לידיעת הקורא נתניהו: הממשלה שלך האיצה את ההריסות בנגב

בזמן שראש הממשלה, בנימין נתניהו, מצטלם כשהוא מוזג קפה במאהל ערבי בדואי מסורתי עם נציגי הכפר תראבין בניסיון לקושש עוד קולות לליכוד, הוא ממשיך במדיניות האלימה והמוכרת שלו: הרס בתים וחריש יבולים חקלאיים ביישובים הבדואיים, המוכרים והבלתי מוכרים.

לפי נתונים של פורום דו קיום בנגב, המבוססים על מידע שמסרה מינהלת דרום לתיאום אכיפת דיני מקרקעין, מגיפת הקורונה והמשבר הכלכלי, הבריאותי והחברתי לא עצרו את הרס הבתים. ההפך. ב-2020 נהרסו 2,586 מבנים ביישובים הבדואיים בנגב, עלייה של 13% בהריסות מבנים לעומת 2019.

פורום דו קיום מצא כי בשש השנים האחרונות נהרסו 11,513 מבנים ביישובים הבדואיים בנגב, ומספר ההריסות גדל באופן ניכר מדי שנה.

בנוסף להרס הבתים, שטח השדות של חקלאים בדואים ש"נחרש" לצורך עקירת גידולים ואף הקמת יער קק"ל, הוכפל פי כמעט ארבע ב-2020 לעומת אשתקד: 14,237 דונם לעומת  4,536 דונם ב-2019.

מעיגל אלהאוושלה, חבר במועצה לכפרים בלתי מוכרים, דיווח כי ביום ביקורו של נתניהו בתראבין נחרשו כ-500 דונם שעשו בהם שימוש ערבים בדואים בין חורה לסעווה, 200 דונם בכפר הלא מוכר אל בט ועוד 250 בכפר הלא מוכר אל סירא, ובסך הכל כ-1,000 דונם ביום אחד.

"הגידול במספר ההריסות מזעזע לנוכח משבר הקורונה", אומרת חיה נח, מנכ"לית פורום דו קיום בנגב. "אחד הכלים העיקריים למיגור המגיפה הוא בידוד והישארות בבית. לבדואים בנגב צומצמו מרחבי הבידוד על ידי הריסה ברוטלית וסיטונית של בתיהםף תוך התעלמות מהסכנה המיידית הנשקפת לבריאותם".

נח ציינה שההריסות בוצעו בניגוד להתחייבותו של היועץ המשפטי לממשלה להקפיא את ההריסות עד סוף 2022. "זה תוצר של מדיניות ארוכת שנים של עקירה וריכוז כפוי בעיירות עניות", אמרה נח. "המנגנון הטכנוקרטי דבק בהרס ככלי נגד מיעוט מוחלש, ומתעקש להתעלם לחלוטין אפילו מהנסיבות האנושיות הקשות שנוצרו בעקבות המגפה. גם בשעה כה מסוכנת, הם זורקים אנשים מביתם לרחוב, בלי חלופת מגורים".

הודא אבו עובייד, חברת הפורום, הוסיפה כי מול משבר הקורונה, הבדואים בנגב ציפו לסיוע כלכלי, חינוכי ובריאותי. לדבריה, "לא רק שזה לא קרה, אלא שנאלצנו להתמודד בנוסף למגיפה, לאבטלה, למצוקה הכלכלית ולניתוק התלמידים מבתי הספר, גם עם התגברות הריסות הבתים האלימות".

בשנת 2020, 56% מהאוכלוסייה הערבית בישראל חיה בעוני, עלייה של 11% לעומת שנת 2019, ושיעור גבוה משיעור העוני באוכלוסייה היהודית – 39%. שיעורי העוני בדרום גבוהים יותר: מנתוני הביטוח הלאומי לשנת 2018 עולה כי שיעור העוני בקרב האוכלוסייה הערבית בדואית בנגב הוא כ-72.9%. סביר שבזמן הקורונה, המצב החמיר.

הקורונה החמירה גם את הפערים בתחום החינוך בין התלמידים הערבים-בדואים לבין שאר התלמידים בארץ. ללא אמצעי קצה ומחשבים המספקים גישה ללמידה מקוונת, וללא תשתיות אינטרנט מספקות, בכפרים הבדואיים המוכרים והלא מוכרים בנגב, הילדים איבדו חודשים רבים של חינוך פורמלי.

המועצה לשלום הילד דיווחה כי בשנת 2020 לא התקיימו 7% משיעורי הלמידה מרחוק בקרב תלמידים יהודים, וכ-15% מהשיעורים בקרב התלמידים הערבים. המצב ביישובים הבדואיים בנגב כנראה חמור יותר, ובפרט בכפרים הבלתי מוכרים. בקרב הסטודנטים הערבים בנגב, 52% שוקלים לעזוב את הלימודים מכיוון שכמעט ואינם יכולים לקיים למידה מקוונת, ובשל אי יכולת לשלם שכר לימוד לנוכח המצוקה הכלכלית.

מדיניות הריסות הבתים מיושמת מזה שנים באמצעות צווי הריסה, השתת קנסות מנהליים בסכומים גבוהים (עד כ-300 אלף שקל), נוכחות מתמדת של פקחים וכוחות משטרה בשטח, שימוש באיומים, והפעלת רחפנים.

הרשויות מבחינות בין שלושה סוגי הריסה: הריסות "יזומות", כלומר הריסה בידי כוחות האכיפה; הריסות "עצמיות" (כשבעל המבנה נאלץ להרוס את ביתו); והריסות "תוך כדי הליך".

מתוך 2,586 מבנים שנהרסו ב-2020, יותר ממחצית (1,437) התבצעו כהריסות "עצמיות", עלייה של 6%. גם בהריסות "תוך כדי תהליך" חלה עלייה. מינהלת דרום מגדירה "הריסות עצמיות" והריסות "תוך כדי הליך" כתוצאות של "פעולות הידברות וחקירות של יחידת יואב". הגדרה זו תמוהה, שכן חקירות ופתיחת תיקים אינן "פעולות הידברות".

ישראל היא המדינה היחידה בעולם המצליחה לגרום לאלפים מאזרחיה להרוס לעצמם את הבתים. הדבר מעיד על עוצמת מסע ההפחדה כלפי האזרחים הבדואים, ובפרט הקנסות, הסנקציות פליליות והמחיר שמשלם מי שלא "מסכים" להסדר כפוי או לעקירה כפויה.

הנוכחות המשטרתית הגבוהה הכרוכה בהרס בתים בולטת במיוחד על רקע העלייה החדה במקרי האלימות ובמקרי הרצח בחברה הערבית. בעוד ש-60% מהאזרחים הערבים חשו אי ביטחון ביישוביהם, גילו אזרחים הבדואים שגורמי האכיפה מעדיפים להשקיע משאבים של 210 שוטרים ביחידת יואב בביצוע הריסות על פני מיגור אירועי רצח ופשיעה חמורה.

"המשטרה מתערבת רק כשהם רוצים לפנות את הכפר, להעניש אותנו, ולא כשנשמעות יריות סביב ותושבים בסכנה", סיפר אבראהים, תושב כפר בלתי מוכר שביתו נהרס השנה. "המשטרה לא מורגשת במיגור הפשיעה, אבל מאוד אפקטיבית בליווי כוחות ההרס".

יו"ר המועצה של הכפרים הבלתי מוכרים, עטייה אל עסאם, הוסיף כי פעילות המשטרה משקפת סדר עדיפויות מעוות: "המשטרה לא מעוניינת בשלומם של התושבים הערבים-בדואים. היא לא מתערבת כשיש פשע ואלימות, אבל כשיש הריסות בתים וחורבן, המשטרה מתלווה ושומרת על כוחות ההרס".

מעיגל אלהוואשלה, פעיל במועצה לכפרים הבלתי מוכרים, אומר כי "הקהילה שלנו זועמת על המשטרה, שאוכפת באופן בררני ולא מידתי את החוק בכבישים ואת חובת אי עטיית המסכות. אבל לנוכח אירועי ירי ביישובים הערבים, היא מעלימה עין. בכל יום מבוצעות הריסות, וזה גורם למשבר אמון עמוק בין המדינה לאזרחים הבדואים. במילים פשוטות, המדינה מחלישה את החלש".