"לדגים במעגן מיכאל יש יותר זכויות מאשר לתושבים בג'יסר"

בסוף מאי 2021, התכנסה הוועדה המחוזית חיפה לדון באישור תוכנית לפריסת "מתקנים פוטו-וולטאים", פאנלים סולאריים בלשון העם, על בריכות דגים בתחום המועצה האזורית חוף הכרמל. בתום הדיון החליטה הוועדה לאשר בניית "קירוי" על רוב בריכות הדגים בתחום המועצה, כולל 55 דונם של "בריכות צמודות דופן לבינוי בצפון מעגן מיכאל".

בהחלטת הוועדה ניתן מקום נרחב לשיקולים אקולוגיים, שכן בריכות הדגים באזור משמשות "מרחב מחיה ייחודי לציפורים", ומעל לבריכות עובר "מסדרון אקולוגי אווירי". לכן הודגש פעמים רבות בהחלטת הוועדה כי התוכנית גובשה יחד עם הארגונים הירוקים, והיא משלבת "שמירה על מטרות אקולוגיות" יחד עם "צורכי משק אנרגיה בישראל, (ו)הצרכים הכלכליים והחקלאיים של יישובי המועצה".

עצם ההסכמה של "הארגונים הירוקים", שיוצגו בוועדה על ידי איש החברה להגנת הטבע, לבניית פאנלים סולאריים צריכה להפתיע, שכן פחות משנתיים קודם לכן, באוקטובר 2019, פירסמה החברה להגנת הטבע דו"ח מפורט בנוגע לאפשרות של בניית מתקנים סולאריים על מקווי מים.

מתוך כ-4,200 מקווי מים, הדו"ח סימן 184 מקווי מים שצריך "להימנע מפיתוח תשתיות או ביצוע שינויים בהם". כל בריכות הדגים של מעגן מיכאל, ללא יוצא מהכלל, נכללו במקווי המים שאסור לפגוע בהם.

אז מה קרה שהחברה להגנת הטבע, שרק שנה וחצי קודם לכן התנגדה בתוקף לכל פגיעה בבריכות הדגים במעגן מיכאל בשם ערכים אקולוגיים, שינתה לפתע את דעתה? זו בדיוק היתה השאלה שהטרידה את אורי שור, פעיל חברתי מזיכרון יעקב הסמוכה.

שור, דייג של פנינים מתוך מסמכים בירוקרטיים משמימים לכאורה, זכר שאותה חברה להגנת הטבע נלחמה כאריה (כאן אולי מתאים יותר כשקנאי) נגד הבקשה של הכפר הסמוך, ג'יסר א-זרקא, להתרחב לעבר בריכות הדגים של מעגן מיכאל, בניסיון נואש להיחלץ מהתואר של אחד היישובים הכי צפופים בישראל.

שור מספר שפגש בחוף מעגן מיכאל את ארז ארד, רכז שימור טבע ושטחים פתוחים צפון בחברה להגנת הטבע, שהשתתף בישיבת הוועדה המחוזית כנציג הארגונים הירוקים. לדברי שור, התשובה של ארד היתה פשוטה בכנותה. קיבוץ מעגן מיכאל, מצטט שור מדברי ארז, שיכנע את החברה להגנת הטבע שהבריכות לא כלכליות, ושהפאנלים הסולאריים יאפשרו לשפר את הכלכליות שלהן.

גם ד"ר יואב פרלמן, מנהל מרכז הצפרות בחברה להגנת הטבע, שכתב את הדו"ח שסימן את בריכות הדגים של מעגן מיכאל כבעלות חשיבות אקולוגית מיוחדת, רמז במייל ששלח לשור כי מדובר בהיענות ללחצים כלכליים.

"זו מערכה מורכבת מאוד, מול כוחות כלכליים חזקים ביותר", כתב פרלמן לשור, שתהה מדוע החברה להגנת הטבע הסירה לפתע את הגנתה מבריכות הדגים. "אנחנו נלחמים מלחמת מאסף, מנסים ככל יכולתנו…" (שלוש הנקודות במקור; מ"ר).

ראש מועצת ג'יסר א-זרקא, מוראד עמאש, לא מופתע מהמהפך בעמדת החברה להגנת הטבע. "כל ארגוני הסביבה דואגים לבני אדם במעגן מיכאל, לנו בג'יסר אף אחד לא דואג. לדגים במעגן מיכאל יש יותר זכויות מאשר לתושבים בג'יסר", אומר עמאש.

עמאש מזכיר שזו לא הפעם הראשונה שמעגן מיכאל ייבשו בריכות דגים לטובת פיתוח. "הם (מעגן מיכאל) ייבשו יותר משלוש בריכות והפכו אותן לאזורי מגורים", מספר עמאש, "איך קרה שכל ארגוני הסביבה בירכו ואישרו (את ייבוש הבריכות במעגן מיכאל, מ"ר), ואילו לג'יסר הם התנגדו בחריפות?".

צפופה פי 10 עד 35 משכנותיה

הבקשה של ג'יסר להתרחב לכיוון הבריכות הדרומיות של מעגן מיכאל היתה רק חלק מהניסיון שלה לפרוץ את המצור סביבה. אין דרך אחרת לתאר את המצב של ג'יסר, היישוב הערבי היחיד ששרד לחוף הים התיכון אחרי הנכבה: מצד מערב – הים, מצפון – שמורת נחל תנינים ובריכות הדגים של מעגן מיכאל, ממזרח – כביש 2, מדרום – סוללת העפר המפרידה בינה לבין קיסריה.

בתווך שוכנים 15 אלף תושבים על 1,600 דונם, עמוק בתוך העשירון התחתון מבחינה סוציו-אקונומית, מקום 240 (מבין 246 רשויות) בגודל השטח, ומקום 13 בצפיפות לדונם, אחרי הערים החרדיות ויותר מתל אביב, ופי שתיים יותר מיישובים שמספר התושבים בהם דומה.

רק לשם השוואה, הצפיפות בג'יסר היא 8,696 נפש לקמ"ר. בקיסריה השכנה, עם 4,800 תושבים, הצפיפות היא 905 נפש לקמ"ר; במעגן מיכאל, עם 1,890 תושבים, הצפיפות היא 285 נפש לקמ"ר; ובמושב בית חנניה, שמצדו המזרחי של כביש 2, הצפיפות היא 251 נפש לקמ"ר. כלומר ג'יסר צפופה פי 10 עד פי 35 מהשכנות שלה.

בלי חקלאות, עם 17 (!!!) דונם אזור תעסוקה (שיא שלילי), בלי שטחים ציבוריים, ועם שיעורי נשירה גבוהים ממערכת החינוך ואלימות גוברת, אפילו במשרדי הממשלה הבינו שחייבים לשנות משהו כדי לתת לג'יסר סיכוי כלשהו לעמוד על הרגליים.

ב-2007 התחילו במשרד הפנים בהליך להכנת תוכנית מתאר חדשה לג'יסר, מתוך כוונה להרחיב את שטחי המגורים ולהקצות שטחים לתעשייה ולציבור. "עשו סקר היתכנות, ספרו את התושבים, ממה הם חיים", נזכר עמאש. "הכינו דו"ח שחור, עם ממצאים קשים על היישוב".

במינהל התכנון אמרו שהאזור היחיד שגי'סר יכולה להתרחב אליו הוא מזרחה, מעבר לכביש 2, שהיום צמוד לדופן המזרחית של היישוב, כפי שרואה כל מי שנוסע על הכביש תל אביב-חיפה. בין כה וכה, אמרו שם, קיימת תוכנית להרחיב את הכביש בין מחלף חבצלת השרון לזיכרון יעקב, אז באותה מסגרת אפשר יהיה להזיז את הכביש מזרחה, ולהעניק לג'יסר כ-300 דונם יקרים שעליהם תוכל לבנות מגורים, תעשייה ומוסדות ציבור, הנחוצים כל כך.

עמאש מספר שהם תהו למה צריך לחכות עד שהכביש יוזז, למה אי אפשר להעניק להם את השטח כבר עכשיו. הרי יישובים רבים כל כך בישראל נמצאים משני צדדים של כביש ראשי – חדרה ונתניה, אם להסתפק בדוגמאות מכביש 2.

המתכננת פרופ' איילה רונאל, שסייעה בהתנדבות לג'יסר להכין תוכנית מתאר חלופית יחד עם פרופ' נטע זיו מאוניברסיטת תל אביב, אומרת שהן הציעו להשקיע את כביש 2 במקום להזיז אותו, ולבנות מעליו קירוי, אבל המדינה התנגדה.

"בכיר במשרד הפנים אמר לנו שבנייה מעבר לכביש זה עניין ביטחוני", מספר עמאש, "הם חוששים שהאנשים בג'יסר יכבשו את הכביש, והכביש יהפוך לבן ערובה ליישוב ערבי, שהם (תושבי ג'יסר; מ"ר) יסגרו אותו מתי שהם רוצים, יזרקו אבנים".

גורם שהיה שותף במטעם המדינה בדיונים על ההרחבה של ג'יסר מאשר את הדברים. "אמרו לנו שלא רוצים ערבים משני צדי הכביש", אומר הגורם. פרופ' זיו זוכרת שנאמר להם שיש חוות דעת ברוח כזו ממשרד הביטחון. ההרוג היהודי היחיד באירועי אוקטובר 2000 נהרג מאבן מהושלכה על ידי תושב ג'יסר, מגשר העובר מעל כביש 2 ליד הכפר. במערכת הביטחון, אומרת זיו, לא שכחו את זה כנראה.

"זרמנו עם זה, אמרנו שבבקשה יזיזו את הכביש, רק שייתנו לנו מועד מתי זה יקרה", אומר עמאש, "הרי כל התוכנית מתבססת על הסטת הכביש".

עד היום, כארבע שנים אחרי שהתוכנית אושרה סופית, על סמך הבטחה להזיז את הכביש, וכמעט 15 שנה מאז תחילת הדיונים על תוכנית המתאר של ג'יסר, אין מועד כזה. "העניין בידיים של משרד התחבורה", אומר עמאש, "הם צריכים להחליט אם להכניס את זה (הזזת הכביש; מ"ר) לתוכנית החומש".

עמאש פנה לשרת התחבורה הקודמת מירי רגב ולשרת התחבורה הנוכחית מרב מיכאלי, אבל עדיין לא קיבל תשובה. "מהלשכה של מיכאלי קיבלתי מכתב שהנושא מוכר ואני אקבל תשובה בקרוב. מאז עברו כמה חודשים".

ממשרד התחבורה לא התקבלה גם אצלנו תשובה לגבי השאלה מתי מתוכננת הזזת הכביש.

"קשיים סביבתיים עצומים"

בלי קשר להזזה או אי-הזזה של כביש 2, בג'יסר חשבו שתוספת של פחות מ-300 דונם לא תענה על הצרכים של הישוב, שאין מחלוקת על המצוקה האקוטית שלו.

אחרי שתוכנית המתאר הופקדה להתנגדויות ב-2016, הם הגישו התנגדות ותבעו להרחיב את ג'יסר ב-1,160 דונם – 200 דונם על חלק קטן מהבריכות הדרומיות של מעגן מיכאל, 635 דונם ממזרח לכביש 2, 200 דונם בדרום-מזרח, בין קיסריה לאור עקיבא, ועוד 80 דונם בחלק הדרומי של הכפר, צמוד לסוללת העפר המפרידה בין היישוב לקיסריה.

במקביל, הוגשה גם בקשה לוועדה הגיאוגרפית חיפה – אחת הוועדות שהקים שר הפנים דאז אריה דרעי במטרה לייצר איזון בין רשויות חזקות לחלשות – להרחיב את תחומי השיפוט של ג'יסר לאזורים האלה.

באופן צפוי, קיבוץ מעגן מיכאל התנגד בתוקף להעברת שטחי בריכות הדגים לג'יסר. במסמך מפורט שנשלח לוועדת הגבולות מטעם הקיבוץ נאמר כי העברת בריכות הדגים תפגע פגיעה כלכלית קשה במעגן מיכאל. למעגן מיכאל, נאמר שם, יש חוזה חכירה עד 2099 על בריכות הדגים, ולכן גם אם יוחלט שהן יעברו לתחום השיפוט של ג'יסר, מעגן מיכאל "והוא לבדו יהיה זכאי להוציא לפועל תוכנית לשינוי יעוד".

במעגן מיכאל, נאמר במכתב, מופעל פרויקט של "שכנות טובה" עם ג'יסר, ואולפניסטים מהאולפן במעגן מיכאל מלמדים בגי'סר. "על מוסדות המדינה לסייע ליישוב ג'יסר למצוא פתרונות למצוקותיו", נכתב שם, "אך הפתרונות האלה צריכים להתבצע באופן של 'אחד לצד האחר ולא האחד על חשבון האחר'". גם אם במקרה זה, האחד הוא אחד היישובים העניים במדינה והאחר הוא אחד הקיבוצים העשירים בישראל.

מעגן מיכאל הביע גם חשש לפגיעה בערכי הטבע אם ג'יסר תורשה להתרחב מערבה, אל מעבר לנחל התנינים, לכיוון בריכות הדגים הנמצאות למעשה על קו רוחב מקביל לשכונות הצפוניות של ג'יסר. אולם מי שהציג את העמדה הכי לוהטת בעניין הזה היתה לא אחרת מאשר החברה להגנת הטבע. כן, זו שלפני חצי שנה הסכימה לכסות 55 דונם של בריכות דגים של אותו קיבוץ.

"עושר ערכי הטבע והנופים יוצא הדופן מסביב לג'יסר א-זרקא מחייב שימור קפדני", כתבה במאי 2017 החברה להגנת הטבע בהתנגדות שלה לבקשה של ג'יסר להתרחב לעבר בריכות הדגים אל הצד המערבי של נחל התנינים, "…הגנה עליהם היא לטעמנו מפתח לשמירתם ולאפשרות שהפעילות בהם תהיה חלק מן הפעילות המניבה עבור היישוב ותושביו".

בריכות הדגים של מעגן מיכאל, נכתב שם, הן מאתרי הצפרות החשובים בישראל, נצפו בהן 265 מינים של ציפורים, ומיליוני עופות נודדים חולפים דרכן מדי שנה. חוף הים הסמוך הוא "אתר הטלה של צב רך".

הרחבת ג'יסר לכיוון בריכות הדגים, נטען במסמך, תדרוש למתוח תשתיות מעבר לנחל תנינים, ומעבר הנחל "יגרור קשיים סביבתיים עצומים". והחשוב מכל: באזור הבריכות הדרומיות מתוכנן, על פי החלטת ממשלה, פארק צפרות, וכל פיתוח באזור הזה יזיק לו.

"שימורן של הבריכות, לרבות בתפקודן החקלאי, מחייב את המשך תפקודן כגופי מים", נכתב בסיכום ההתנגדות. וחוץ מזה, "הפעלת בריכות המים היא בגדר ענף חקלאי" במעגן מיכאל, ו"הקמת פארק צפרות היא מטלה כבדה, מעשית, תפעולית ותקציבית (לשם ההפעלה נערך הסכם בין הצדדים)".

במילים אחרות, מצד אחד החברה להגנת הטבע חוששת לפגיעה כלכלית במעגן מיכאל, ומצד שני היא בעצם רומזת שמשום שמעגן מיכאל הוא יישוב עשיר בעוד גי'סר הוא יישוב עני, אפשר לסמוך על הקיבוץ שיממן את פארק הצפרות, ולכן השטח צריך להישאר אצלו.

"בית גידול למנכ"לים"

"לא ברור לי מה לחברה להגנת הטבע ולהגנה על בריכות הדגים", אומרת פרופ' זיו. "זו חקלאות ימית, זה לא טבע". בריכות דגים, מצטטת זיו מתוך מחקרים שגם הוגשו לוועדות השונות בדנו בעניינה של ג'יסר, הם מקור זיהום של נחלים, גם של נחל תנינים, וגם של הים.

החברה להגנת הטבע, דרך אגב, לא חלקה על כך שהבריכות יוצרות זיהום. "המצב הנוכחי אינו אופטימלי", נאמר בתגובה של החברה. "יחד עם זאת, בבריכות הדגים טמון ערך בסיסי מהותי ביותר למערכת האקולוגית כתחליף לבתי הגידול הלחים שאבדו, ופוטנציאל רב לשיקום… בכל מקרה, פיתוח אינו עדיף על שמירתן כגופי מים".

עמאש אומר שהם היו מודעים לרגישות הסביבתית של האזור, ולכן הציעו להקים על בריכות הדגים מבני ציבור, קופת חולים ובית ספר ימי. אבל זה לא שיכנע את החברה להגנת הטבע בטענה שהם ייעדו את השטח לפארק צפרות. "אמרתי להם: 'מה יפריע לכם אם פארק הצפרות יהיה בתחום השיפוט של ג'יסר?' הם התבלבלו בתשובה", מספר עמאש.

פרופ' רונאל מזכירה שיש זיקה היסטורית בין ג'יסר לבין השטח ממערב לנחל התנינים, היכן שעומדות היום בריכות הדגים. "בית הקברות העתיק של ג'יסר נמצא בתוך השטח של מעגן מיכאל", היא אומרת, "הקבר של סבא של עמאש נמצא שם".

"תושבי גי'סר חיו תמיד ליד הנחל", נכתב בהתנגדות שהגישה ג'יסר לעמדת החברה להגנת הטבע, "גישה שלפיה תושבי ג'יסר מהווים סיכון לסביבה אינה נכונה ופוגענית".

רונאל מספרת שהן הביאו מומחה לנחלים, שהסביר שאין שום סיבה שנחל תנינים ייפגע אם יבנו גם על הגדה השנייה שלו. "נפגשנו עם המנכ"לית של החברה להגנת הטבע", היא מספרת. "אמרנו שאם נגייס את החברה בג'יסר, אין סיבה שזה יהרוס את הנחל. הם לא היו מוכנים. אנחנו, שהגענו מפולין, יודעים איך לנהל את הטבע פה".

"האמירה היתה: ג'יסר לא תעבור את נחל תנינים, כאילו אלוהים שם שם את הגבול", אומרת זיו.

העובדה שהחברה להגנת הטבע שינתה את עמדתה ביחס לבריכות לא מפתיעה את רונאל. "החברה להגנת הטבע מחוברת למעגן מיכאל במובן החברתי. אלה אותם חבר'ה. הציניות הציונית שולטת פה", היא אומרת.

דוגמה לאינטימיות הזו עולה מדיון שנערך בפברואר 2018 לגבי תוכנית להכרזת שמורת טבע בחוף של מעגן מיכאל, בשטח סמוך מאוד לבריכות הדגים שעליהן מדובר. רשות הטבע והגנים ביקשה כבר ב-2003 להכריז על האזור כשמורת טבע, אולם קיבוץ מעגן מיכאל, שהחוף הוא למעשה היום סוג של חוף פרטי שלו, התנגד.

אבל בניגוד לשמירה הנחרצת על שמורת הטבע של נחל תנינים מול הרצון של ג'יסר להרחיב את שטח השיפוט שלה מעבר לנחל, מול מעגן מיכאל הארגונים הירוקים גילו הרבה פחות נחרצות.

הנה קטע מהפרוטוקול, בקיצורים נדרשים:

ניר ברכה, יושב ראש מעגן מיכאל: "יש מורכבות, יש חשש. כן. אני לא יודע, מחר בבוקר אנחנו נגלה שכל הסיפור הזה מתהפך עלינו, אז יכול להיות שאנחנו ממש לא נתלהב בהמשך…אני אישית חובב טבע. אני יודע שבמעגן מיכאל חובבי טבע. נכון שלא תמיד הכל מסתדר".

 יעל לביא-אפרת, נציגת הגופים הירוקים (ובכירה בחברה להגנת הטבע; מ"ר): "אנחנו מגדלים שם מנכ"לים של החברה להגנת הטבע".

רזיה זהבי, רשות הטבע והגנים: "בית גידול למנכ"לים".

…

יעל לביא-אפרת: "אני מזכירה לכם שיש הרבה מאוד לחץ ציבורי שמופעל ובמידה מרובה של צדק, דרך עמותת אדם, טבע ודין, על סוגיית השימוש ה-SO CALLED פרטי בחופים והנגישות של הציבור הרחב אליהם. בגלל הרגישות האקולוגית, אני לא חושבת שצריכה להיות פה נגישות רחבה לציבור, אבל מצד שני, מעגן מיכאל לא יכולים לאחוז את המקל משני קצותיו ולהגיד: מצד אחד החוף הזה לא יקבל את ההגנה הסטטוטורית, ומהצד השני אנחנו גם לא פותחים אותו לציבור הרחב, ואנחנו נהנים בו… חוף שלכם. זו פריבילגיה שאין לאף (אחד),

ניר ברכה: "אני מזמין אותך לבוא ביום שבת".

יונתן סטרול, נציג השר להגנת הסביבה: "השער של הקיבוץ פתוח ואפשר להגיע לחוף?"

ניר ברכה: "זה כמו שנכנס לך דרך הבית, נעבור דרך הסלון".

יונתן סטרול: "דרך הסלון? כבישי הקיבוץ הם הסלון שלך?"

האמירה על כך שמעגן מיכאל משמש "בית גידול" למנכ"לים של החברה להגנת הטבע נאמרה מן הסתם בבדיחות הדעת, אבל היא מסתמכת כנראה על כך שהמנכ"ל הקודם של החברה להגנת הטבע, גרשון פלג, היה חבר קיבוץ מעגן מיכאל. בתפקידו האחרון בקיבוץ לפני מינוי למנכ"ל החברה להגנת הטבע ב-2005 הוא ניהל את "ענף החקלאות הימית", כלומר את בריכות דגים.

במעגן מיכאל גם שוכן בית ספר שדה כרמל, אחד מבתי הספר הוותיקים של החברה להגנת הטבע. לגי'סר, אין צורך לומר, אין קשרים כאלה.

במקום פתרון, כפר נופש אקזוטי

בהחלטת הוועדה המחוזית שאישרה את תוכנית המתאר בינואר 2018 נאמר כי יש בה "מענה ראוי" לשאלת מצוקת הדיור, לפי חישוב של 24 אלף תושבים בג'יסר עד 2030, על ידי תוספת של כ-1,500 דיור בשטח הבנוי הקיים, בשכונה המזרחית שמעבר לכביש 2 ובשכונה חדשה במערב היישוב, בין ג'יסר לים.

לגבי תעסוקה, מודים בוועדה המחוזית כי התוכנית אינה נותנת מענה סביר, והפתרון צריך להימצא מחוץ ליישוב – בתמיכה ממשלתית או באזורי תעסוקה משותפים עם יישובים אחרים.

אלא שציפוף הבינוי הקיים הוא בעייתי; הקמת השכונה המזרחית תלויה בהזזת כביש 2, שכרגע לא ברור מתי ואם תתרחש; והשיווק של השכונה המערבית, 520 יחידות דיור ועם 200 יחידות נופש, בכלל לא נמצא בידי המועצה בג'יסר. בניגוד לבקשת המועצה המקומית, משרד השיכון הוציא את הפרויקט הזה ל"דיור למשתכן", מה שאומר – לפי עמאש – 20% תושבים מקומים ו-80% תושבי חוץ.

הפרויקט הזה, כפי שנחשף ב"הארץ" לפני כמה חודשים, משווק בכלל כמעין כפר נופש אקזוטי ליד הים, במחירים של 3 מיליון שקל לדירה, סכום שתושבי ג'יסר לא מסוגלים לעמוד בו.

"עשו פה הרצחת וגם ירשת", אומר עמאש. "אנחנו כמועצה אמרנו כן לתוכנית (לבנייה במערב ג'יסר; מ"ר), היינו בטוחה שהיא באה לפתור את מצוקת ג'יסר, ופתאום אומרים לנו שהדרך היחידה לשווק אותו היא דרך 'דיור למשתכן'. המדינה עושה תוכנית עתידית לא לטובת תושבי ג'יסר".

עמאש אומר שהם פנו למשרד השיכון בבקשה להפסיק את השיווק, אבל בינתיים שני זכיינים שזכו במכרז כבר התחילו למכור דירות. "מי יסכים לזה? אנחנו ניאבק. כמו תמיד, לא רואים אותנו."

גורם שהיה שותף לדיונים בוועדות אומר שבמשרדי הממשלה מבינים שהמצב של ג'יסר דרמטי, שיש צורך בפרויקט מיוחד כדי לחלץ את היישוב הזה ממעגל העוני והאלימות. מבינים, אבל לא עושים כלום.

מהחברה להגנת הטבע נמסר: "החברה מתנגדת באופן עקרוני להקמתם של פאנלים סולאריים על בריכות דגים. המסמך שכתבנו היה מסמך מכין לדיונים במוסדות התכנון לגבי החרגה של בריכות הדגים והמאגרים מהצורך בתוכניות לצורך הקמת מתקנים סולאריים. למרות ההתנגדות שלנו, אושרה תוכנית מתאר ארצית שמחריגה בריכות דגים ומאגרים.

"ב-2021, המועצה האזורית חוף כרמל קידמה תוכנית רחבה להקמה של מתקנים סולאריים רבים, על גבי מאגרים ובריכות דגים, תוכנית שהתבססה על תוכנית המתאר המאושרת.

"במהלך משותף למועצה האזורית, רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע, המשרד להגנת הסביבה והוועדה המחוזית, הוכן מסמך מדיניות מחייב, שאושר בהמשך בוועדה המחוזית, שבו נקבע כי לא יוקמו מערכות סולאריות ממערב לכביש מספר 2, למעט כמה בריכות קטנות מאוד, שצמודות לאזורי התעשייה והבינוי של מעגן מיכאל; לא יקומו מערכות סולאריות בכל הגוש הצפוני של מעין צבי, ממערב לכביש 2 ולא יוקמו פאנלים סולאריים בכל הגוש הדרומי של מעגן מיכאל, ליד נחל תנינים (האזור אליו התנגדנו להרחבת הבנייה).

"יש לציין, כי מדובר על מערכות שיכסו רק  25-30% משטח הבריכות, גודל הבריכות הוא 55 דונם, כלומר גודל המערכות יהיה קטן בהרבה. בבריכות האלו תימשך הפעילות החקלאית, מתוך הבנה שהאופציה האחרת, תהיה ייבוש הבריכות, בגלל השחיקה בתועלת הכלכלית של בריכות הדגים".

מהחברה להגנת הטבע נמסר עוד כי יעל לביא-אפרת אינה עובדת בחברה, ולפיכך אינה יכולה להתייחס להתבטאות שלה לגבי כך שמעגן מיכאל היא "בית גידול למנכ"לים" של החברה.