לא רק חיסונים: הגיע הזמן שמשרד הבריאות ייקח אחריות על הכלואים

מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, יעקב צ'יקו אדרי, פישל. במכתב שיצא מטעמו לגונדר אשר וקנין, ממלא מקום נציב השב"ס, נכתב כי השר לביטחון פנים מנחה את שירות בתי הסוהר לא לחסן כלואים עד לקבלת אישור מהשר. רק בעדכון מאוחר יותר ולאחר שהתעוררה ביקורת ציבורית מיהרו במשרד להבהיר שמדובר בהנחיה הנוגעת לכלואים ביטחוניים בלבד, ולא לכלל הכלואים.

נדיר למצוא רגע מזוקק כל כך שמדגים במדויק את החוליים הנוגעים לכיבוש ולאופן שבו מנוהלת מערכת הבריאות בשירות בתי הסוהר. ראשית, מי שאחראי על בריאות הכלואים – המשרד לביטחון פנים – מחזיק בתפיסה שיש למנוע ממי שנמצא תחת אחריותו בריאות, במקום להילחם על מנת לספק אותה בצורה ראויה. וכמובן שפלסטינים צריכים להיענש לא רק בשלילת חירותם אלא גם בפגיעה בבריאותם.

פעם אחר פעם אנו נוכחים לגלות עד כמה שב"ס, בניהולו של המשרד לביטחון פנים, מפקיר את בריאותם של הכלואים. ברופאים לזכויות אדם אנו מקבלים יותר מ-100 פניות בשנה מכלואים פליליים וכלואים פלסטינים. כולן נוגעות להפרות של הזכות לבריאות. זה יכול לנוע מאי קביעת תורים לרופאים מומחים במשך חודשים, דרך סירוב לממן טיפולים מסויימים ועד התעמרות באסיר רק בשל העובדה שהנ"ל פנה והתלונן שהוא לא מקבל את הטיפול הראוי.

אמנם טוב עשה משרד הבריאות שהבהיר בצורה נחרצת כי כל הכלואים, ללא יוצא מן הכלל, צריכים להיות מחוסנים בהתאם לתיעדוף שקבע. אך כאשר מדובר בבריאותם של כלואים, בניגוד כמעט לכל שאר האוכלוסיות החיות בישראל, משרד הבריאות אינו רואה כחלק מתפקידו לדאוג לבריאותם.

הסגל הרפואי של שירות בתי הסוהר אינו חבר בהסתדרות הרפואית, כלואים אינם מכוסים תחת חוק ביטוח בריאות מממלכתי ומשרד הבריאות מבצע רגולציה רפה מאוד עד כמעט אפסית בכל הנוגע למתרחש בין כותלי בית הסוהר.

גם במקרה הנ"ל, הנחיות משרד הבריאות לתיעדוף כלואים אינן תואמות את הסיכון שבו אלה נמצאים. בפנייה של רופאים לזכויות אדם והאגודה לזכויות האזרח לשר הבריאות, השר לביטחון פנים ומפקד השב"ס, ביקשנו לתקן את מסמך התעדוף לחיסונים.

כלואים וסוהרים נמצאים בעדיפות שנייה לחיסון, זאת אף שאוכלוסיות המוגדרות בסיכון דומה – דיירי המוסדות הסגורים או דיירי בתי אבות – מוגדרות בעדיפות ראשונה לאחר סגל רפואי. מדובר בהבחנה בלתי סבירה שמתעלמת מהסכנה הגבוהה להידבקות בתנאי המחייה השוררים בבתי הכלא, הגיינה נמוכה, צפיפות אדירה בתאים, בשטחים הציבוריים וברכבי ההסעה שאינה מאפשרת שמירה על ריחוק חברתי.

בנוסף, בתי הכלא אינם מבודדים מהאוכלוסייה הכללית. קיימת תחלופה יומיומית של כלואים הנעצרים ומשתחררים; סגל שב"ס עובר מדי יום בין בתי הכלא לסביבה שמחוץ להם ובין תאים ואגפים בתוך הכלא; כלואים אף הם יוצאים לחופשות, בתי משפט וטיפולים רפואיים בבתי חולים ציבוריים.

כך למשל הסתדרות הרופאים בארה"ב מכירה בכך שהכלואים והעובדים במתקני כליאה נמצאים בסיכון מוגבר להידבקות בקורונה  ועל כן יש לשים אותם בעדיפות גבוהה לחיסון כבר בשלבים הראשונים של מתן החיסונים ואכן, חלק ממדינות ארה"ב כבר הכריזו על מתן עדיפות ראשונה לכלואים וסגל העובד בבתי כלא בקבלת חיסון.

כאמור, כלואים אינם כפופים לחוק ביטוח בריאות ממלכתי. בשנה האחרונה אף חל שנמוך באופן שבו מגדיר שב"ס את חובתו לספק שירותי בריאות, ומפקודת שב"ס המעגנת את חובתו לספק לכלואים טיפול רפואי הוצאה ההתחייבות לספק טיפולים הזהים לסל של קופת חולים כללית. במקום זה נכתב שהטיפול יינתן בהתאם להנחיות משרד הבריאות – הלא קיימות למעשה.

שאלת החיסונים בשב"ס זכתה לתהודה ציבורית, גם מכיוון שמדובר בנושא הקורונה שנמצא על סדר היום וגם משום שיש כמה חברי כנסת, בראשם משה ארבל מש"ס, שרואים בזכויות כלואים כחלק משליחותם הציבורית. עם זאת, בריאות כלואים אינו נושא שנמצא לרוב על סדר היום הציבורי, וההזנחה של מערכת זו – גם ברמה התקציבית וגם מבחינת הפיקוח של משרד הבריאות – מחייבים שינוי מהותי.

ראשית יש לדאוג לכך שגוף שעיקר מומחיותו ועניינו בריאות, למשל קופות החולים, בתי חולים או משרד הבריאות, יהיה אחראי על בריאותם של הכלואים. שנית, יש להקים מנגנון בקרה וטיפול בתלונות שקוף ומתפקד שיאפשר פיקוח אמיתי על המתרחש בשירות בתי הסוהר.

רן גולדשטיין הוא מנכ"ל עמותת רופאים לזכויות אדם