newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מה חמור יותר: ההסללה לחינוך המקצועי או רטוריקת ההכחשה שלה?

על אף המילים הגבוהות על שוויון הזדמנויות בחינוך, מחקר חדש מעלה כי ההסללה של תלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך לחינוך מקצועי נמשכת, ומוסווית תחת הצדקות חסרות בסיס ומניפולציות. מאמר ראשון בסדרה

מאת:

שוויון ההזדמנויות בחינוך הממלכתי הולך ונשחק. מאמרי מחקר חדשים מראים כי מיון תלמידים, אפליה אתנית והפרטת סמכויות, המנוגדים מהותית לסגולות החינוך הממלכתי, הוכנסו אל ליבת המערכת הממלכתית, מוסווים תחת רטוריקה של הכחשה ועמימות מושגית.

הצרה, בעיני מי שצדק חברתי וחוסן חברתי חשובים בעיניהם, כפולה. ראשית, מגמות המיון וההפרטה פוגעות בעצמן בשוויון הזדמנויות בחינוך ומגבירות את האפליה, ההסללה והפערים במערכת החינוך.

שנית, מגמות אלה מוסתרות תחת רטוריקה של ממלכתיות לכאורה, ולעיתים גם מניפולציות סטטיסטיות. אלה יוצרות בתורן עמימות מושגית, כך שאיש אינו יודע או מבין מה בדיוק קורה במערכת החינוך. מצב זה מונע מאיתנו לנהל דיון ציבורי ראוי על המדיניות החברתית בישראל.

התמונה הכללית (שאציג כאן, ובכתבה נוספת בשבוע הבא) היא של התפרקות הממלכתיות בחינוך.

רטוריקה של ממלכתיות לכאורה, ולעיתים גם מניפולציות סטטיסטיות. שר התעשייה והמסחר, נפתלי בנט, בחברת תלמידים ממגמת בישול בבי"ס אורט, 14 באפריל 2013 (מרים אלסטר / פלאש 90)

חינוך מקצועי – חלון הזדמנויות סגור

המחקר שאציג השבוע נערך על ידי מירית חייבי ברק, דוקטורנטית באוניברסיטת חיפה, ופורסם בגיליון האחרון של כתב העת עיונים במנהל ובארגון החינוך (להורדה ישירה). חייבי ברק בחנה כיצד מוצגים מסלולי הלימוד במגמות המקצועיות והתעסוקתיות בטקסטים כגון פרוטוקולים, מכתבים והצהרות של גורמי ממשל.

המבנה הנוכחי של החינוך המקצועי בישראל, נקבע ברפורמה של החינוך הטכנולוגי שיישומה הושלם בשנת 2007. על פי רפורמה זאת, נחלקות המגמות המקצועיות לשלושה מסלולים (הנדסי, טכנולוגי ותעסוקתי), אולם תלמידי כל המגמות יכולים עקרונית ללמוד לקראת תעודת בגרות, ובמקביל גם לתעודה טכנולוגית, בהתאם להיקף יחידות הלימוד שהם צוברים.

במחקר נמצא כי למרות שהסללה של תלמידים מרקע חברתי כלכלי נמוך למגמות התעסוקתיות נמשכת, היא מוסווית תחת הצדקות שאינן מגובות בממצאי מחקרים, ותחת רטוריקה של הסתרה ועיוורון כלפי המאפיינים האתניים והמעמדיים של החינוך המקצועי. אציג כמה מהדוגמאות המוזכרות במחקר המקיף.

בשם צורכי המשק

אחת הדרכים להעצמה מזויפת של חשיבות החינוך המקצועי התיכוני היא מצוקת המחסור בכוח אדם מקצועי, ונחיצותו לרווחת המשק והכלכלה בישראל. כך, למשל, נשיא התאחדות התעשיינים שאמר בשנת 2012: "אני מצפה שהמדינה תגיד לצעיר שגמר בית ספר יסודי או כיתה י': לך תלמד ריתוך. ללא שינוי מיידי, ייסגרו מפעלים".

ברוח היסטרית דומה, כתב נשיא ההתאחדות בשנת 2017 לשר החינוך: "מגזר התעשייה הקטנה בישראל מצטמק והולך וסובל ממחסור חמור בכוח אדם מקצועי ומיומן. אנחנו מפצירים בך לבחון את האפשרויות הגלומות בחינוך טכנולוגי ובהכשרה מקצועית ולהחדירו יותר לבתי הספר השונים ברחבי הארץ".

האמנם המצב איום ונורא, ואין תרופה למשק מלבד לשלוח נערות ונערים צעירים לרכוש מקצוע בתיכון? ממש לא! דווקא דוח של בנק ישראל משנת 2019 המליץ לצמצם את ההשקעה בחינוך המקצועי: "יש להימנע במסגרת מערכת החינוך מהשקעה בהכשרה ספציפית ובמבחני הסמכה, שתועלתם לעתיד התלמיד מוטלת בספק בשלב כה מוקדם של מסלול חייו."

במקום זאת המליצו חוקרי הבנק להרחיב את הלימודים העיוניים לכלל התלמידים, כיוון שהם מקנים לבוגרים גמישות תעסוקתית לעתיד.

בשם הבחירה והמימוש העצמי

אם לא בשם צורכי המשק הבוערים, מנסים הדוברים להצדיק את החינוך המקצועי בהזדמנות להגשמה עצמית שהוא מעניק לבוגריו. למשל, בישיבת ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת בשנת 2014 אמר שמואל הלפרט, מייסד עמותה לחינוך מקצועי במגזר החרדי: "בסופו של דבר לא כולם גאונים שיכולים ללמוד רק תוכן עיוני באוניברסיטאות. זה המצב. כך השם ברא את האנשים – אחד יותר חכם, אחד פחות חכם."

ומה יעשו החכמים פחות? נשיא התאחדות התעשיינים אמר בוועדת החינוך של הכנסת (2014): "אנחנו יוצרים אנשים שבגלל הרצונות שלנו אנחנו גורמים להם להיות עורכי דין וכל מיני מקצועות שהם פחות טובים בהם, ולא נותנים להם להתבטא במה שהם טובים בו גם. הרי אלוהים יצר אנשים עם כל מיני תכונות וחלק מהם עם ידיים חכמות."

לשיטתו, דווקא הפניית תלמידים עם "ידיים חכמות" למגמות עיוניות היא הסללה, שכן הם עצמם היו בוודאי בוחרים להתבטא במה שהם טובים בו – קרי, מגמות תעסוקתיות.

גם כאן, מראה חייבי ברק שהמחקרים מראים אחרת: תלמידות ותלמידים אינם בוחרים בחינוך המקצועי מתוך הכרה בכישוריהם המיוחדים, לשם מימוש עצמי, או מתוך עניין, אלא דווקא על דרך השלילה: הם יודעים שהם לא יוכלו להתקבל למגמות העיוניות, ו"בוחרים" מתוך שאין להם שום אפשרות בחירה אחרת.

בחינת בגרות במתמטיקה ביהוד, ב-8 ביולי 2020 (צילום: יוסי זליגר / פלאש90)

"כך השם ברא את האנשים – אחד יותר חכם, אחד פחות חכם". בחינת בגרות במתמטיקה ביהוד, ב-8 ביולי 2020 (צילום: יוסי זליגר / פלאש90)

בשם השכר הגבוה

מניפולציה נוספת להאדרת החינוך התעסוקתי היא בהבטחה לשכר גבוה במיוחד. למשל, סטטוס שפרסם נפתלי בנט בשנת 2013, אז שר הכלכלה: "אל תלמדו משפטים! […] יש מחסור גדול בידיים מקצועיות […] עובדי בניין ועוד. המשכורות שם, במקרים רבים, לא רעות בכלל."

ברוח דומה טען שולי אייל, ראש האגף להכשרה מקצועית במשרד הכלכלה, בשנת 2016: "היום יש לך אינסטלטורים וחשמלאים שהם טייקונים, וגם למתחילים המשכורות הן מאוד מכובדות".

גם בטענות אלה אין ממש. בסקירת הכלכלן הראשי של משרד האוצר מנובמבר 2017 נמצא כי השכר של בוגר המסלול העיוני גבוה ב-12 אחוזים יותר מחברו בעל מאפייני רקע דומים, שבגר את המסלול המקצועי.

מחקרים שונים (כאן או כאן) חוזרים ומראים שלכל היותר, יכול החינוך המקצועי לספק מקום עבודה בטווח הקצר. אולם כבר כשהצעירים מגיעים לגיל 26, בוגרי החינוך העיוני מרוויחים שכר גבוה יותר. הסיבה לכך היא בגמישות התעסוקתית: בוגרי החינוך התעסוקתי מוכשרים למקצוע מסוים, ויכולים למצוא בו עבודה בקלות. אולם אפשרויות הקידום או הניעות שלהם לתפקידים בכירים יותר הם מצומצמות, ולכן בטווח הארוך הם נותרים מאחור.

הסללה מעמדית ועדתית נמשכת

אם תחפשו "חינוך מקצועי" באתר משרד החינוך, לא תמצאו דבר. המגמות התעסוקתיות מוזכרות בעמוד מגמות המינהל למדע וטכנולוגיה, מסוות היטב בין מגמות עילית כביוטכנולוגיה או רובוטיקה.

כפי שכתבתי בעבר, משרד החינוך מוהל את הרקע הכלכלי חברתי ואת ההישגים של תלמידי המגמות התעסוקתיות, יחד עם נתוני הרקע וההישגים של התלמידים המצטיינים ביותר במגמות ההנדסיות המתקדמות. כך מוסתרת ומשותקת האפליה.

בסקירת בנק ישראל (2017), נמצא כי התלמידים במגמות התעסוקתיות הם אכן מרקע חברתי כלכלי נמוך יותר מהלומדים במגמות האחרות. השכלת האב הממוצעת היא 10.6 שנים (כלומר, לא סיים תיכון) לעומת השכלת אב ממוצעת על תיכונית של הלומדים במגמות האחרות.

דוח מרכז המחקר והמידע של הכנסת (2018) הצביע גם הוא על קשר בין התמיינות התלמידים למגמות השונות לבין הרקע החברתי כלכלי של ההורים. אפילו התעודה הטכנולוגית, שאמורה לפצות את מי שלא מצליחים להשיג תעודת בגרות, ניתנת יותר לתלמידים החזקים. כך למשל 73.4 אחוזים מהלומדים במגמת בנייה ואדריכלות קיבלו תעודת הסמכה טכנולוגית, לעומת 18.5 אחוזים בלבד מהלומדים במגמת מלונאות.

ההסתרה כואבת לא פחות מההסללה

באתר משרד החינוך מופיע מערך שיעור שנועד לעודד תלמידים לבחור במגמות החינוך המקצועי. בין היתר נמסר לתלמידים בשיעור כי: "מגמות הלימוד בחינוך הטכנולוגי מהוות קרש קפיצה אטרקטיבי הן למסלולי ההנדסה באקדמיה והן לשוק העבודה ולצורכי התעשייה של מדינת ישראל".

זהו כמובן מידע מטעה. יש תלמידים שיוכלו ללמוד "הנדסה באקדמיה" ויש אחרים שיאלצו לשרת את "צורכי התעשייה". מילת הקישור הנכונה בין חלקי המשפט איננה "הן" אלא "או".

אפליה, הסללה והדרה בחינוך המקצועי הם רעות חולות, המנוגדות לרוח החינוך הממלכתי, האמור לספק חינוך הוגן ושווה הזדמנויות לכולן ולכולם. אולם המחקר הנוכחי מצביע על תופעה חמורה נוספת – רטוריקת ההכחשה וההשתקה. במצב זה, נמנע מאיתנו לדעת מה באמת קורה, ולקיים על כך דיון ציבורי נוקב.

כך מסכמת מירית חייבי ברק את מחקרה: "סירובו של משרד החינוך לעסוק בסוגיות של מעמד ואתניות, להתייחס להיררכיה בין המגמות ולהסללות שחינוך זה מייצר, קשורה אל ה'נפיצות הדיסקורסיבית' של החינוך המקצועי וההקשרים ההיסטוריים והחברתיים שלו בחברה הישראלית.

"מאפייני המדיניות החינוכית העכשווית […] אינם מציעים פתרונות להסללה ולאי השוויון שמייצר החינוך המקצועי, אלא מתחזקים את אי השוויון ומעמיקים אותו".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf