newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

יצרן הנעליים שהקים בן לילה את מפעל המסכות היחיד בגדה

כשאמג'ד זע'יר, יצרן נעליים מחברון, שמע על התפרצות הקורונה בבית לחם, הוא לא היסס. התייעץ עם חבר רוקח, חיפש חומר גלם ומכונות מתאימות, וכעבור כמה ימים התחיל לייצר אלפי מסכות שנמכרות בכל הגדה בדרך להפוך גיבור מקומי. "לא חיפשתי הזדמנות להתעשר, חיפשתי לעזור לעם שלי"

מאת:

יומיים לאחר שהקורונה התפרצה בבית לחם, הבין אמג'ד זע'יר בן שלושים תושב חברון, בעל מפעל נעליים, שיהיה מחסור במסכות מגן. היום, פחות משלושה שבועות מאוחר יותר, המפעל שהוא הקים בן לילה הפך למפעל המסכות היחיד בגדה המערבית, המייצר עד 15,000 מסכות ביום, מספק מסכות לבתי חולים, לכוחות הביטחון ולסתם אזרחים, וזע'יר הפך סוג של גיבור לאומי בפלסטין, האיש שעזר לפלסטינים להתגונן מפני הקורונה.

לא ישנתי כל הלילה עד שמשרד הבריאות הפלסטיני אישר שהמסיכות תקינות. מפעל "זע'יר" לייצור מסכות בחברון (צילום באדיבות אמג'ד זע'יר)

לא ישנתי כל הלילה עד שמשרד הבריאות הפלסטיני אישר שהמסיכות תקינות. מפעל "זע'יר" לייצור מסכות בחברון (צילום באדיבות אמג'ד זע'יר)

מייד אחרי שהגיעו הידיעות על המקרים הראשונים של קורונה בבית לחם, זע'יר לא בזבז זמן יקר. הוא קנה מסכה, התחיל לבדוק אותה, סובב אותה שמאלה וימינה והגיע למסקנה שחומר הגלם של המסכה דומה לחומר גלם שממנו מייצרים נעליים.

"הלכתי לחבר שלי, רוקח במקצועו, ושאלתי מה חומר הגלם שממנו מייצרים מסכה", הוא משחזר באוזני "שיחה מקומית". "הוא הסביר לי שהחומר גלם שעשויות ממנו נעליים לא מתאים ליצירת מסכות, ונתן לי אינפורמציה מדויקת איזה חומר גלם לחפש".

זע'יר יצא לחפש האם מישהו בחברון מחזיק את חומר הגלם הנחוץ. די מהר הוא הגיע לסוחר שקנה את חומר הגלם מתורכיה לפני שנה ולא השתמש בו כי התברר לו שיותר זול לייבא מסכה מסין מאשר לייצר מסכה בחברון. זע'יר קנה את חומר הגלם ששכב במחסן של אותו סוחר, פנה לידידו הרוקח וזה אישר לו כי זהו חומר הגלם הנכון לייצור מסכה.

מכאן התחילה הדרך לייצור המסכה עצמה. "בהתחלה ניסיתי לתפור את המסכה באמצעות מכונת תפירה ששימשה אותי לתפירת נעליים", מספר זע'יר, "הניסיון לא הצליח כי החומר של המסכה היה דק מדי ונקרע בתפירה. ניסיתי לגהץ את הבד במגהץ רגיל כדי ליצור את הקיפולים, אבל הבד נשרף לי בגיהוץ. לא הרמתי ידיים. הלכתי לניקוי יבש וניסיתי לגהץ את החומר שם, אבל לא הצלחתי. חומר הגלם לא עמד בחום הגבוה".

אבל זע'יר לא ויתר, במיוחד אחרי ששמע שכמעט כל המסכות אזלו בגדה המערבית ויש לו הזדמנות עסקית לא רעה בכלל. בתור נצר למשפחה של סוחרים, שהסבא-רבא שלו כבר התחיל לייצר נעליים, לזע'יר יש חוש עסקי מפותח. אבל הוא אומר שלא רק השאיפה לרווח הניעה אותו. "לא מדובר רק בהזדמנות עסקית להפוך לעשיר תוך זמן קצר", הוא אומר. "מדובר כאן בעזרה לעם שלי , וגם להעסיק אנשים. בחברון יש משבר והמון מובטלים".

זע'יר הסתובב בעיר כמו נמלה ממקום למקום. התייעץ עם מתפרות, עם רוקחים. בסוף הגיע לאוזניו שמועה שיש בעיר מכונה בשם "פיליסייה". המכונה יודעת לקפל את המסכה לשלושה קיפולים ובו בזמן גם מגהצת, אבל צריך לצפות את החומר גלם בנייר מלמעלה ומלמטה בגלל החום הגבוה – 400 מעלות. הוא נתן לבעל המכונה את המידות של המסכה. הניסיון הצליח.

"כל כך שמחתי שהצלחתי לפצח את הקוד ובניתי את גוף המסכה", אומר זע'יר, "אבל צצה בעיה חדשה. איך ארכיב את הגומייה על המסכה? ניסיתי לתפור את הגומייה באותה המכונה, אבל זה לא עבד. הבד נקרע. כמעט הרמתי ידיים. למחרת בבוקר צץ לי רעיון חדש: להצמיד את הגומייה באמצעות מכונה חשמלית שתהדק אותה למסכה. בכל חברון היתה מכונה אחת. קניתי אותה מייד".

פנו אליו סוחרים מישראל. אמג'ד זע'יר

פנו אליו סוחרים מישראל. אמג'ד זע'יר

אחרי שזע'יר הצליח ליצור מסכה שלמה, נותר לו אישור של משרד הבריאות הפלסטיני. "הכנתי עשר מסכות", הוא משחזר, "פניתי למושל של חברון דרך לשכת המסחר בעיר. בתשע בערב המושל, נציג של משרד הבריאות ונציג של לשכת המסחר חיכו לי, מסרתי להם את המסכות, והנציג של משרד הבריאות נסע עם האוצר החדש לרמאללה. כמעט לא ישנתי באותו לילה. הייתי בלחץ שאחרי כל המאמצים, משרד הבריאות לא יאשר את המסכה ויגיד שהיא לא עומדת בתקן. למחרת בתשע בבוקר בישר לי מושל חברון בהמון גאווה שמשרד הבריאות אישר את המסכה והיא עומדת בתקן. בן לילה חברון הפכה להיות העיר הראשונה בפלסטין שמייצרת מסכות, זה הביא המון גאווה לעיר".

זע'יר הביא 30 צעירים מובטלים שיעבדו אצלו במפעל. נציגים של משרד הבריאות הגיעו למקום כדי לבחון מקרוב איך התהליך קורה ואם המוצר הסופי עומד בתקן. את המפעל הוא הכין תוך ארבעה ימים. ביום החמישי כבר המפעל עבד.

"ביום הראשון הצלחתי לייצר רק 500 מסכות", הוא מספר. "למחרת ייצרתי רק 1000 מסכות. הבנתי שאני צריך עוד ידיים. הבאתי עוד 20 עובדים כדי להגדיל את כמות המסכות".

שם המפעל שלו הוא זע'יר, קטן בערבית. המפעל אמנם קטן אבל הפך להיות המפעל הראשון והיחיד בכל פלסטין שמייצר מסכות, בין 7000 ל-9000 מסכות מדי יום. זע'יר לא מרוצה מהכמות. החל מהשבוע הבא הוא הולך להרחיב את המפעל. הוא כבר מצא מתפרה ריקה שבה יושיב עוד עובדים, הוא לא עומד בביקוש.

המסכות שלו נמכרות יותר מלחמניות חמות, מספר זע'יר. כל המשרדים הממשלתיים לוקחים ממנו את המסכות לעובדים שלהם, בתי החולים קונים ממנו, גם המשטרה הפלסטינית. רק בשבת הוא סיפק 5000 מסכות למשטרה בשכם. לגופים האלה הוא מוכר בסכום סמלי של 1.5 שקלים, כי זה הסכום שמושל חברון קבע. לבתי המרקחות וסוחרים הוא מוכר במחיר אחר.

"התחלתי לקבל המון פניות מירדן, מכווית, מנסיכות המפרץ, מקנדה", הוא אומר. "אפילו סוחרים ישראלים פנו אלי ורוצים לקנות ממני מסכות, אבל אין לי מספיק עובדים. הלוואי ויכולתי לספק לכולם".

בקרוב מאוד חומר הגלם שקנה ייגמר. זע'יר כבר הזמין כמות גדולות של חומר גלם, אבל הבעיה שכרגע גבולות בין מדינות נסגרו בגלל המגפה, שהגיעה גם לתורכיה, המדינה שממנה הוא הולך לייבא.

אבל זעי'ר רגוע. "אני בטוח שאצליח להכניס את הסחורה כי פניתי ללשכת המסחר הפלסטינית, והם בתורם פנו ללשכת המסחר הישראלית, ולשכת המסחר הישראלית פנתה למכס ולאחראים על העניין. מדובר כאן בעניין רפואי קריטי, מגפה עולמית, מצב חירום, זה לא סחר רגיל, לכן אני די בטוח שייתנו לי להכניס את הסחורה".

אמג'ד מבטיח שעוד שבוע הוא יצליח לייצר ביום 100,000 מסכות. "היום ניסיתי דרך תפירה חדשה, הניסיון שלי הצליח והיום ייצרנו 15000 מסכות. הכמות הכי גדולה מאז שהמפעל שלי נפתח. המסכה שלי מיוחדת מאוד, אין מסכות שדומות לה בכל העולם. מי שיראה את המסכה יידע מייד שהיא תוצרת אלח'ליל".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf