newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

לא משנה אם נקרא לזה אפרטהייד או לא, ההפרדה היא המציאות

לא המילה אפרטהייד יוצרת את מציאות הכיבוש, ההפרדה והמדיניות המפלה. במקום להיסחף לשיח שעוסק בהגדרות והשוואות, צריך לדבר על הגזענות והדיכוי הקיימים בשטח ומיוחדים למדינת "העם הנבחר"

מאת:

כותב אורח: רביע אגבריה

אז מה אם ישראל בונה חומה בגובה שמונה מטרים לאורך מאות קילומטרים? אז מה אם ישראל כובשת, לפעמים גם מספחת, ומחילה מערכות חוק שונות על בסיס השתייכות לאומית? אז מה אם ישראל בונה יישובים ליהודים בלבד תוך שימוש בקריטריונים מסווים כגון "התאמה למרקם החברתי-תרבותי" ובית המשפט העליון מכשיר זאת, ולו באופן זמני?

מדי פעם, עולה לשיח הציבורי סוגיית האפרטהייד הישראלי. הפעם הנושא עולה שוב לכותרות בעקבות החלטת שר הביטחון למנוע מפלסטינים לנסוע עם מתנחלים באוטובוס. "ישראל אינה מדינת אפרטהייד" יטענו אנשים רבים בחברה הישראלית. "האזרחים הערבים כאן חיים הרבה יותר טוב ממדינות ערב" יוסיפו מיד לאחר מכן כהוכחה מוחצת לכך שישראל אינה מדינת אפרטהייד.

אולם הפעם לשם שינוי, אני אנסה להסכים ואשאל את עצמי: אז מה אם נפסיק להגיד שישראל היא מדינת אפרטהייד? אז מה אם נמציא מילה חדשה אחרת? "גֶּזַעאל" למשל? הרי השימוש במילה "אפרטהייד" אינו הוא שיוצר את מציאות הכיבוש, הדיכוי, נישול האדמות, ההפרדה והמדיניות המפלה. בין אם נשתמש במילה אפרטהייד ובין אם לא הכיבוש והפערים יישארו במקומם. ישראל היא מספיק בעייתית בפני עצמה, אז לא נשקיע קצת מאמץ ונמציא ביטוי חדש למענה? ישראל מתאמצת כבר למעלה מ-60 שנה להדגים שיטות דיכוי שונות וחלקן אף יצירתיות ועד כה לא זכתה לביטוי מקורי משל עצמה! מה לעזאזל ישראל כבר ביקשה? לפחות הוקרה טרמינולוגית! גם זה הרבה מדי?

> שלוש הערות על ההפרדה באוטובוסים

חומת ההפרדה בבלעין (אורן זיו/אקטיבסטילס)

חומת ההפרדה בבלעין (אורן זיו/אקטיבסטילס)

"גֶּזַעאל" הוא ביטוי המדגים את ייחודיות מדינת "העם הנבחר" הדמוקרטית. מדינה שטוענת להפרדת דת ממדינה במידה רבה אך בפועל כל ביסוס ללגיטימציה שלה מסתמך על טיעונים שמקורם בדת היהודית. בשם היהדות היא מגדרת ומפרידה. בשם היהדות היא מתקצבת התנחלויות ומנשלת פלסטינים מאדמתם. בשם היהדות היא מחוקקת חוקים, לטובת היהודים, אך שלא יהיה שמץ של ספק, הכל בצורה דמוקרטית. הצורה דמוקרטית, המהות יהודית.

"גֶּזַעאל" הוא ביטוי מתאים למדינה בה שרים קוראים לטרנספר אזרחים בשם הדמוגרפיה ושמירה על רוב יהודי. מדינה בה תנועות לשמירה על "הטוהר היהודי" ומניעת "התבוללות" מתקבלות בברכה בעוד שתנועות זכויות אדם בה נחשבות כתנועות עוינות למדינה. מדינה בה ביטויי שנאה ותוקפנות גזענית כגון פעולות "תג מחיר" לא מעוררות את התרגשות המשטרה והרשויות. "גֶּזַעאל" הוא ביטוי מתאים למדינה שרוצחת את אזרחיה על רקע לאומי ואף כתב אישום אינו מוגש. מדינה בה כל מי שאינו יהודי הוא מקור פוטנציאלי לאיום בטחוני. מדינה בה אף ילדים בני חמש, ככל שאינם יהודים, עשויים להוות איום בטחוני. מדינה בה פלסטינים בהיותם פלסטינים מוחזקים במעצר ללא משפט הוגן במשך חודשים ולפעמים אף שנים. "גֶּזַעאל" הוא ביטוי מתאים למדינה בה דרישה מאזרחים פלסטינים להישבע אמונים לציונות ולעליונות היהודית נתפסת כדרישה לגיטימית בסך הכל.

המילה "אפרטהייד" לעומת זאת היא מילה שמקורה בשפת האפריקאנס ומשמעותה הפרדה. המונח "אפרטהייד" יוחס למשטר מדינת דרום אפריקה בין השנים 1948-1994 בו חלה הפרדה גזעית בין המיעוט הלבן השלט לבין הרוב השחור המדוכא. רבות נכתב על קווי הדמיון בין האפרטהייד הדרום אפריקאי לבין הכיבוש הישראלי בשטחים. אולם, חשוב לזכור כי המערכת הישראלית בשטחים מקורה באותה מערכת ישראלית בגבולות הקו הירוק. לכן, ישראל אינה יכולה להתיימר להיות דמוקרטית בחלק אחד משליטתה בעוד שבמרחב פיזי אחר הנמצא אף הוא תחת שליטתה היא מנהיגה מדיניות אפרטהייד ברורה. ההדרה של הערבים מהמרחב הפיזי אינה תופעה ייחודית לשטחים הכבושים, בין אם היא מתבצעת ישירות על ידי המדינה ובספרה הציבורית ובין אם היא מתבצעת במרחבים פרטיים, בהם המדינה אינה משקיעה מאמץ על מנת למגר את ההדרה והאפליה.

אז נניח ששר הביטחון יבטל עוד היום את החלטתו למנוע מפלסטינים לנסוע באוטובוס עם מתנחלים. נחגוג את "נאורות" המדינה? נפסיק להשתמש במילה אפרטהייד כי עכשיו זה כבר לא? לדעתי, אין להיסחף לתוך שיח "אפרטהייד" שמתווכח על הגדרתה של ישראל כאפרטהייד, החל ממתי ואיפה, וזונח את האפליה, הדיכוי והגזענות הקיימים בשטח.

בסופו של יום, חשוב לזכור כי שיוך הכינוי אפרטהייד אינו אקט שיוצר את מציאות ההפרדה והגזענות אלא אקט שמבטא אותה. אם כן, היתרון היחיד שהשימוש במונח אפרטהייד עשוי להצמיח הוא מיקומה של ישראל בקטגוריה מוכרת שכבר זכתה לגינוי רחב בקרב הקהילה הבינלאומית ואף הוכרה באמנת האו"ם נגד אפרטהייד כפשע נגד האנושות. בכל מקרה, אפליה וגזענות הן תופעות חמורות במיוחד הקיימות באופן סיסטמתי ונרחב בישראל, ומתבטאות בנוסח "גזעאלי" הן בשטחים והן בגבולות הקו הירוק.

רביע אגבריה הוא סטודנט למשפטים באוניברסיטת תל אביב וטרום מתמחה במרכז "עדאלה – המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf