newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה המדינה הפרידה בין אשה שעברה הפלה לבין בעלה?

תושבת עזה שביקרה בישראל גילתה שהיא צריכה לעבור הפלה בשלב מתקדם בהריון. לאחר שהצבא לא הגיב לבקשה לאשר לבעלה לצאת מהרצועה ולשהות לצידה, עתרה לביהמ"ש. אבל גם השופטת חשבה שאין מה למהר

מאת:

כותבת אורחת: נעמי הגר

בשבועיים האחרונים, בזמן שדיברו כאן על הפרדה בין יולדות יהודיות ופלסטיניות, הענקנו בארגון "גישה" (שפועל למען חופש התנועה של פלסטינים תושבי עזה) סיוע משפטי ליולדת אחת, במקרה פלסטינית, שבאמת לא היה אכפת לה לצד מי תשכב, מה יהיה מוצא שכנתה לחדר ואיזו חפלה יעשו בו. הפריבילגיות הללו לא עניינו אותה. היא רצתה דבר אחד בלבד, שבעינינו נחשב מובן מאליו – להחזיק את ידו של בן-זוגה בזמן שממיתים את העובר שבבטנה.

היולדת הזאת נכנסה לישראל בהיתר מרצועת עזה לביקור משפחה כשהיא בשבוע ה-28 להריונה. בגלל ששירותי הבריאות של ישראל עולים על אלה שבעזה, פנתה במהלך הביקור לקבל חוות-דעת נוספת על ההיריון – פרקטיקה מקובלת אצל כולנו כשמדובר בהחלטות רפואיות הרות-גורל. הומלץ לה לעבור הפלה באופן מידי בשל פגמים בעובר. בגלל שבוע ההיריון המתקדם, מדובר בהליך לידה של ממש שמתבצע בניתוח קיסרי שבסופו מוזרק לעובר חומר שמדומם את פעולת לבו.

בשל הדחיפות, ביקשנו באותו היום, יום רביעי בשבוע, ממנְהלת התיאום והקישור, הגוף הצבאי שאמון על הענקת היתרי יציאה מהרצועה, לאפשר לבן-זוגה של היולדת להיכנס לישראל מידית כדי להיות לצדה ברגע הקשה. ידענו שמוטלת עליו מניעה ביטחונית עמומה, שמעולם לא הוסברה ולא ניתנה לו ההזדמנות לטעון כנגדה. חשבנו שהמקרה הומניטרי, עד כי אין ספק שיתנו לו להיכנס.

טעינו. לצבא היה זמן בשפע לשקול את הבקשה, אבל לא מיהרו שם לענות. לכן ביום ראשון הגשנו עתירה בהולה לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, שדן בכניסות תושבי עזה לישראל, אבל להפתעתנו גילינו שגם בית המשפט לא מיהר. להיפך. השופטת קבעה מועד מאוחר מאוד, מאוחר מדי, לקיום הדיון – שמונה ימים לאחר הגשת העתירה, וזאת כאשר היולדת האבלה צריכה את בן-זוגה לידה, עכשיו, מיד, כדי להתמודד בצוותא וגם כדי לטפל בסידורי הקבורה של הוולד. בקשתנו להקדים את הדיון לא עזרה.

> הקרב על האסתטיקה של הירי

גבול עזה ישראל (אקטיבסטילס)

גבול עזה ישראל (אקטיבסטילס)

למעשה, התשובה האדישה של בית המשפט המחוזי הדהימה אותנו במיוחד, מכיוון שלפני כחודש, עתרנו לבית המשפט העליון בשמה של פלסטינית מרצועת עזה שביקשה להיכנס להלוויית אביה בגדה המערבית אך סורבה מטעמים ביטחוניים. בקשה כזאת מופנית לבג"ץ כיוון שהם אלה שמטפלים בבקשות שעיקרן מעבר בין עזה והגדה המערבית, ובמקרה הזה זומנו לדיון דחוף, שהתקיים באותו היום בירושלים. והנה, למרות שהיה זה יום חמישי, שעת אחר צהריים, שבניין בית המשפט כבר היה ריק, שכל הדיונים כבר הסתיימו, עדיין שלושה שופטים עליונים הטריחו עצמם לדיון כי חשבו שהמקרה ראוי דיו ודחוף דיו כדי לדון בו בקצה שבוע עבודה עמוס. בסופו של דבר, למרות המלצת גורמי הביטחון השלילית, שופטי העליון פסקו כי יש לאפשר לעותרת להיכנס לגדה ולהתאבל יחד עם בני משפחתה.

ההשוואה בין שתי הערכאות אינה מרמזת בהכרח על התוצאה הסופית. יתכן שבתום הדיון בבית המשפט בבאר שבע, בן-זוגה של העותרת עדיין היה מסורב-כניסה, אבל לפחות הייתה מוענקת לו האפשרות להשפיע על גורלו בבית המשפט. במקום, השופטת הפכה את העתירה ללא רלוונטית. היולדת לא היתה מסוגלת להישאר לבדה בישראל, ולחכות שמונה ימים לדיון. למרות מצבה הפיזי והנפשי הקשה, הקימה את עצמה מן האבל וחזרה לרצועת עזה בטרם יתקיים הדיון. משהצורך בדיון התייתר, נאלצנו למחוק את העתירה.

מה למדנו מהסיפור העגום הזה? שלכאורה, אבלם של פלסטינים נחשב פה פחות; כנראה שאפשר לזלזל באבל של אם, שנושאת את ילדה ברחמה 28 שבועות, יולדת אותו ואז נפרדת ממנו לעולמים. שלכאורה אפשר לזלזל גם באבלו של אב, ולמנוע ממנו להיכנס לישראל כדי לעמוד לצידה של זוגתו. הרי יש להם ברצועה עוד שלושה ילדים, והם חיים. ואולי בעיקר למדנו שעדיין לא ידוע כמה סבל עוד צריכים תושבים פלסטינים לסבול, כדי שהרשויות בישראל יכירו בזכויותיהם הבסיסיות, כמו הזכות להתאבל על בן שמת בטרם נולד.

עו"ד ד"ר נעמי הגר מנהלת את המחלקה המשפטית בארגון גישה, שמקדם חופש תנועה לפלסטינים ולסחורות מרצועת עזה ואליה. הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+

> משרד התיירות מודה: תפקיד הקהילה הגאה הוא להיות יפה ולרקוד

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

קישוטי רמדאן בבית החולים האירופי בח'אן יונס, בדרום רצועת עזה, במרץ 2024 (צילום: רווידה כמאל עמאר)

בבית החולים האירופי בעזה משתדלים ליצור אווירת רמדאן

משפחות ואנשי צוות קישטו את בית החולים, שבו מצאו מקלט אלפי עקורים מרחבי עזה, בניסיון נואש להרגיש קצת חגיגיות גם בתנאים האיומים שבהם הם חיים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf