newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הנה היא עולה: הקבוצה הבאמת גזענית של המדינה

התקשורת עסוקה בגזענות ב"לה פמיליה" ובבית"ר, אבל גם אצל האחות הצהובה מת"א לא תמצאו השנה שחקן ערבי. עם קהל שלא בוחל בקריאות גם נגד שחקניו ובמסווה של התנהלות "אירופאית" הגזענות השקטה במכבי מחלחלת עד לערן זהבי

מאת:

טועים מי שחושבים ששורשי המתיחות בין בני סכנין למכבי תל אביב, שהובילה לקטטה בסיום המשחק אמש (שוויון 0-0 שהביא לאיבוד נקודות קריטי במאבקה של מכבי ת״א על האליפות), ננטעו בשבוע שעבר במשחק חצי הגמר הגביע. באותו משחק בחר שחקן מכבי תל אביב טל בן חיים – שחקן כדורגל לא רע בכלל אך ספורטאי נורא – לא לכבד את הוצאת הכדור של שחקן סכנין עלי עותמאן כדי לאפשר טיפול בפציעתו כנהוג בכל העולם. במקום להחזיר את הכדור ליריבה הוא החליט למסור אותו לחבריו. אלה ניצלו את הוצאת החוץ המפתיעה "לטובתם" כדי לכבוש שער לא ספורטיבי. המתיחות החלה הרבה לפני האירוע הזה, ונובעת מהמדיניות של המועדון הצהוב.

להוציא את בית"ר ירושלים, בה מעולם לא שיחק ערבי – כי לא מגיע להם ומגיע לערבים להחרים אותם (הבנתם, ״הארץ״?) – בסגלים של שאר המועדונים הגדולים בישראל, מכבי חיפה, הפועל ב"ש והפועל ת"א, מככבים 4 שחקנים ערבים בכל מועדון. היכן לא ניתן למצוא אף ערבי? במכבי תל אביב. מפתיע? לא.

לשם הבהרה, כדאי להשוות בין שני המועדונים הגדולים והאהודים ביותר בישראל – מכבי חיפה ומכבי ת"א. בחיפה, מועדון שמלך שערי כל הזמנים שלו הוא זאהי ארמלי האגדי (כן, והערבי) בדרך כלל אפשר למצוא לפחות שני שחקנים ערבים בהרכב, כאשר בשנים האחרונות היו אף מספר משחקים בהם חצי מההרכב הורכב משחקנים ערבים. אולם במכבי ת"א דואגים להבריח את השחקנים הפלסטינים שכן מוכנים לשחק שם. ההיסטוריה של המועדון מגלה כי הוא לא מתהדר באף שחקן עבר ערבי שהטביע את חותמו כדוגמת אותו ארמלי בחיפה או ג׳ימי טורק בהפועל ת"א.

> מי אמר שלבית"ר ירושלים או למחנה הציוני מגיע בכלל שחקן ערבי?

יש גזענות גלויה וקולנית, ויש את הגזענות הסמויה והמעודנת. משחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים (צילום: Rashad Khalaily Photographies)

יש גזענות גלויה וקולנית, ויש את הגזענות הסמויה והמעודנת. משחק בין בני סכנין לבית"ר ירושלים (צילום: Rashad Khalaily Photographies)

בין אם מדובר בכישרונות מבטיחים ממחלקת הנוער שהועלו לבוגרים כדוגמת סאלם אבו סיאם או מואנס דאבור (שהיום קורע רשתות בקצב היסטרי בשווייץ), ובין אם מדובר ברכש נוצץ ונדיר כדוגמת מהראן ראדי (שעושה חיל בשנה האחרונות בב"ש), אוהדי המועדון לא הפסיקו לקלל את שחקניהם הערבים ותמיד דאגו להפעיל לחץ על ההנהלה, שבתורה מיהרה להיפטר מ"המעמסה" המיותרת. מאז הגיע הבוס הציוני העשיר מקנדה, מיץ׳ גולדהאר, ורכש את המועדון ב-2009, מספר השחקנים הערבים בסגל ירד תדיר, עד שהוחלט השנה לוותר כליל על האופציה להעלות מהנוער או לרכוש שחקן ערבי כשרוני, כפי שמועדונים אחרים מדגימים שלא חסר.

הקריאות הגזעניות ביציעים, העובדה שבכל משחק נגד סכנין ארגון הפאנאטיקס (ארגון האולטרס של אוהדי מכבי ת"א) דואג לצייד את האוהדים בכמות היסטרית של דגלי ישראל, הרדיפות של השחקנים הערבים בשנים האחרונות וההשלמה של ההנהלה עם גילויי הגזענות של האוהדים: כל אלו יצרו את תרבות הגזענות של המועדון, שיצרה בתורה את המתח הפוליטי הלא בריא בין סכנין לבין מכבי. מתח שהוא הכל מלבד ספורטיבי, כפי שהדגים זאת טל בן חיים בחצי הגמר, כשבחר לבצע את האקט הלא קולוגיאלי האולטימטיבי וסירב לנהוג כספורטאי אמיתי.

לא מגיע למכבי ת"א שחקן כמוהו. מהראן ראדי במדים האדומים של הפועל באר שבע אליו עזב לאחר שנה קשה במדי מכבי תל אביב (צילום: Botend ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

לא מגיע למכבי ת"א שחקן כמוהו. מהראן ראדי במדים האדומים של הפועל באר שבע אליו עזב לאחר שנה קשה במכבי תל אביב (צילום: Botend ויקימדיה CC BY-SA 4.0)

מכל זה, צמחה לה ההתבטאות של ערן זהבי. זהבי, השחקן הישראלי המוכשר ביותר כיום, דמות לחיקוי ומראשוני השחקנים הצהובים להתעטף בדגל ישראל לאחר המשחק, טען בפני התקשורת בסיום ההתמודדות אמש כי "זאת שערורייה אחת גדולה מה שקרה פה, וזו לא הפעם ראשונה שזה קורה במגרש הזה. הגיע הזמן שייתנו על זה את הדין. אני לא יודע אם שיחקנו בישראל או ברמאללה". לשמוע ולא להאמין.

זהבי בחר להתעלם מהעובדה שהוא נתן גיבוי לחוסר הספורטיביות של בן חיים בחצי הגמר בשבוע שעבר ("הייתי נוהג בדיוק כמוהו". איזה מסר זה שולח לילדים המעריצים אותו? שכדאי ומותר לרמות?), שהשוער שלו הוא זה שתקף את יוסי אבוקסיס (המאמן המצוין של סכנין) והתחיל את כל המהומה והורחק, ושבניגוד לאצטדיון דוחא, במגרשים אחרים הוא כבר ממש הותקף פיזית (ראו אירועי הדרבי בסוף 2014).

במקום זאת, הוא החליט לתת דרור לגזענות המושרשת בו ובמועדון שלו, זו שחומקת מתחת לרדאר הצדקנות העיתונאית העסוקה במעקב אחר מעללי הלה-פאמיליות ובהחתמות דמיוניות של ערבים בבית"ר. הוא בחר להתעטף בדגל ישראל ולתת הצהרה שהסאבטקסט שלה זועק שלערבים אין כאן מקום. במלים אחרות, זהבי לא פחות גזען מאחרוני החברים בלה פאמיליה.

> החייל היורה מחברון לא לבד: המורשת של חטיבת כפיר

לא פחות גזען מלה-פמיליה. ערן זהבי חוגג "פיו-פיו" לאחר שכבש שער. (צילום: ניר קידר CC BY-SA 3.0)

לא פחות גזען מלה-פמיליה. ערן זהבי חוגג "פיו-פיו" לאחר שכבש שער במדים הצהובים. (צילום: ניר קידר CC BY-SA 3.0)

הגזענות המיינסטרימית, זו המגולמת בזהבי ומכבי ת״א, המתחבאת בדרך כלל מאחורי הגזענות היותר גלויה וקולנית של בית״ר ואוהדיה, היא הגזענות האמיתית והמסוכנת. ממש כמו שהתבטאות של הרצוג בדבר אהבתו הנכזבת והמדומיינת לערבים עוד יותר מדומיינים נהנית מיותר מלגיטימציה מיינסטרימית בהשוואה לאי אלו פנינים של כל המרזלים והגופשטיינים ושאר הימין המטורלל, ונחשבת ליותר מסוכנת מעוד התבטאות של בנט או ליברמן.

כך בדיוק עם מכבי ת״א לעומת בית״ר ירושלים. במסווה של בעלים אשכנזי מקנדה לעומת תימני בבית״ר, ״התנהלות אירופאית״ לעומת ״שכונה״ בירושלים, וחסות של "יוניצ"ף" שנועדה לכסות את ערוות הגזענות. מכבי תל אביב הוא מועדון לא פחות גזעני מבית״ר, אך כזה הנהנה מפריבילגיות בתקשורת- שבתורה תמשיך להמליך את בית״ר (בלבד) כקבוצה הגזענית של המדינה.

מכבי היא המשל המושלם לציונות. מועדון הבטוח שכל העולם נגדו, ובשל כך בוחר לצפצף על החוקים ולעשות הכל, אבל הכל, כדי לנצח. כולל שבירת חוקי האתיקה. מפגשים עם סכנין הם המרקר שצובע את המועדון המסוכן הזה בצבעיו האמיתיים, הלא הם הכחול לבן, כפי ששחקניו הדגימו אמש כמה צבעים אלו הולמים אותם. לטעמי, הרבה יותר מהתחפושת הצהובה והקבועה.

ומה נאחל לגולדהאר, זהבי ובן חיים? שיתברר במחזור המשחקים האחרון של הליגה שאת האליפות הם הפסידו אתמול בדוחא לאבוקסיס, פיראס מוגרבי ומחמוד קנדיל האדומים, ושאת הגביע הם יפסידו במשחק הגמר ליוסי בניון וטאלב טוואטחה הירוקים. כי בכדורגל, נלחמים בגזענות על המגרש.

אוהדי בני סכנין עוקצים את ערן זהבי ומכבי תל אביב. תיקו אפס על רקע השיר "לאן? לרמאללה":

> ישראל עצרה בכיר בארגון העיתונאים הפלסטיני בדרכו לכנס בינלאומי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf