newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מלחמת המינים: קרב הטניס שהוכרע מראש על ידי השיטה

שנות ה-70 העליזות. הקהל נהר בהמוניו לקרב בין הטניסאית הצעירה בילי ג'ין קינג "מצד הנשים", וטניסאי העבר בובי ריגס "מצד הגברים" במאבק על שוויון זכויות. אבל משחק טניס אחד לא יכול לשנות כל כך מהר את העולם

מאת:

מעל שלושים אלף איש ואישה הגיעו ליוסטון טקסס לצפות במשחק הטניס ההיסטורי ההוא. עוד כ-90 מיליון צפו בו בביתם מול מסכי הטלוויזיה. "מלחמת המינים" הוא נקרא בפי כל, והתחרו בו אלופת הטניס הצעירה בילי ג'ין קינג, ומולה טניסאי העבר בובי ריגס. היו אלה שנות ה-70 העליזות, והמאבק למען זכויות הנשים היה בשיאו. באותה השנה בדיוק קבע בית המשפט העליון בארה"ב כי חוקים האוסרים על הפלות נוגדים את החוקה.

בכל פעם שקינג הצעירה שיטתה בריגס עם חבטותיה הקצרות בכדור, קמו הנשים באצטדיון על רגליהן להריע לה. בכל פעם שריגס הצליח, קמו הגברים ומחאו כפיים וקראו קריאות רמות. המשחק שווק ומותג, על ידי אשפי מראית העין כקרב בין הנשים לבין הגברים. התקופה התאימה, הקהל נהר בהמוניו, וממש כמו בבית האח הגדול, רק 40 שנה לפני כן, קינג הוכתרה כמייצגת הנשים ומאבקן לשוויון זכויות, וריגס כגבר-גבר שיגאל את העולם המודרני מהדרישות הקשות והביקורת על החברה המערבית הפטריארכלית. כאילו שמשחק טניס אחד יכול לשנות את העולם. ובכן, דבר לא השתנה. לא כל כך מהר.

קטע מתוך ראיון עם בובי ריגס בתכנית "60 דקות":

בסרט הדוקומנטרי שנקרא על שם אותו משחק אגדי, והוקרן השנה בדוקאביב, מתלווים הצופים למסען של הטניסאיות האמריקאיות בתחילת שנות ה-70 כשהן כותבות את היסטוריית הספורט הנשי במו חבטותיהן: מייסדות טורניר טניס נשי נפרד, ואף מקימות איגוד טניס חדש, במחאה על כך שהן לא משתכרות שכר שווה לטניסאים הגברים.

בילי ג'ין קינג, הגיבורה המקסימה של הסרט, מתגלה כלוחמת שהובילה את המאבק הזה ללא לאות, כשהתבטאה ללא הרף וללא חשש נגד האפליה, ובעד שוויון זכויות.

אך נדמה שהסרט נסחף אחרי המשחק שהכתיבו אמצעי התקשורת בזמנו, ומאמין לקדימונים ששודרו ברדיו ובטלוויזיה ונכתבו בעיתונים. הוא לא חושף את הממד האידיאולוגי שמאחורי המשחק, את האופן שבו הטניסאיות, על אף צעדיהן האמיצים, שיחקו בתוך כללי הפטריארכיה והקפיטליזם של אמריקה. כדי להסביר את גודל האירוע מציינים בסרט את הסכומים ששילמו ערוצי הטלוויזיה כדי לקנות את זכויות השידור, ומשלבים בסרט גם פרסומת אחת בה השתתפו בילי ג'ין קינג ובובי ריגס למסלסל שיער. הפרסומת לא רק שמה ללעג את היריבות בין קינג לריגס, אלא גם משתתפת בחגיגה הענקית של משטור גופה של האישה בהתאם לקריטריונים גבריים של אופנה ויופי.

סכומי הכסף שנזרקים לחלל האוויר במהלך הסרט מבהירים: קינג וקבוצת הטניסאיות האמיצות לחמו בתוך מה שהוגדר להן מראש כמרחב פעולה. כל עוד את משחקת תחת כללי המשחק, כל עוד מה שאת חושקת בו הוא עוד כסף, וכל מה שאת יכולה לספק לקהל הוא עוד מאותה האשליה, ניתן לך לשחק.

לכן ההישג האדיר של קינג והטניסאיות האחרות בייסוד טורניר חדש, שמומן ושווק על ידי מגזין הטניס האמריקאי המרכזי, אותו ערכה גלדיס הלדמן, הוא רק עוד אבן דרך בבניית ענף הטניס כענף ספורט מושך צופים ומרוויח. קינג עצמה טוענת בסרט כי אין סיבה שטניסאיות יקבלו פרסים פחותי ערך מטניסאים, כי הן הרי מושכות את אותה כמות קהל לאולמות ולאצטדיונים.

ה"שיטה" בלעה את מאבקן המבורך והאמיץ של הטניסאיות לתוכה. בסוף הסרט עולות כתוביות המבשרות לקהל כי טניס הוא הספורט היחיד, עד היום, שבו נשים זוכות בפרסים שווי ערך לגברים.

הטריילר לסרט:

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf