לצד החלשים, נגד בעלי השררה והכוח: לזכרו של ניר שלו ז"ל

"נִירוּ לָכֶם נִיר וְאַל תִּזְרְעוּ אֶל קוֹצִים " (ירמיהו ד' 3)

בעולם רווי מאבקים הנשלט על ידי כוחות עצומים המשרתים אינטרסים כלכליים, לאומים ופוליטיים, כאשר נדמה לא פעם כי שיקולי רווחתם של פרטים וקהילות הוא עניין זניח או נטול משמעות בעיני מקבלי החלטות, עומד אדם ומשבש את מהלכיהן של מערכות ענק דורסניות. אבל על מנת לעשות זאת, נדרשים אומץ, מיקוד, יושרה, תושייה, שקידה ותבונה – כולן תכונות שניר שלו, שהלך לעולמו לפני שנה, בורך בהן בשפע.

את הכישורים הבולטים בהם ניחן, רתם ניר למאבקים נגד תב"עות דורסניות ששירתו אינטרסים של בעלי הון ופוליטיקאים מקומיים, להגנה על החי ועל הצומח בסביבה בה חי, ולסיוע לקהילות פלסטיניות בגדה המערבית שנאבקות להגן על רכושן ומורשתן. למגוון הרחב של המאבקים החברתיים והמוסריים שניר נרתם אליהם היה מכנה משותף מובהק: בכולם הוא נאבק לצד החלשים כנגד בעלי השררה והכוח.

את ניר הכרנו באמצע העשור הקודם כאשר המאבק נגד תוואי "גדר ההפרדה" באזור הכפר בלעין, שהסתיים כידוע בפירוקה ובנייתה מחדש בתוואי צמוד יותר להתנחלות מודיעין עילית, היה בעיצומו. כאשר הוא הפציע על מפת הפעילים באותה תקופה, ניר, כשמו, כבר היה שדה חרוש בידע, בניסיון וביכולות תחקיר וניתוח מתוחכמות, שבהן הוא שיתף אותנו ואחרים בנדיבות רבה. כשניר דיבר, וזה היה תמיד בשקט ובאופן נהיר וענייני, אנשים הקשיבו היטב. לכולנו היה ברור כי הוא הסמכות העליונה בעניינים עליהם דיבר.

ניר שלו היה אחד מפורצי הדרך במחקר שעסק בגדר ההפרדה, אחד מהפרויקטים התשתיתיים היקרים והמורכבים ביותר שישראל אי פעם בנתה, שלמרות שחלפו קרוב ל-19 שנים מאז תחילת הקמתו, רק כשני שלישים ממנו הושלמו עד היום. הוא היה מראשונים שעמדו על הזיקה בין מיקומן של ההתנחלויות, ובעיקר של התוכניות להרחבתן, ובין תוואי "גדר ההפרדה". התובנה הזו היא בגדר מושכלת יסוד עבור כל מי שעוקב אחר האופן שבו ישראל עיצבה את המציאות בגדה המערבית בעשורים האחרונים, אך על מנת להגיע אליה נדרשה יכולת לשאול את השאלות הרלוונטיות ולאסוף את החומר הנדרש שרובו טרם היה באותה עת זמין באינטרנט. לשם איסופו נאלץ ניר לכתת רגליו ולבלות ימים בספריות ובארכיונים, ובהמשך להסיק ממנו את המסקנות המתבקשות.

ניר לא היה רק "פעיל מקלדת". אדרבא, אל המקלדת הוא הגיע במקביל להשתתפותו בהפגנות שהתקיימו באותן שנים נגד בניית הגדר, שנבנתה תוך גזל אדמות הכפרים ממערב לרמאללה: בודרוס, נעלין, דיר קדיס, ח'רבתא, צפא ובלעין. את נטייתו הרצינית והיסודית לעסוק בדברים, נקל לזהות כבר במאמר שהוא פרסם באתר 'הגדה השמאלית' בספטמבר 2005, בו הוא סקר את המצב המשפטי והתכנוני סביב בניית הגדר ותוכניות הרחבת ההתנחלות מודיעין עלית:

"… ב-29 במארס 2005 פנו האגודה לזכויות האזרח ועמותת "במקום" בעתירה מינהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים בדרישה שזה האחרון יורה למינהל האזרחי לאפשר להם לעיין בתוכניות המיתאר החדשות של ההתנחלות מודיעין עלית, הנוגעות בין השאר לשטחים שבין תוואי הגדר בבילעין לגבול השטח הבנוי של ההתנחלות. עתירה מינהלית זו הוגשה לפי חוק חופש המידע. בשבועות האחרונים, במסגרת ההליכים בעתירה המינהלית, הסכים המינהל האזרחי לאפשר לעותרים לעיין בתוכניות המיתאר.

כך התברר לאגודה לזכויות האזרח ולעמותת "במקום" כי על כ-900 דונם מאדמות בילעין שנותרו ממערב לתוואי הגדר מתוכננת שכונה חדשה של מודיעין עלית שתיקרא "מתתיהו מזרח" (או "נחלת חפציבה" או "גרין פארק"; למרבית השכונות במודיעין עלית יש יותר משם אחד). עוד התברר כי השכונה החדשה, שנוגעת בתוואי הגדר בחלקה הדרומי-מזרחי, עדיין לא אושרה, וכי למרות זאת הוחל בפועל בבנייתה, בניגוד לחוק התכנון הירדני החל בגדה המערבית."

חשיפה זו, שניר היה שותף לה, היא זו אשר הביאה בסופו של דבר את שופטי בג"ץ שנתיים מאוחר יותר להורות למדינה לפרק את תוואי הגדר שנבנה על אדמות הכפר בלעין. הקשר של ניר והסיוע שהעניק לתושבי בלעין כללו מספר רב של מהלכים משפטיים ותכנוניים, שהיו תקדימיים בהיקפם ובגיוונם. כך למשל הנפקתה בבורסה של חברת 'נאות הפסגה', שבנתה באופן בלתי חוקי פרויקטים בהתנחלות מודיעין עילית, נעצרה, בעקבות פנייה לרשות לניירות ערך שיזם ניר לאחר בחינה של תשקיף ההכנסות שהחברה פרסמה.

ניר, שהיה אינדיבידואליסט ואוטודידקט מושבע, לא היה אחד מאותם אנשים שהיו זקוקים למסגרת ארגונית על מנת לחקור ולכתוב, אבל הארגונים 'במקום' ומאוחר יותר 'בצלם', שהבינו כי מדובר באוצר בלום של כשרון וידע, העניקו לו אכסניה שאיפשרה לדברים אותם כתב להתפרסם בתפוצה רחבה. וניר אומנם כתב הרבה, אם כי על חלק גדול מכתיבתו, שכללה פרקים שלמים בעתירות ובהתנגדויות (לתב"עות שונות) שעליהן היו חתומים עורכי דין וארגונים שונים, הוא מעולם לא קיבל קרדיט אישי.

מספר דוחות אותם ניר כתב במסגרת עבודתו בארגונים אלו, חלקם בעיקר בעצמו וחלקם עם שותפים, הפכו עם פרסומם לנכסי צאן ברזל בשיח הביקורתי המתקיים בעשורים האחרונים על היבטים שונים של השליטה הישראלית בגדה המערבית, והם צוטטו מאז אין ספור פעמים מעל במות שונות. הנה כמה מהבולטים שבהם:

באוקטובר 2006 פרסם ארגון במקום דו"ח בשם 'בין גדרות' שחיבר ניר. הדו"ח עסק במובלעות הפלסטיניות שנוצרו כתוצאה מבניית גדר ההפרדה תוך התמקדות בשלוש מתוכן: מובלעת אלפי מנשה, מובלעת ביר נבאללה ומובלעת ברטעה.

בהמשך פנה ניר לעסוק במחקר רחב יותר של מערכת התכנון הישראלית בגדה המערבית. ביוני 2008 פרסם ארגון 'במקום' את הדו"ח 'התחום האסור'' שניר כתב בשיתוף עם האדריכל אלון כהן שעבד עימו באופן צמוד על פרוייקטים שונים בארגון 'במקום'. דו"ח זה סקר לראשונה באופן נרחב את השימוש שישראל עושה במנגנוני התכנון שהיא הקימה בגדה המערבית, על מנת לצמצם את האוכלוסייה הפלסטינית המתגוררת בשטח C (61% משטח הגדה).

חצי שנה מאוחר יותר, בדצמבר 2008, פרסם ארגון 'בצלם' דו"ח בשם "עפרה – מאחז בלתי חוקי", שכתב ניר. בדו"ח זה הוא סקר בשיטתיות את המהלכים שקדמו להקמת ההתנחלות עפרה ואת השלבים השונים בהתפתחותה שהובילו למצב, שבו רוב בתיה של ההתנחלות בנויים על אדמות בבעלות פלסטינית פרטית, שעליהן השתלטו מתנחלים במקום בסיוע מאסיבי של רשויות המדינה.

שנה מאוחר יותר, בדצמבר 2009 פורסם דו"ח משותף לארגונים 'במקום' ו'בצלם' שניר כתב בשם: "כרוניקה של סיפוח ידוע מראש". בדו"ח שהוקדש להתנחלות מעלה אדומים, ניר סקר שוב את ההיסטוריה של ההתנחלות מהדיונים שקדמו להקמתה, עבור בגירוש אנשי הג'הלין לשם הרחבתה מזרחה בשלהי שנות ה-90 ועד התוכניות להרחבתה מערבה אל תוך אזור 1-E.

בפברואר 2012 פרסם ארגון 'בצלם' את הדו"ח "באצטלה של חוקיות", שבו ניר תיאר לראשונה באופן מקיף, מעמיק ובהיר מאוד, כיצד פועל המנגנון המשמעותי ביותר שישראל פיתחה לצורך השתלטות על אדמות הגדה המערבית: ההכרזה על "אדמות מדינה". במסמך זה, שהיה אולי המשמעותי ביותר שכתב ניר, הוא תיאר בפרטים כיצד נבנתה המניפולציה המשפטית  שישראל יצרה יש מאין ואיפשרה לה להשתלט על מיליוני דונם בגדה המערבית באמתלה שמדובר ב"אדמות מדינה" או "אדמות סקר". היכולת של ניר לקחת נושא מורכב ללמוד אותו לעומק ולהפיק ממנו ממסך חלוצי, מקיף ובהיר, באה לידי ביטוי מזוקק כבר בפרק המבוא, שממנו נביא כאן רק את פסקת הסיום:

"…בדו"ח הנוכחי ננתח את מדיניות ההכרזות לאור הדין המקומי, תוך התייחסות מעטה בלבד למשפט הבינלאומי. השאלה העיקרית שתיבחן כאן היא האם ההכרזות על אדמות מדינה שנעשו על ידי ישראל, חלקן או רובן, תואמות את הדין המקומי בכלל, ואת חוק הקרקעות בפרט. בחלק א' נציג את הרקע ההיסטורי-המשפטי שהביא להתגבשותה של מדיניות ההכרזות ונתאר את עיקריה. בחלק ב' נדון בהוראות העיקריות של חוק הקרקעות ושל דיני המקרקעין האחרים שחלים על הגדה המערבית. חלק ג' דן בהליכים לרישום מקרקעין בגדה המערבית ובקשר בין שאלת הרישום לבין זכויות בעלות של גורמים פרטיים. בחלק ד' ננתח את הפרקטיקה של מדיניות ההכרזות ונבחן אותה לאור הוראות הדין. חלק ה' בוחן את התוצאות המעשיות של מדיניות ההכרזות. במרכזו השוואה בין היקף השטח שנרשם כרכוש ממשלתי בכפרים שאדמותיהם נרשמו בטאבו בזמן השלטון הירדני לבין היקף השטח שהוכרז כאדמות מדינה בכפרים אחרים, שהירדנים לא השלימו בהם את הליכי הרישום"

לבני אדם ישנה נטיה להניח, כי המידע העומד זמין כיום, היה שם מאז ומתמיד. אך לא זה המצב. ניר שלו היה אחד מאותם אנשים, שאלמלא היה איתנו באותן שנים שנים קריטיות שבהן המציאות הנוכחית בגדה המערבית עוצבה, כולנו היינו יודעים עליה ומבינים אותה הרבה פחות. חבל דאבדין ולא משתכחין.

דרור אטקס הוא חוקר בארגון כרם נבות, העוסק במחקר של מדיניות ההתנחלות בגדה. תודה לאלון כהן מארגון 'במקום' על עזרתו בכתיבת המאמר.