בין שתי המנהרות הוא יעבור על גשר גבוה, המתוח מעל ואדי אל-אחמד. אם ירים מבטו כאן, הוא יראה את ההתנחלות הר גילה, שנבנתה בשנות השבעים על קרקעות שנתפסו באופן "זמני" "לצרכי ביטחון" מתושבי בית ג'אלה וכיום משמשות להתנחלות החילונית והבורגנית שאין לה ככל הנראה שום כוונה להתפנות כאשר "צרכי הביטחון" יפוגו.

אף שאת הרמזור הראשון הוא יפגוש רק בצומת אל ח'ד'ר, הרצוג יעבור אחרי המנהרה השנייה במחסום שהוא למעשה מחסום חד-כיווני, שבו נבדקים רק אלה הנכנסים לתחומיה המוניציפליים של ירושלים, שישראל החליטה עליהם חד צדדית שבועות ספורים לאחר יוני 1967.

כשייצא מהמחסום, הוא יוכל לראות מצד ימין את מאחז נווה אורי, חווה שהוקמה לפני כשנתיים וחצי ומאז מנסה להשתלט על שטחים חדשים תוך שהיא מטילה אימה על השכנים הפלסטינים באחד מאזוריו החקלאיים היפים ביותר של אזור בית לחם. משם, באין מפריע, ימשיך הרצוג בדרכו דרומה לעבר התנחלויות "גוש עציון".

בנקודה זו, עלינו להתנצל בפני כבוד הנשיא על האי נעימות שכרוכה בכך שהוא יעשה במשך מספר קילומטרים את דרכו על כביש דו מסלולי שנסלל באמצע שנות ה-90, שמזה שנה רוחבו מוכפל. בשלב זה הוא יראה מימינו את המאחז הלא חוקי שדה בועז שנבנה על אדמותיהם הגזולות של תושבי אל ח'ד'ר, ומשמאלו את חומת ההפרדה שבנויה לאורך כביש עוקף בית לחם ושמסתירה את הכפר אל ח'ד'ר בקטע זה.

מעט בהמשך הוא יראה את הכניסה הדרומית לבית לחם שמשמשת גם ככניסה הצפונית להתנחלות אפרת ואת מחסום אל-נשאש שישראל יכולה לסגור כל אימת שתחפוץ בכך ובכך לקטוע את התנועה בין הערים בית לחם וחברון. מהנקודה הזאת, אם ירים מבטו שמאלה, הוא יוכל לראות את ההתנחלות אפרת המתוחה על הרכס מזרחית לו, כמבואה להתנחלויות ולמאחזים כמו גבעת התמר, גבעת הדגן, גבעת הזית ועוד, חלקם מאחזים שהוכשרו בדיעבד, כולם מאוכלסים. הוא יחלוף על הפניה ימינה המובילה להתנחלות נווה דניאל וימשיך דרומה. כאן הוא כבר לא יראה את חומת ההפרדה, שבנייתה נפסקה כמה מאות מטרים מצפון למחסום אל נשאש.

בהמשך הדרך, דרומה על כביש 60 ומעט לפני ההתנחלות אלעזר, הוא יוכל לראות על גבעה מצד ימין מאחז וילות מדושן בשם דרך האבות, שנבנה אף הוא כזכור על אדמות של תושבי אל ח'ד'ר באופן פיראטי. כקילומטר אחרי הכניסה הדרומית לאפרת הוא יגיע ל"צומת הגוש": מעגל תנועה שבכיוון מערב מוביל להתנחלויות אלון שבות, ראש צורים, כפר עציון וגבעות ומשם יורד למחסום אל ג'בעה ולקו הירוק. משמאלו הוא יראה את מאחז עוז וגאון שהוקם בתוך יער אבו סודא בשנת 2014.

הרצוג ימשיך ישר, דרומה. מהנקודה הזו הוא יראה עבודות מסיביות על כביש עוקף חדש, "עוקף אל-ערוב" – אחד משני הכבישים העוקפים הגדולים שבונה ישראל בגדה בימים אלו, שנועד לחבר בסופו של דבר את קריית ארבע וכל התנחלויות דרום הר חברון לירושלים מבלי לעבור בערים ובישובים הערביים.

הרצוג ימשיך דרומה ויראה משמאלו את מחנה הפליטים אל-ערוב, שעל אדמות פליטיו הוקמו בין היתר פארק התעשייה קריית גת, מושב זכריה וקריית מלאכי. מולו, מצד ימין, הוא יראה פילבוקס צבאי ענק שיושב ממש מול מחנה הפליטים. הרצוג יעבור את הכפר בית אומר מימינו, ויגיע לפילבוקס צבאי ענק נוסף החולש על הכניסה לכפר הזה ולכפר צוריף, שנותק באמצעות מערום עפר וסלעים מכביש הגישה המקורי שלו לבית לחם.

אחרי בית אומר הוא יראה מימינו את הכניסה להתנחלות כרמי צור הקיצונית והאלימה, שם גדל בין היתר רוצחה של משפחת דוואבשה. בהמשך, מחסום צהוב גדול יסמן את הכניסה לעיר חלחול המצויה בשטח A שאין שום סיכוי שהוא ייכנס אליה בטעות בשל השלטים האדומים הענקיים המזהירים ישראלים מפני כניסה לישובים פלסטינים. על הכביש עוקף חלחול עליו הרצוג ייסע, הוא יוכל לראות כרמים יפהפיים מימין ומשמאל הנמצאים בתקופה זו בשלכת אדמדמה, יחצה טראסות חקלאיות בנות אלפי שנים, וימשיך בדרכו לחברון.

הוא ייכנס מהכניסה הצפונית לקריית ארבע, לחלק שנקרא "גבעת החרסינה" – הרחבה של קריית ארבע (עוד התנחלות שהוקמה על קרקעות שנתפסו באופן "זמני" ל"צרכי בטחון" משנות התשעים) – ומשם יתחבר לחלק הישן של קריית ארבע, יחצה אותו וייצא לתוך החלק המזרחי של חברון. שם, בתוך אזור 2H שנותר תחת שליטה ישראלית לאחר שישראל פינתה את חייליה מרוב שטח העיר חברון בשנת 1997, הוא יגיע עד למערת המכפלה.

הרצוג לא יחלוף במסלול הזה על פני ההתנחלויות והמאחזים בדרום הר חברון, שמהם יוצאים ללא הרף פוגרומים ומעשי התנכלויות חולניים ואלימים נגד תושבים הפלסטינים, אבל בהחלט ייתכן שמארחיו יציעו לו להגיע לסיור נוסף באזור זה כדי שיוכל להתבשם ממעללי עם האדונים שהוא נשיאם. אם לא, אולי יתנחם בכך שלא רחוק ממערת המכפלה הוא יוכל לפסוע בנחת ברחוב השוהדא, אליו כניסתם של פלסטינים נאסרה כליל לאחר הטבח שביצע ברוך גולדשטיין במתפללים מוסלמים.

נותר רק להודות שהרצוג הסתפק בהדלקת נר חנוכה במערכת המכפלה ולא התעקש על הקראת מגילת אסתר ביום השנה לטבח, בחג הפורים. אבל מי יודע, עד פורים יש עוד חודשיים וחצי, כך שהוא עוד יכול לתאם. בן גביר, פדרמן, מרזל  וגופשטיין הכהניסטים תושבי קריית ארבע וחברון, ישמחו ודאי לקבל את פניו שוב.

תודה רבה לדרור אטקס על הסיוע בהכנת המאמר