newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא פשוט לנתניהו לחיות בדמוקרטיה. לכן הוא מנסה לבטלה

אחרי שהתלונן על הטרחה שבחקיקת חוקים בכנסת, עבר נתניהו לשלב המעשה והעביר בשבוע שעבר חוק המסמיך את הממשלה להוציא צווים המגבילים את חירות האזרחים בזמן הקורונה. עוד צעד בדרך ל"דמוקרטטורה" נוסח חבריו אורבן ובולסונארו  

מאת:

במסיבת ה"הנחיתי" ו"הוריתי" הלפני אחרונה מטעמו של ראש הממשלה (זו שמכונה גם מסיבת עיתונאים), התפרצה הפנטזיה של מר בנימין נתניהו בצורה מפורשת.

נתניהו מאמץ את "הדמוקרטיה הלא ליברלית" של ויקטור אורבן. נתניהו ואורבן בפגישתם בירושלים ב-2018 (צילום: מרק ישראל סלם)

נתניהו מאמץ את "הדמוקרטיה הלא ליברלית" של ויקטור אורבן. נתניהו ואורבן בפגישתם בירושלים ב-2018 (צילום: מרק ישראל סלם)

יש לנו קשיי אכיפה על הציבור, הסביר המפנטז, מפני שהכללים המשפטיים מחייבים אותנו להגיע לכנסת, לקיים דיון על נוסח החוק ולחוקק את החוק. כשעמדתי בראש ממשלת מעבר, המשיך המפנטז, יכולתי לפעול מהר באמצעות תקנות שעת חירום. הוא גם הסביר שמדובר בסרבול בירוקרטי שהוא "כמעט קומי".

אפשר להבין כמובן את הפנטזיה המגלומנית להיות דיקטטור כמו החבר הטוב מהונגריה, ויקטור אורבן. כמו מנהיגה האכזרי של רוסיה, ולדימיר פוטין. וכמו החבר הטוב מהפיליפינים, רודריגו דוטרטה, שאף ביקר למרבה החרפה ב"יד ושם", על אף שהשווה עצמו בעבר להיטלר, קרא לירות בילדים בני 9 אם יתברר שהללו סוחרים בסמים, לא שלל אונס נשים בידי חיילים, ונחשב למי שאחראי למותם של עשרות אלפי אנשים במדינתו, במסגרת מה שהוא מכנה "המאבק בפשע" (אך רבים מהקורבנות הם אזרחים תמימים).

במובן האוטוריטרי והלאומני, במובן המשסה והמסית, וגם במובן של המאבק בעקרונות יסוד ליברל-דמוקרטיים, מזכיר נתניהו את טראמפ בארצות הברית, בולסונארו בברזיל, מודי בהודו ובמידה ידועה גם ארדואן בטורקיה. המשותף למנהיגים הללו הוא פנטזיה מובהקת להצר את צעדיה של הדמוקרטיה הליברלית, לרבות מנגנוני הביקורת על השלטון.

מערכת משפט עצמאית, תקשורת נשכנית, ארגוני זכויות אדם מקומיים, אופוזיציה פרלמנטרית, מנהיגי מיעוט אתני (ההסתה של נתניהו נגד חברי הכנסת הפלסטינים אזרחי מדינת ישראל חמורה ונבזית במיוחד לא אחת), ארגוני זכויות אדם בינלאומיים, מוסד מבקר המדינה, מוסד היועץ המשפטי לממשלה, פרקליטות המדינה, גופי החקירות במשטרה, האיחוד האירופי ובית הדין הבינלאומי בהאג. כולם, חשוב לזכור, סומנו לא אחת כאויבי האומה בידי נתניהו וחבר חנפניו הנרצעים, והפכו מושא להסתה מתלהמת במסגרת תרבות הכזב והשיסוי שהטמיע נתניהו בעשור האחרון.

חייבים להדגיש שוב שוב: אנחנו רואים את נתניהו פועל תקופה ארוכה כדי שפנטזיית המשטר האוטוריטרי תצא לפועל. מדובר בפנטזיית הדמוקטטורה או ה"דמוקרטיה בלתי ליברלית", כלשונו של אורבן ההונגרי.

מדובר כמובן ב'שיחדש' במתכונת 1984 של אורוול: אין דמוקרטיה ללא הגנה ליברלית תקיפה על זכויות האדם ואין הגנה ליברלית על זכויות אדם ללא משטר דמוקרטי שטומן בחובו בלמים לעריצות הרוב. דמוקרטיה וליברליות חייבות לדור בכפיפה אחת.

הפקעת זכויות אדם ואזרח בידי ממשלה שלא נבחרה ישירות בידי הציבור ושדיוניה אינם שקופים הוא צעד שמכרסם בדמוקרטיה השברירית והצולעת שלנו

אכן, נתניהו מבטא היטב עד כמה הוא שונא להיות כפוף למגבלות משפטיות, לפיקוח הפרלמנט, לחובה להימנע מפגיעה בזכויות אדם ככל הניתן, ולחובה לפגוע בזכויות אדם בתקופת חירום בצורה הכי זהירה והכי מינימלית והכי מצומצמת באמצעות חקיקה פרלמנטרית מעמיקה, ולא בשליפות של דיקטטור. המגבלות החוקיות האלו באמת מעיקות למי שחותר להיות מנהיג אוטוריטרי. גם עיקרון השוויון לפני החוק מעיק מאד על נתניהו, כפי שנוכחנו לדעת מאז הגשת כתב האישום החמור נגדו (אף שהפגיעה העמוקה והיסודית בעיקרון השוויון לפני החוק הייתה טמונה זמן רב לפני עידן נתניהו, הן במשטר האפרטהייד הנצחי בגדה מאז יוני 1967 והן במספר חוקים אתנוקרטיים שמנציחים עליונות יהודית בתחום מדינת ישראל).

בכלל, דמוקרטיה היא דבר מעיק. איזונים. בלמים. הפרדת רשויות. הגנה על זכויות המיעוט. הגנה על זכויות אדם ואזרח. שוויון לפני החוק. איסור אפליה על רקע לאום, גזע, מוצא, מין, נטייה מינית ולשון. הימנעות מאפרטהייד. הכרה בכך שרצון הרוב כפוף למגבלות יסוד. ביקורת חופשית. תקשורת עצמאית. לא פשוט. לא פשוט לחיות בדמוקרטיה. לא פשוט להיות שליט יחיד בדמוקרטיה.

הפגנות זה כאב ראש לשליטים. מפגינים עם דגלים שחורים במהלך מחאה מול הכנסת נגד הצעדים האנטי-דמוקרטיים של הממשלה בצל הקורונה ,(צילום: אורן זיו)

הפגנות זה כאב ראש לשליטים. מפגינים עם דגלים שחורים במהלך מחאה מול הכנסת נגד הצעדים האנטי-דמוקרטיים של הממשלה בצל הקורונה ,(צילום: אורן זיו)

ואולי זו הסיבה שנתניהו פועל במרץ כדי שלא תהיה כאן דמוקרטיה. הנה צעד קטן נוסף בדרך לשם שבוצע בשבוע שעבר: חוק העברת הסמכות להטיל מגבלות על זכויות אדם ואזרח בתקופת התפשטות נגיף הקורונה מהכנסת לממשלה. חשוב להדגיש: זהו איננו חוק ההסמכה הנאצי חלילה. איננו מצויים בשנת 1933. מדינת ישראל רחוקה שנות אור מגרמניה הנאצית, ונתניהו רחוק שנות אור מהמנהיג הנורא ההוא. שנות אור. אך מדובר בחוק בעייתי שטומן בחובו כרסום מדאיג נוסף במבנה השברירי והלקוי של הדמוקרטיה הישראלית (דמוקרטיה בעלת לקויות בתחום מדינת ישראל הריבונית. בגדה המערבית, כזכור, אין דמוקרטיה. אם ניתן עוד להפריד בכלל בין מדינת ישראל הריבונית לגדה).

מה קובע בעצם החוק החדש?

ראשית, חשוב לומר שהוא נחקק לתקופה קצובה. מדובר בעצם בהוראת שעה. תוקפו של החוק הוא למשך חודש. בעוד כחודש תצטרך הממשלה להניח על שולחן הכנסת הצעת חוק מעמיקה יותר, מאוזנת יותר ופוגענית פחות בזכויות האדם והאזרח של הישראלים.

שנית, החוק קובע שהממשלה יכולה להכריז בעצמה על שורת צווים שיגבילו את חופש התנועה של האזרחים (סגר), חופש העיסוק (סגירת העסקים), חופש הדת והמצפון (מגבלה על מספרי מתפללים) וזכויות נוספות. לפי החוק הזה, הממשלה יכולה לעשות כן בעצמה במקום שתעשה זאת הכנסת. עליה להביא את אותם צווים מגבילי חירות תוך שבוע לאישור ועדת הקורונה של הכנסת או לאישור מליאת הכנסת.

מדובר בצמצום בעייתי במיוחד של המרחב הדמוקרטי הישראלי. ישיבות הממשלה אינן פתוחות לציבור. בניגוד לוועדת הקורונה בכנסת ובניגוד למליאת הכנסת, לא ניתן לצפות בדיוני הממשלה באמצעות שידור בטלוויזיה או ברשת. נימוקי קבלת ההחלטות אינם שקופים. קשה לדעת אם חברי הממשלה ישללו את זכויותינו על בסיס נתונים עובדתיים מדויקים או על סמך הערכה שטחית, שמושתתת על בדיקה רשלנית של הנתונים. קשה יותר לחמוק מעינו של הציבור, כאשר מקבלים החלטות בדיון פומבי שחשוף לעין כל.

אבל זו לא רק השקיפות: זו גם פגיעה בעיקרון ריבונות האזרחים. אזרחי מדינת ישראל בחרו ישירות את חברי הכנסת. לכן הכנסת נקראת גם 'בית הנבחרים'. בדמוקרטיה פרלמנטרית חשוב מאד שבית הנבחרים הוא שיקבע באמצעות חקיקה מסודרת מתי יש לפגוע בזהירות רבה בזכויות יסוד בתקופות חירום, וזאת בצורה שקופה, מידתית, מאוזנת ולאחר דיון מעמיק.

הציבור, בכל הכבוד, לא בחר ישירות בממשלה (ודאי לא בממשלה המשונה הזו המושתתת על מעילה באמון בוחרי כחול-לבן, העבודה וגשר). הפקעת זכויות אדם ואזרח בידי ממשלה שלא נבחרה ישירות בידי הציבור ושדיוניה אינם שקופים, במקום לעשות זאת בצורה שקופה, מידתית וזהירה במסגרת הפרלמנט שהוא בית המחוקקים – הוא צעד שמכרסם בדמוקרטיה השברירית והצולעת שלנו.

אין ספק: הצעד הזה תואם היטב לפנטזיות של מר נתניהו. אבל בכל מה שקשור בזכויות האדם והאזרח שלנו ובכל מה שקשור בחוסנו של בית הנבחרים שלנו, ספגנו בשבוע שעבר מכה נוספת. עוד הידרדרות בדרך למטה. חובתנו האזרחית והדמוקרטית היא לעצור את המפולת.

עורך הדין דניאל חקלאי הוא בעל משרד עריכת דין בתחום עבירות הצווארון הלבן, הדין המשמעתי וועדות החקירה.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf