newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הקלה למבקשי מקלט: הסוף לתורי הענק במשרדי ההגירה?

אחרי חודשים של התעללות, תהליך חידוש אשרות השהייה של מבקשי מקלט במשרדי ההגירה בבני ברק הופך אנושי יותר. הישג נוסף לפעילים למען זכויות פליטים לאחר ביטול מתווה הגירוש בכפייה

מאת:

המראות מחוץ למשרד רשות האוכלוסין והאכיפה בבני ברק, המקום בו מבקשי מקלט מגישים את הבקשות להסדרת מעמדם ומחדשים ויזה, דמו בחודשים האחרונים למחסומים בשטחים – משעות הלילה אנשים ישנים על קרטונים, ממתינים שעות בגשם ובשמש ונדחפים כדי לתפוס מקום בתור. אך בשבועיים האחרונים משהו השתנה. לא עוד תורים אינסופיים, כל מי שמגיע נכנס.

עבור עשרות אלפי האנשים שנאלצו לעבור את חווית ההשפלה הזאת בחודשים האחרונים מדובר בלא פחות ממהפך משנה חיים. עבור הפעילים נגד הגירוש, הארגונים והמתנדבים שפקדו את המתחם בבני ברק בחודשים האחרונים זהו הישג משמעותי נוסף, אחרי ביטול מתווה הגירוש.

לביורוקרטיה יש תפקיד

מבקשי מקלט בישראל מקבלים אשרת שהיה זמנית, בדרך כלל לחודשיים, ומשפחות לפעמים לחצי שנה. לאורך השנים הם יכלו לחדש אשרות בסניפים ברחבי הארץ. לאחר שעבר החוק למניעת הסתננות ב-2014 הוחלט שהם יוכלו לחדש את אשרת השהייה הזמנית שלהם רק בסניף בבני-ברק. במקביל, את בקשות המקלט עצמן (RSD) ניתן היה להגיש במשרד הפנים בדרום תל אביב. בפברואר 2018, אחרי שקבוצת פעילים שפכה צבע אדום על דלת המנהל והציבה במקום מיצג של ראשים במחאה על הגירוש, החולט ברשות ההגירה להטיל עונש קולקטיבי ולהעביר גם את הטיפול בבקשות המקלט לבני ברק.

מאות רבות של מבקשי מקלט בתור לפנות בוקר ליד משרדי רשות ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

מאות רבות של מבקשי מקלט בתור לפנות בוקר ליד משרדי רשות ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

המקום לא הותאם להמתנה של שעות ארוכות ואף יממות. מבקשי המקלט ממתינים מחוץ למרדי ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

המקום לא הותאם להמתנה של שעות ארוכות ואף יממות. מבקשי המקלט ממתינים מחוץ למרדי ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

בחודשים האחרונים, גבר הלחץ על מבקשי המקלט כדי לעודד אותם "לעזוב מרצון" לקראת ההתחלה של מה שהיה אמור להיות גירוש בכפייה אך בוטל. אחת הדרכים העיקריות להפעלת הלחץ, לקראת הסגירה של מתקן חולות, היתה דרך התהליך של חידוש הוויזה. התהליך הביורוקרטי שיצרו הרשויות היה מתיש וכלל חוויה קשה ומשפילה של המתנה אינסופית בתורים בצפיפות, תוך אבדן ימי עבודה. בנוסף, לקראת הגירוש מרצון שהיה אמור לצאת לפועל, החלה מדיניות של חידוש ויזות למבקשי מקלט שחיו שנים ללא ויזה וחששו ממעצר וכליאה בחולות. מדובר לפי ההערכות בכ-15 אלף איש, שזומנו למשרדי ההגירה במהלך אותם חודשים, על פי אחת ההשערות, בשל הרצון של הרשות להחזיק ברישום מסודר של כל המועמדים לגירוש.

במהלך התקופה היה המחזה במקום קשה. מידי לילה התאספו מאחורי קניון איילון בבני ברק מאות ולעתים אלפי מבקשי מקלט. במקום לא היו תנאים להמתנה של שעות – ללא שירותים, ספסלים ופחים, האזור הסריח משתן ולכלוך. לקראת הזריחה, הממתינים החלו להצטופף ליד מחסומי הברזל שמובלים לכניסה בניסיון להיות בני המזל שיכנסו. רק מאות הצליחו במשימה מידי יום. גם אלו שנכנסו עדיין היו צריכים לעמוד בתור מחוץ למתקן לבדיקה ביטחונית, לקחת מספר ולהמתין עוד שעות בפנים לפגישה עם נציג רשות ההגירה. מבקשי מקלט מכל רחבי הארץ היו מבלים לפעמים כמעט שבוע מחוץ למתקן עד שזכו להיכנס. עורכי דין שזיהו את הפוטנציאל היו מגיעים למקום, ותמורת תשלום של אלף שקלים או יותר היו "מייצגים" מבקשי מקלט, מכיוון שמי שמגיע עם עו"ד צמוד לא צריך להמתין שעות בתור.

לפני שבועיים החלו מבקשי המקלט והפעילים שמתנדבים במקום להרגיש שינוי. מהמקום נעלמו תורי הענק.

עיניים לבנות בוחנות

כשאני מגיע למקום ביום ראשון, קצת לפני השעה שבע בבוקר, אני מזהה קבוצה של כמה עשרות אריתראים מחכים בתור, ולידם, בתור נפרד, כשבעה סודאנים. בתור נוסף עומדים כמה מבקשי מקלט ממדינות אחרות.

"אין ויזה היום?", שואל אותנו מבקש מקלט מאריתראה שמתקרב לכניסה. הוא מופתע מופתע מהרחבה הריקה שגרמה לו לחשוב שהמתקן סגור היום. מבקש מקלט אחר, שמוכר שתייה קרה במקום, מסביר לו שהמקום פתוח. בנוסף לשתייה הוא מוכר גם שרוול ניילון אליו מכניסים את מסמך הוויזה כדי שלא יינזק עד חידוש הוויזה הבאה בעוד כחודשיים. בלי המסמך הזה מבקשי מקלט לא יכולים לעבוד או אפילו למשוך כסף מחשבון הבנק שלהם, ולכן הם עושים הכל כדי לשמור עליו. הוא מספר לי שבפנים, מעשר עמדות קבלה שהיו פעילות עברו לעבוד בכשישים עמדות.

אתקליתי אברהם בימים קשים יותר - מנהל את התור במשרדי רשות ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אתקליתי אברהם בימים קשים יותר – מנהל את התור במשרדי רשות ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

"ברור שהיה למחלקת ההגירה טוב שאנשים לא מצליחים להיכנס", מספר לי אתקליתי אברהם, מבקש מקלט מאריתראה, בזמן שהוא מסדר אנשים בטור ישר בקבוצות של חמישים. בחודשים האחרונים אתקיליתי, מבקש מקלט מאריתראה, מגיע מידי בוקר בשעה שש למתחם, ובעזרת מתנדבים נוספים עוזר לארגן ולסדר את התור. הוא עומד פיזית בין ראשוני העומדים בתור ובין המאבטחים הרבים, מתווך, מתרגם, מרגיע ודואג שלא יהיו מריבות בין הממתינים בתור. מאז שהחלו לפעול במקום, הוא אומר שרשות ההגירה מכניסה מעל אלף איש ביום, לעומת כמה מאות בודדות בעבר.

אחד הגורמים שללא ספק השפיעו על השינוי שחל לאחרונה, היא קבוצת "חרדים לגירוש" קבוצה מבני ברק, אותה הקימה בפברואר אישה המזדהה בשם הבדוי פייגי ליפשיץ. הקבוצה הקימה צליה קבועה במקום, שמשפרת את תנאי ההמתנה בגשם ובשמש. אך לא פחות חשוב מהפעילות הפיזית, ההגעה שלהם יצרה הד תקשורתי, וגרמה למסגור הסיפור ככזה שמעניין את כלל הציבור ולא רק את הפליטים וקומץ שמאלנים.

בחודשים האחרונים מגיעים למקום גם פעילים עצמאיים. קבוצה לא גדולה של מתנדבים שהחליטו לא לעמוד מנגד. הם מגיעים מידי בוקר, בתורנות, כדי לסייע למבקשי המקלט, בעיקר בייעוץ ותמיכה. גם לנוכחות שלהם היה אפקט על ההתנהלות כלפי הפליטים. אחד מהם הוא מריאנו גורבט שמסביר כי "ברגע שהם הבינו שיש עיניים לבנות שמסתכלות בחוץ ומנתחות כל דבר שקורה – זה לא שהם הפסיקו לנסות, אבל זה מצמצם את היכולת שלהם להתעלל באנשים".

ימות משיח. ללא תור במשרדי ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

ימות משיח. ללא תור במשרדי ההגירה בבני ברק (אורן זיו / אקטיבסטילס)

פנינו לרשות האוכלוסין וההגירה בבקשה לערוך סיור בתוך המתקן כדי להתרשם ממקור ראשון בנעשה שם, אך לא קיבלנו אישור לכך. בנוסף, ביקשנו הסבר לשיפור במצב התורים. בתגובה העבירה לנו סבין חדד, דוברת הרשות, הודעה לפיה החל מאמצע יוני מבקשי מקלט יוכלו להיכנס רק בשעה שנקבעה להם, או בין השעה אחת בצהריים לארבע. השינוי בשעות חל רק על חידוש הוויזות. בסיום ההודעה נכתב כי "קהל שיגיע ליחידת מבקשי המקלט ויחידת היציאה מרצון יורשו להיכנס במהלך כל שעות הפעילות". כלומר – המדינה עדיין מעודדת עזיבה מרצון.

בתחילת השבוע נתקבלה תגובת משרד המשפטים לפנייה של המוקד לפליטים ומהגרים, אותה הגישו כבר באפריל, בשיאו של משבר התורים בבני ברק. במוקד נדהמו לגלות כי במשרד המשפטים מטילים את האחריות על חודשים של תורים בלתי אנושיים על הפליטים עצמם ומלינים כי אלו מגיעים בשעות הבוקר המוקדמות ולא בשעה בה הם זומנו, וכי מגיעים גם כאלו שלא נקבע להם תור. "להבנתנו העומס בלשכה בבני ברק נובע בראש ובראשונה מסיבה זאת, שמטבע הדברים אינה נמצאת בשליטת הרשות", נכתב.

עו"ד טל שטיינר מהמוקד לפליטים ומהגרים מדגישה כי במשך חודשים ארוכים מבקשי המקלט אכן קיבלו זימון לתורים במועד מסוים, אולם מעולם לא התקבלו לתורם בזמן שנקבע. לכן הם נאלצו להגיע מוקדם כדי "לתפוס תורים". "אלפי אנשים המתינו בשמש ובגשם, ללא מים ושירותים, וזאת תחת עינם הפקוחה ותחת אחריותם של הממונים במקום", היא מזכירה. לדבריה, "הניסיון לגלגל את האחריות לפתחם של מבקשי המקלט מעליב ומקומם. רק לאחר פניות חוזרות ונשנות של המוקד לפליטים ולמהגרים ושל היא"ס ישראל וכן הליכים משפטיים שניהלו הארגונים בעניין, החל משרד הפנים לתגבר את כוח האדם במקום וזמן ההמתנה בתורים התקצר בהדרגה".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf