newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

למה סרבני 8200 לא פנו רק למפקדים שלהם?

הם לא פנו רק למפקדים כי לא מדובר בפגמים במדיניות, אלא במדיניות עצמה. האם כששר הביטחון פוקד לרצוח 89 שוטרים בדם קר, החייל אמור ללכת למפקד האישי שלו ולהתלונן על אהוד ברק?

מאת:

"למה הסרבנים ב-8200 לא פנו למפקדים" שואלים בימין. התשובה הפשוטה לזה היא שבימין שוב משקרים, מאחר והם הרי כן פנו, וכל היודע קרוא וטורח לנצל ידע זה בכדי לקרוא יותר מ-2 שורות במכתבם (בניגוד לעיתונאית אמילי אמרוסי למשל) יכול להיווכח כי בשורה השלישית במכתבם הם פנו אליהם. הם גם פנו קודם לכן למפקדיהם, ונענו בשתיקה.

אבל זו קודם כל טענה מטופשת מאין כמוה, שלוקה בבורות פושעת, ונועדה כמו כל שקרי הימין להסיט את הדיון מהעניין עצמו. באמת הכסילים הגמורים הללו בימין מצפים שהחיילים יגשו למפקד האישי שלהם ולאחר שהיתלוננו על העונש שקיבלו בשל הגעה מאוחרת יפנו אליו "סליחה המפקד, יש לי בעיה עם 47 שנות שלילת זכויות האדם של מיליוני בני אדם, תעביר את זה הלאה בבקשה? דע לך שאפנה לכרמלה מנשה אחרת אם לא אקבל תשובה תוך 21 יום!".

הם לא פנו רק למפקדים כי לא מדובר בפגמים במדיניות עליהם הם מלינים אלא במדיניות עצמה: האם כששר הביטחון פוקד לרצוח 89 שוטרים בדם קר, החייל אמור ללכת למפקד האישי שלו ולהתלונן על אהוד ברק? כשענת קם חושפת שאלוף פיקוד המרכז יאיר נווה הורה להרוג חפים מפשע, אף מעבר למתירנות הרצחנית של בג"צ, למי בדיוק היא יכולה לפנות כשבג"צ עצמו לא נדרש לעניין שלא לדבר על הציבור?

> סרבני 8200: אספנו מידע במטרה לפורר את החברה הפלסטינית

הפגנת סולידריות עם סרבנים 2009 (קרן מנור/אקטיבסטילס)

הפגנת סולידריות עם סרבנים 2009 (קרן מנור/אקטיבסטילס)

ואולי הם לא פנו כי ב-15 ינואר 2013 שלושה חיילי שיריון ארבו בבודרוס לסמיר עוואד בן ה-16, והוציאו אותו להורג בדם קר בירייה בעורפו כשהוא נס על נפשו. כי עד היום הם מסתובבים חופשיים והתיק נמצאים ב"עיון פרקליט".

כי שלושה ימים אחר-כך חיילי צה"ל הורגים את סלאח אל-עמארין בן ה-15 באל־אעידה כשהוא בדרכו לשחק כדורגל וההודעה היחידה שקיבלה משפחתו מאז היא ביטול רישיון העבודה של אביו.

כי שישה ימים אחר-כך סא"ל שחר ספדה ונהגו יורים בראשה של לובנא חנש, 21, באל-ערוב כשהיא יוצאת מהמכללה המקומית והצעד היחיד שננקט נגד ספדה הוא נזיפה לצד קידומו לפקד על גדוד בחטיבת כפיר.

כי חייל אחר בחטיבת כפיר ירה ב-9 דצמבר 2011 קניסטר של גז מדמיע בראשו של מוסטפא תמימי מ-5 מטר, ולאחר חקירת מצ"ח מלאת סתירות התיק נסגר.

כי ב-2 בינואר 2011 חיילי החטיבה הרגו את מחמוד מוחמד דראגמה, בן 20, תושב טובאס. אז דווח כי פלסטיני זועם הסתער לעבר חיילת עם שבר בקבוק זכוכית וכי זו, בעזרת חבריה, סיכלה פיגוע על ידי ירי של שמונה פעמים מטווח קצר לעברו. בתחקיר התברר כי מדובר בשקר, דראגמה החזיק בידיו בקבוק שתייה, והיה בדרך לעבודתו. החיילת צרחה עליו מסיבה לא ברורה, טענה שחשה סכנה לחייה ולכן ירתה בו, החיילים הנוספים ירו בו למרות שלא הבינו במה מדובר, בכדי לסייע לה. צה"ל חידד את הנהלים לאחר המקרה.

כי אל"מ אילן מלכא הורה להפציץ את בית משפחת א-סמוני למרות שנאמר לו כי בבית שוהים חפים מפשע. הוא החליט כי בני משפחה שאוספים עצים הם חמושים, וכך הרג 21 בני-אדם. לאחר חקירה פלילית תיקו נסגר, והוא קודם לדרגת תא"ל.

כי עמרי אבו נכנס בג'יפ ממוגן לניעלין ביולי 2008, יצא ממנו וירה בראשו של אחמד מוסא בן ה-10 ולא ישב יום במאסר.

כי ב-21 במרץ 2010. חיילי צה"ל הרגו את מוחמד וסלאח קוואריק, בני 19, ליד הכפר עוורתא. דובר צה"ל טען כי השניים הסתערו בקלשונים על חיילי חטיבת כפיר שעמדו במחסום, ואלו הרגו אותם בכדי להגן על עצמם. הסיפור התגלה כשקרי, שכן האירוע לא היה במחסום אלא בסמוך לכפר. השניים הלכו בשדות עם ציוד חקלאי (שלא היה בידם בזמן התקיפה של חיילי צה"ל) באזור שלפי חוקי האפרטהייד בגדה שהות בו מצריכה תיאום מראש, ולאחר שהתגלו השקרים הגרסה שונתה לטענה כי אחד מהם החזיק מזרק ביד. איש לא הואשם במותם.

כי יום לפני כן, צה"ל הרג שני נערים נוספים באותו אזור, מוחמד קאדוס בן ה-16 ואוסייד קאדוס, בן 20. אחד בירי בראשו ואחד בבטנו. דובר צה"ל טען כי הם נורו מכדורי גומי, אך צילומי הרנטגן חשפו שגם כאן מדובר בשקר, והתחמושת היתה חיה. בעקבות האירועים הללו, פיקוד מרכז שילם מס שפתיים ואמר שהם "יכלו להמנע". 4 וחצי שנים אחרי התיק עדיין נמצא בפרקליטות.

כי האלוף הטרי רוני נומה פקד להרוג חף מפשע, ולאחר 7 שנים המומלץ הטרי להעמדה לדין אביחי מנדבליט קבע כי מדובר בפקודה בלתי חוקית אך אין צורך להעמיד אותו לדין "בשל הנסיבות".

כי ב-20 ביוני האחרון לפנות בוקר חיילי צה"ל ירו בחזהו של מוחמד דודין בן ה-13 כשהיה בדרכו לקנות ממתקים והרגו אותו, ואף אחד לא יושב במאסר. באותו זמן קצין בחטיבת כפיר שהשתתף במבצע בגדה מצהיר כי צה"ל בכוונת מכוון מנסה לגרום לנערים לזרוק עליהם אבנים בכדי להרוג אותם.

כי ב-10 באוגוסט האחרון חיילי צה"ל נכנסו למחנה הפליטים אל-פאוואר וירו בגבו של חליל ענאתי בן ה-10 כשהוא נס על נפשו והרגו אותו. צה"ל מסר כי הוא מצטער על העניין.

אולי כי הם יודעים שצה"ל עומל בימים אלו על טיוח חקירת הריגתם של 523 ילדים ביולי-אוגוסט בעזה, ובדומה למה שנעשה לאחר 'עופרת יצוקה' לכל ילד בלי שם ימצא הסבר, אבל אף אחד לא ימצא אשם. חוץ מהחמאס כמובן.

ואולי הם לא פנו כי הם יודעים שאין דרך מוסרית לקיים שלטון אלים על עם אחר, כי מי ששותף לכיבוש "משלים מדעת או שלא מדעת עם הרצח". צריך לציין שהסירוב עצמו לא מספיק כמובן והוא לא מנקה אף אחד ממעשיו. על כל אדם הגון לא רק לא להסכים להשתתף ברצח הממוסד שתואר לעיל, כי אם גם לגרום להפסקתו, ואחר-כך להעמדה לדין של האחראים לו. רק אז אולי נוכל לבקש מעט מחילה מאלו שסובלים ממנו כל כך הרבה שנים.

נ.ב. לא רק הימין כמובן תוקף את הסרבנות. יושב ראש האופוזיציה, אשר אינו מחמיץ  הזדמנות להראות את מיותרתו בנוף הפוליטי, טען כי היחידה דווקא חיונית בעת שלום. אז שהחבר הרצוג ידבר איתם אז, אני מניח שיהיו הראשונים ללבוש את האוזניות, בינתיים לאור מדיניות ממשלת ישראל זו טענה מביכה.

ואנשי הארגון החדש "שמאלה – שמאל ציוני ישראלי" ניצלו את ההזדמנות ויצאו אף הם נגד המכתב וטענו כי "הסרבנות – מימין ומשמאל – היא שורש כל רע. מדובר בתופעה ש'שמה פס' על הדמוקרטיה…ניאבק בכך רק באופן דמוקרטי ולא נסכים לשום צעד שיפגע בצה"ל". שזו כנראה הטענה המצחיקה מכולן, כי לא ניתן לשלול את טענותיהם של הסרבנים בשם אותה דמוקרטיה, שהם מסבירים במכתבם כי כלל לא קיימת כשהם מפרטים את פשעי המשטר הצבאי בגדה. כמו גם בגלל העובדה שסרבנות מעולם לא הייתה הבעיה של שום דמוקרטיה, אלא להפך ומה שהפיל אותן היה דווקא צייתנות עיוורת.

> סרבני 8200 מגיבים לביקורת: הבעיה היא בתפקיד היחידה, לא במשימות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf