newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המסר של ליברמן לרוסים: עכשיו תורנו

העמוד בעברית של יו"ר ישראל ביתנו מכריז "כן למדינה יהודית; לא למדינת הלכה". לעומתו, העמוד ברוסית טוען כי "אם לא אנחנו – אז כלום". לקראת הבחירות השלישיות מנסה ליברמן להסתער על מצביעי כחול לבן, הדור הצעיר של דוברי הרוסית וליכודניקים רוסים שמאסו בנתניהו, בדרכו לכבוש את הפסגה

מאת:

הסיפור בתמצית: עמוד הפייסבוק של אביגדור ליברמן, יו"ר ישראל ביתנו, נושא את הכותרת: "כן למדינה יהודית; לא למדינת הלכה". כותרת עמוד הפייסבוק שלו ברוסית היא: "אם לא אנחנו – אז כלום". הסיסמה בעברית היא האג'נדה של ליברמן, נכון לעכשיו, לסבב הבחירות השלישי. מסר פשוט לקוראי העברית. הסיסמה ברוסית היא סיסמת גיוס, צו 8 לדוברי רוסית.

חשוב לשים לב שהפנייה בעמוד ברוסית נעשית בלשון רבים. לא אני – ליברמן, אלא אנחנו – דוברי הרוסית. נשאלת השאלה אם "אנחנו" מכוון לעשייה למען עצמנו, או לעשייה של דוברי הרוסית למען הכלל, מעין גרסה רוסית של "עכשיו תורנו" של תור הזהב.

הכיוון הזה מזכיר נשכחות. את הקמת ישראל ביתנו ב-1999 ליוותה את הקמפיין בעברית הסיסמה "מנהיגות אמיצה ושלטון הגון". הסיסמה ברוסית,  לעומת זאת, התוותה מסלול חלופי: "אנחנו פה נחיה, אנחנו פה נחליט. ישראל ביתנו – הבית זקוק לשיפוץ". על ידנו.

20 שנה מאוחר יותר, אחרי שמיצה שלל קמפיינים של הסתה פרועה נגד הציבור הערבי ועכשיו גם נגד הציבור החרדי, חוזר ליברמן לגישה המגייסת והמבדלת.

על פניו, נראה שליברמן יודע את נפש קהילתו. ה"אנחנו" הגאה הזה, פלוס השלילה של מדינת הלכה, מקבעים לו בינתיים בסקרים את שמונת המנדטים שקיבל בבחירות בספטמבר, חמישה מהם מציבור דוברי הרוסית. בבלגן הפוליטי הנוכחי, גם שימור לקוחות הוא הישג לא מבוטל.

יודע את נפש קהילתו. יו"ר ישראל ביתנו, אביגדור ליברמן, באירוע תרבות בגלילות, ב-20 בדצמבר 2019 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

ולא צריך אפילו להיות מצביע או אוהד של ליברמן. די להיות דובר רוסית כדי לחוש מידה מסוימת של גאווה ב"אנחנו" הזה. במובנים מסוימים, ניתן לטעון שכמעט מאז בוא העלייה הזאת, ובוודאי שמאז הקמת ישראל בעלייה של נתן שרנסקי, דוברי הרוסית שואפים להובלה בחברה הישראלית, או לפחות להשתלבות בהנהגתה. "אנחנו בהחלט קולטים את התחושה הזאת", אומר ח"כ יבגני סובה מישראל ביתנו. עם זאת, סובה אומר כי "יש גם חשש שהתחושה הזאת תתבטל אל מול המיאוס הכללי של הציבור מהליכה לבחירות בפעם השלישית".

יש ביקוש ל"אחר"

במסלול הפתלתל שעשה ליברמן בחודשים האחרונים מאז שאחז בגרונה של המערכת הפוליטית הישראלית, הוא קנה לעצמו עוד נכס שהולם את רוח התקופה. כל הפוליטיקאים הקלאסיים דומים זה לזה. כל פוליטיקאי "אחר" שונה על פי דרכו. יש "אחר" נוסח נשיא ארה"ב, דונלד טראמפ. יש "אחר" בסגנון ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון. ויש עוד "אחרים". ובעידן הסלידה מהממסד הפוליטי הוותיק – יש לזה ביקוש.

ליברמן הוא בהחלט "אחר", ולא בגלל "רוסיותו", שאותה מטיחים בפניו לעתים בגסות גזענית, אלא בגלל מי שהוא. הוא מתנהל אחרת, הוא מתבטא אחרת, הוא מתנהג אחרת והוא מנסה לפעול מחוץ לקופסה. הוא אדם לא סטנדרטי במצב פוליטי לא סטנדרטי.

וכמו שיש ב"אחרות" הזאת ערך, טמונה בה גם סכנה. במדינה שבה הכל מתחלק למחנות ברורים, טשטוש הזהות הברורה עלול לגבות מחיר פוליטי. ב"גב האומה" כבר גיחכו כי ליברמן הוא הכתובת האידיאלית למצביע המתלבט, שהרי הוא עצמו לא החליט עדיין אם הוא ימין או שמאל.

נראה כי היעד היחיד שעליו ליברמן כבר החליט ללא עוררין הוא כוונתו להגיע לראשות הממשלה. הוא מאמין שהוא יכול לעשות זאת, והוא מאמין שיש לו פתרונות שאין לאחרים. מקורב לליברמן אמר ל"שיחה מקומית" כי אם יתברר לו שהתוכנית הזאת אינה בת מימוש, הוא יפרוש מהפוליטיקה.

"לא מעניין אותו שום דבר אחר", אומר המקורב. "לא מעניינת אותו אפילו הנקמה בראש הממשלה, בנימין נתניהו. את נתניהו הוא צריך לסלק מהדרך לא כפעולת נקם, אלא כי הוא המחסום שלו בדרך להנהגת הימין. הוא מאמין כי בהיעדר נתניהו, יהיה לו סיכוי ממשי להיאבק על הבכורה במחנה".

בדרך ליעד הזה, ליברמן חייב לעבור בהצלחה את סבב הבחירות השלישי. במפלגה בטוחים ביכולתם לשמר את שמונת המנדטים שהלכו עמם מהבחירות באפריל לבחירות בספטמבר. חלק מהקמפיין צפוי להתמקד במאמץ לשכנע את הציבור כי מספר המנדטים של המפלגה הוא שמנע ממנה את היכולת לכפות ממשלת אחדות, ואם יהיו להם יותר מנדטים הם יוכלו להכריח את המפלגות הגדולות "לציית לרצון העם".

מתוך שיקול אלקטורלי, ליברמן מתכוון להטיל את האחריות לכישלון הקמת הממשלה על כחול לבן. לדברי הפרשן הפוליטי והמומחה לרחוב הרוסי אריק הלמן, "ליברמן מצפה כי עיקר הגידול במספר הקולות שלו יגיע ממצביעי כחול לבן. הוא תופש את כחול לבן כמסגרת הפריכה ביותר. פוטנציאל הגידול שלו להערכתו הוא במצביעים שלא אהבו את החיזור (המוכחש) שלהם אחרי החרדים, והמצביעים הימנים יותר שלהם שלא אהבו את התקרבותם למפלגות הערביות.

"סביר שליברמן ימשיך לתקוף גם את החרדים וגם את הערבים בו זמנית, בהנחה שזה ידבר לחלק גדול ככל האפשר של מצביעי כחול לבן ולדור הצעיר יותר של דוברי הרוסית".

ח"כ סובה רואה פוטנציאל לגידול אלקטורלי גם בחמשת המנדטים ה"רוסיים" המסורתיים של הליכוד. לדבריו, "יש שם כשני מנדטים שלא מתלהבים מהסתבכות המשפטית של נתניהו".

כנראה לא ישקיע שוב עשרות מיליוני שקלים. ראש הממשלה בנימין נתניהו בקמפיין לציבור הרוסי ב-2015 (צילום: גילי יערי / פלאש90)

יש מידה של אמת בתפישה הזאת. אמנם ציבור העולים מבריה"מ לשעבר מתרגש משחיתות בפוליטיקה עוד פחות מישראלים ותיקים, ורואה בה לעתים קרובות מטען נלווה, אך רבים בציבור זה דוגלים בנטילת אחריות, גם אם הצהרתית בלבד. לדברי מצביע ליכוד דובר רוסית, "זה חלק מהחינוך הסובייטי שלנו. לפחות שידבר על לקיחת אחריות. אנחנו שונאים מלשינים, במקרה זה עדי המדינה, אבל ממש סולדים מאי לקיחת אחריות".

ואכן, על פי סקרים בקרב דוברי הרוסית, יותר מרבע מהמשתתפים גורסים שנתניהו צריך לסיים את הקריירה שלו.

נתניהו כנראה מודע לכך בעצמו, ולמרות השמועות בזירה הפוליטית הוא אינו מתכוון לוותר על קמפיין ברחוב הרוסי, למרות כישלונו לגרוף מכך קולות בסבב הבחירות בספטמבר. עם זאת, הוא בוודאי לא ישקיע בציבור הזה שוב 50 מיליון שקל. אלה נועדו לציבורים אחרים הפעם.

בראיון ב"קול ישראל" בשבוע שעבר הצהיר שר החוץ ישראל כ"ץ, שעומד בראש מטה נתניהו לראשות הליכוד, כי הליכוד מתכוון "להביא הפעם את האתיופים ואת הדרוזים", משל היו סחורה שנשכחה על המדף. ובכל זאת, בסוף השבוע שעבר קיים הליכוד סמינר לדוברי רוסית בים המלח, אף שנתניהו עצמו לא היה שם וגם לא נשמעו עדיין תכנים מחודדים.

אך גם בלי נתניהו, ליברמן לא לבדו בזירה. בסבב הבחירות הנוכחי הוא צפוי למצוא את עצמו מתמודד על "הקול הרוסי" מול יריב חדש, יו"ר הימין החדש נפתלי בנט. בנט מעולם לא ממש שיחק במגרש הזה, אבל יש מי שמעריכים כי הוא לא חסר סיכוי. ציבור דוברי הרוסית הימני עשוי למצוא בו חלופה ראויה גם לנתניהו וגם לליברמן, ולדרוש מהם הפעם מאמץ גדול יותר.

לילי גלילי היא עיתונאית ומרצה בסוגיות בחברה הישראלית, מחברת הספר "המיליון ששינה את המזרח התיכון" (עם רומן ברונפמן). הספר עוסק בהשפעת העלייה מבריה"מ לשעבר על החברה והפוליטיקה בישראל

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

מרצים רבים תמכו במכתב הנזיפה במרצה בגלל הדעות שלה על 7 באוקטובר. סטודנטים באוניברסיטה העברית מפגינים למען הדחתה של פרופ' נדירה שלהוב-קיבורקיאן (צילום: חיים גולדברג / פלאש 90)

אקדמיה שלא יוצאת נגד ההרג והדיכוי לא ממלאת את תפקידה

כשהופיע איום על ביטול פרסי ישראל, האקדמיה בישראל הזדעקה. אבל היא בוחרת למלא את פיה מים ביחס לזוועות בעזה, ואפילו עוזרת בסתימת הפיות של סטודנטים ומרצים פלסטינים. ככה לא עושים אקדמיה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf