מה שקורה בשער שכם אינו עימותים, אלא מדיניות

מכל האירועים האחרונים בשער שכם והאלימות המשטרתית הקשה שהופעלה נגד עוברי אורח ומבלים פלסטינים, הייתי רוצה להתמקד בתיעוד קצר שצילמתי במוצאי שבת בשער שכם. השעה היתה סביב חצות, אחרי כמה שעות שבהן המשטרה השתמשה ברימוני הלם, מעצרים ודחיפות כדי לפזר את האנשים. שוטר מג"ב ניגש לצעיר פלסטיני ואומר לו לעזוב את המקום. "מבקשים ממך יפה, אין למטה (לכיוון שער שכם). אתה מתחילת הערב פה", אמר השוטר לצעיר, שהלך כמה מטרים וחזר.

 

לעומת סרטונים אחרים, אין פה אלימות משטרתית. אך הסרטון הזה מציג היטב את הקו המשטרתי החדש ב-12 הימים האחרונים. כדי להבין את האירועים האחרונים בירושלים צריך לחזור לתחילת חודש הרמדאן, ולהחלטה התמוהה להציב גדרות בשער שכם ולמנוע מפלסטינים לבלות או לעמוד במקום ההתאספות הפופולרי, במיוחד בחודש החשוב ביותר בלוח השנה המוסלמי.

בתקשורת הישראלית ובדוברות המשטרה ניסו למסגר את האירועים בשער שכם כ"עימותים". ואכן, מדי פעם התקיימו במקום עימותים בין צעירים פלסטינים לשוטרים. אך רוב הזמן מה שקורה שם הוא ששוטרים חמושים מסלקים מהאזור מבוגרים, ילדים ומשפחות. "שטח משטרתי סגור" בלב ירושלים המזרחית.

המדיניות הזאת מעוררת כמה שאלות: מי במשטרה נתן את ההוראה להציב במקום גדרות ולסלק אנשים מהאזור? מה מטרת המדיניות? והאם היא בכלל חוקית?

משה נוסבאום שאל אמש את מפכ"ל המשטרה, קובי שבתאי, כיצד המשטרה לא מצליחה "להנמיך את גובה הלהבות", אך נראה שהמשטרה היא זו שדווקא מציתה מדי ערב את האלימות במקום. ב-12 הימים האחרונים הייתי שלוש פעמים בשער שכם, וראיתי בעצמי כיצד המשטרה מסלימה את המצב – עד שהגדרות במקום איימו להפוך למשבר המגנומטרים החדש.

משבר המגנומטרים המקורי פרץ ב-2017 לאחר שהוחלט להציב גלאי מתכות בכניסות להר הבית. המשבר הסתיים בהתקפלות של המשטרה והורדת המגנומטרים. גם הפעם היה קשה למצוא הגיון במדיניות מניעת הישיבה בשער שכם, פרט אולי להוכחה נוספת "מי בעל הבית" במזרח ירושלים.

ביום חמישי שעבר, ב-15 באפריל, מוצאי יום העצמאות, כשעשרות אלפי פלסטינים גדשו את העיר העתיקה ואלפים הגיעו לאזור שער האריות לאירוע לילדים לרגל הרמדאן, המשטרה התחילה במעצרים ובזריקת עשרות רימוני הלם בשער שכם. הדי הפיצוצים נשמעו בכל העיר העתיקה. "ההרגשה היתה שהם לא רוצים שמשפחות, ילדים ונשים יבוא לבלות פה אחרי האיפטר (ארוחת הערב השוברת את הצום היומי בחודש הרמדאן; א"ז)", סיפר עיתונאי מקומי.

המשטרה המשיכה לפזר את הצעירים מהמקום לכל אורך אותו יום, עד השעות הקטנות של הלילה, ולדחוק אותם לכיוון רחוב סלאח א-דין ושכונת מוסררה. באותו יום וגם בימים שלאחר מכן לא התקיימו הפגנות או מחאות מסודרות נגד המדיניות החדשה, אך מדי פעם צעירים השליכו בקבוקים או אבנים לעבר השוטרים.

ביום חמישי שבוע לאחר מכן, בזמן שארגון הימין הקיצוני להב"ה קיים צעדה בעיר, המדיניות המשטרתית הסלימה אפילו יותר. מהשעה שמונה בערב מאות שוטרים הורו לכל מי שהיה באזור שער שכם וכמה מאות מטרים מסביב לו לעזוב, ומנגד איפשרו למאות פעילי ימין להגיע למרחק של 100 מטר משער שכם. הפלסטינים שבכל זאת נותרו במקום שמעו היטב את צעקות "מוות לערבים" שלהם.

המשטרה השתמשה בעשרות רימוני הלם, פרשים, והתזת בואש לכל עבר כדי לפזר את הפלסטינים מהמרחב הציבורי. בתקשורת כינו אותם "מפגינים", אף שלא היתה שום מחאה מאורגנת במקום.

בהמשך אותו ערב הגיעו למקום צעירים פלסטינים נוספים. עשרות מהם הבעירו פחים, עקרו מצלמות אבטחה עירוניות וזרקו אבנים על השוטרים. ועדיין, השוטרים התמקדו בעיקר בפינוי של עוברי אורח ואנשים שהגיעו לקנות ולבלות באזור. סביב חצות, בכניסה לוואדי גוז, הוכה נהג יהודי ומכוניתו הוצתה.

ביום שישי, שבו לא נכחתי במקום, נראה כי המדיניות הישראלית גררה תגובה חזקה יותר. עשרות צעירים פלסטינים יצאו להתעמת עם המשטרה בכמה מוקדים – בשיח ג'ראח, בסאלח א-דין, ולראשונה גם בקלנדיה ובמחסום 300 בבית לחם. בשיח ג'ראח גבר יהודי שטייל עם כלבו הוכה קשות על ידי צעירים פלסטינים.

במוצאי שבת ציינו בתקשורת הישראלית כי היתה "ירידה בעוצמת החיכוך", וכי הדבר עשוי לסמן "רגיעה". ואכן, יחסית למה שקרה ביום חמישי השוטרים הפעילו פחות אלימות, אך עדיין פיזרו ללא כל סיבה נראית לעין פלסטינים מהאזור. והיו כמה אירועי אלימות: שוטר תועד סוטר לפלסטיני ואז עוצר אותו; שוטרים צולמו מכים עצור בתוך עמדת המשטרה; אחרים צולמו מכים עצור בשער הפרחים.

אתמול לפני השעה תשע בערב בילו עשרות אנשים ברחבת שער שכם, ולרגע היה נראה שהמשטרה תוותר על משחקי הכוח באותו ערב, אך לא כך קרה. עד מהרה התחיל הפיזור, פרט לקומץ אנשים שהצליחו להתפלל בחלק המגודר האסור לישיבה. בהמשך הערב השוטרים דחקו את הצעירים לכיוון שער הפרחים, ושם עצרו כמה מהם.

בתחילת הערב הגיע למקום מפכ"ל המשטרה קובי שבתאי. בתשובה לשאלה מדוע הוצבו שם המחסומים, טען שבתאי שמדובר במדיניות בת עשור. "שום סטטוס לא השתנה", אמר. לא היה צריך תחקיר מעמיק כדי להוכיח שמדובר בשקר. באף שנה בעשור האחרון לא נחסמו רחבת שער שכם והמדרגות לישיבה בזמן הרמדאן. הרחבה נסגרה לזמן קצר בזמן "אינתיפאדת הסכינים" ב-2016, אך לא בחודש הרמדאן.

עדות לחוסר התכלית של המדיניות הזאת היה ניתן לראות בהתנהגות השוטרים, שלא פעם נראו מכים ודוחפים פלסטינים, ואז מאפשרים להם להמשיך בדרכם. כמה פעמים ראיתי שוטרים מרחיקים את ההמון משער שכם, ואז מתקדמים ומנסים לפזר את ההתקהלות החדשה שנוצרה ליד החנויות במוסררה או בשוק מול שער שכם.

תושבים ופעילים שאתם שוחחתי מפנים אצבע מאשימה כלפי מפקד תחנת שלם החדש, רונן חזוט, שהוביל גם את הפיזור באמצעות רימוני הלם בשתי הפגנות בשיח ג'ראח, שבמהלך אחת מהן הוכה ח"כ עופר כסיף מהרשימה המשותפת.

אחרים טוענים שמדובר במדיניות שמוביל מפקד מחוז ירושלים החדש, דורון תורג'מן, שהצהיר היום (ראשון) שלא יסיר את הגדרות, והשר לביטחון פנים אמיר אוחנה, שבחר להתייחס בתגובתו רק לאלימות שהופנתה כלפי יהודים.

כך או כך, המדיניות הזאת גורמת לתסכול ולזעם עצומים במזרח ירושלים. "היו עושים דבר כזה בחג יהודי?" תהה השבוע צעיר פלסטיני בפני כתבים ישראלים.

הטעות של המשטרה והתקשורת היא במחשבה שהם מתמודדים מול מפגינים. הצעירים ימשיכו להגיע לשער שכם כל ערב, כפי כשקורה כל שנה, לא כדי למחות נגד המדיניות החדשה אלא כי זה הנוהג ברמדאן. שום מחסום משטרתית לא ישנה זאת.

בתקשורת הישראלית ניסו גם לקשור השבוע בין האירועים סביב שער שכם לבין מה שזכה לכינוי "טרור הטיק טוק". כתב "הארץ" ניר חסון ספר כשישה תיעודים של תקיפות של יהודים על ידי פלסטינים שהועלו לטיק טוק. במהלך האירועים סביב שער שכם התרחשו שתי תקיפות שתוארו למעלה. הניסיון לקשור בין התיעודים בטיק טוק לבין האירועים בשער שכם קלוש, אך נראה שככל שהאלימות המשטרתית תסלים ותתארך, גם התגובה הפלסטינית צפויה להיות אלימה יותר.

שבתאי התגאה בכך שהמשטרה עצרה את רוב הפלסטינים שתועדו תוקפים יהודים בטיק טוק. לגבי צעדת להב"ה, שבה נשמעו קריאות גזעניות רבות, הוא אמר רק: "ביום חמישי היתה הפגנה של גורמי ימין, ארגון להב"ה, שהגיעו לפה במטרה למחות. אנחנו נערכנו מבעוד מועד עם כוחות מוגברים, והצלחנו לחצוץ בין תושבי מזרח ירושלים לבין כל אותם גורמים שבאו למחות". שבתאי לא הזכיר תקיפות של פלסטינים ומעצרים שבוצעו.