newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שני עצירים מנהליים בסכנת חיים בתום כשישים ימי שביתת רעב

בג"ץ הורה על הקפאת מעצרם של השניים, אך הם מתעקשים לשבות עד ביטולו. השניים סובלים מקריסת מערכות חיוניות

מאת:

שני עצירים מנהליים, אחמד אבו פארה ואנס שדיד, נמצאים בסכנת חיים מיידית. השניים שובתים רעב 61 ו-58 ימים (בהתאמה) במחאה על כליאתם ללא משפט, ומאושפזים במצב קשה בבית החולים אסף הרופא. שלשום (שני) הורה בג"ץ על הקפאת הצווים כל עוד שמצבם הרפואי קשה, אך השניים ממשיכים בשביתה עד ביטול הצווים.

אבו פארה נעצר ב-2.8, וכעבור כמה ימים הוצא נגדו צו מעצר מנהלי, כשהצבא טוען באופן כללי שהוא פעיל בג'יהאד האסלאמי ומסכן את ביטחון האזור. שדיד נעצר יום לפני כן, נחקר על פוסטים שפרסם בעבר בפייסבוק, ולאחר שהוחלט שלא להגיש נגדו כתב אישום – נעצר גם הוא מנהלית בטענה שיש חשדות שהוא מעורב "בפעילות טרור אלימה", כפי שניסח זאת שופט העליון, עוזי פוגלמן.

> חוק המואזין: החוק להגברת השנאה הבין-דתית

הפגנה למען העצירים המנהליים, בית לחם, ספטמבר 2016 (סבי ברנס / פלאש90)

הפגנה למען העצירים המנהליים, בית לחם, ספטמבר 2016 (סבי ברנס / פלאש90)

אלא שבמקרה של מעצר מנהלי ההאשמות האלה לא מגובות בכתב אישום, בראיות או בטענות ספציפיות, ולעצורים אין כל הזדמנות להתמודד עם ההאשמות, להגיב להן או לנסות להפריך אותן. צווי מעצר מנהלי יוצאים לתקופות של עד שישה חודשים, אבל אפשר להאריך אותם שוב ושוב ללא הגבלה. שני העצירים כופרים באופן מוחלט בטענות נגדם.

בימים האחרונים הדרדר מאוד מצבם הרפואי של השניים, ששותים רק מים ומסרבים לאכול או לקבל מלחים או תוספים אחרים. לדברי עורכת דינם של השניים, אחלאם חדאד, שניהם מאבדים את הכרתם לעתים וסובלים מכאבים קשים, מדלדול קשה בשרירי הגפיים ומטשטוש ראייה. אבו פארה סובל מכאבי בטן חדים, ושדיד סובל מבעיות בקצב הלב ופגיעה בתפקוד הכבד. רופאיהם מזהירים שנשקפת סכנה ממשית ומיידית לחייהם.

בתגובה לעתירה שהוגשה לבג"ץ בשם השניים הודיעה המדינה שהיא לא מתנגדת להתלייה (הקפאה) של הצווים כל עוד מצבם הרפואי קשה. מדיניות זו של הקפאת מעצר מנהלי בניסיון להביא להפסקת שביתות רעב הפכה להיות השגרה בטיפול של בתי המשפט והמדינה בעצירים מנהליים בשנה וקצת האחרונות, מאז שביתת הרעב של מוחמד עלאן. ההיגיון המערכתי בכך הוא שהעצירים כאילו מקבלים את מבוקשם, והם לא במעצר מנהלי יותר, שכן הם לא מסוכנים במצבם הנוכחי, אבל אם וכאשר יתאוששו – המעצר יחודש.

ואכן, כך קבע השופט פוגלמן גם בעתירה הנוכחית: "אין חולק כי מצבם הבריאותי של העותרים בכי רע והם מצויים בסכנת חיים ממשית. אך ברור, והדבר מוסכם גם על המשיבים, כי בנסיבות אלו לא נשקפת כל סכנה מן העותרים בנקודת הזמן הנוכחית. לפיכך, התכלית המניעתית שביסוד מעצרם אינה מתקיימת עוד לעת הזו ולא ניתן להתיר את המשך פועלם של צווי המעצר על כנו. בצד האמור לא ראינו להורות על ביטול צווי המעצר המינהליים".

"שני העצירים מסרבים להתלייה כי הם אומרים שזו רק דרך לעקוף את הבעיה ולא להתמודד איתה", מסבירה עו"ד חדאד. "במהלך הדיון השופט פוגלמן שאל אותי למה הם מתנגדים, כי התלייה זה כמו ביטול, ואמרתי לו שאם זה כמו ביטול – אז שייתן לי ביטול. הם מבקשים ביטול מוחלט של המעצר המנהלי".

מעצר מנהלי אמור להיות כלי קיצוני במיוחד, שמשתמשים בו רק לעתים נדירות, שכן הוא פוגע קשות בזכות האדם הבסיסית לחירות ולמשפט הוגן. אף על פי כן, בישראל יושבים כיום כ-700 עצירים מנהליים. בשנים האחרונות שביתות רעב של עצירים מנהליים מסתיימות בהסכמה בין המדינה לבין השובתים לפיה תקופת המעצר הנוכחית של העציר תהיה האחרונה, והוא לא יוארך שוב. זו הסכמה די אבסורדית, שכן כך לכאורה ברגע אחד, שרירותי לגמרי, הופך אדם ממעמד של "כל כך מסוכן שחייבים לכלוא אותו בלי משפט" לאדם חופשי ולכאורה לא מסוכן כלל.

הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> לקראת הריסת אום אל-חיראן: לציונות אין יותר מה להציע לאנשים הגונים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf