לא הרע במיעוטו, נתניהו הוא הרע במירעו
בקרב חלקים בשמאל רווחת העמדה לפיה נתניהו עדיף על יריביו בימין כיוון שהוא פחות ניצי מהם. ראוי להזכיר: מדובר בתומך אפרטהייד מוצהר שהפך את ביזוי יריביו וההתעמרות בחלשים לסוג של אידיאולוגיה, ואת שלטונו ליחסי פטרון-קליינט
"הרע במיעוטו", כך הגדיר גדעון לוי את ראש הממשלה בנימין נתניהו. כמוהו יש לא מעט אנשי שמאל רדיקלי. נתניהו – הולך הטיעון הזה – איננו שש אלי קרב, "רק" מלחמה גדולה אחת (צוק איתן) ב-15 שנות שלטונו, לעומת ראשי ממשלה שהספיקו הרבה יותר מלחמות ומבצעים צבאיים בהרבה פחות זמן בשלטון. גדעון סער ונפתלי בנט, המועמדים הסבירים להחליף את נתניהו – ממשיך הטיעון הזה – הם אנשי ימין מובהקים שתומכים בהתנחלויות, בהתעללות במבקשי מקלט, בפגיעה בבית המשפט העליון, ולכן עדיף כבר שנתניהו יישאר בתפקידו. בבחינת the devil we know.
מציאות של השפלת החלש, של רשעות, של רעל שהוא מטפטף יום ויום ושעה שעה לתוך השיח. הפגנה נגד נתניהו בבלפור, 27 בפברואר 2021 (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)
אין לי כדור בדולח ואין לי מושג איך תיראה ממשלה בראשותם של סער או בנט. אבל אם מדברים פוליטיקה, צריך לזכור שנתניהו מבטיח ממשלת ימין "על מלא". אין לו אופציה אחרת. אם סער או בנט יקימו ממשלה בלי נתניהו, בין אם הם יעמדו בראשה או רק יהיה חברים בכירים בה, זו לא תהיה ממשלת ימין "על מלא". יהיו בה גם מפלגת מרכז כמו יש עתיד, מפלגה סוציאל-דמוקרטית כמו מרב מיכאלי ואולי אפילו שמאל ציוני כמו מרצ. זו לא השערה. במודעות הבחירות שלו, סער מציב לידו את תמונתו של יאיר לפיד, לא של בצלאל סמוטריץ או איתמר בן גביר, שנתניהו התחייב לכלול בקואליציה שלו.
אבל בואו נשים את הספקולציות בצד, את מה יהיה אִם. נתניהו איתנו כבר 25 שנה. הוא לא ספקולציה, הוא לא סימן שאלה. הוא מציאות. מציאות של השפלת החלש, של רשעות, של הסתה נגד כל מי שהוא לא "ימין על מלא", של רעל שהוא מטפטף יום ויום ושעה שעה לתוך השיח. וכמובן מציאות של ביסוס האפרטהייד בגדה המערבית ושל מצור אכזרי על שני מיליון תושבי רצועת עזה שנמשך לאורך כל תקופת שלטונו.
כיבוש, סיפוח ופשעי מלחמה
נכון, נתניהו יצא לפחות מבצעים צבאיים ממה שיצאו קודמיו אהוד אולמרט, אריאל שרון, אהוד ברק ושמעון פרס (אבל יותר מיצחק רבין). אבל מה שהוא הספיק לעשות, גרוע מספיק. 2204 פלסטינים נהרגו במלחמה על עזה בקיץ 2014, המכונה מבצע צוק איתן, מתוכם יותר מ-500 ילדים. לפי נתוני האו"ם, 214 אזרחים פלסטינים, מתוכם 46 ילדים, נהרגו כשהפגינו לא חמושים מול הגדר החונקת אותם ברצועת עזה, ויותר מ-36,000 אזרחים נפצעו. לפי נתוני בצלם, מאז מבצע עופרת יצוקה, שהתנהל רגע לפני שנתניהו חזר לראשות הממשלה ב-2009 (ואותו נתניהו תיאר אז מהאופוזיציה כלא מספיק אלים), נהרגו יותר מ-3500 פלסטינים בידי כוחות הביטחון הישראליים, מתוכם יותר מ-800 קטינים וכ-350 נשים. זה ממש לא מעט.
נתניהו, בתור ראש ממשלה, נושא אחריות ישירה להרג הזה. התובעת בבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, פאטו בנסודה, מצאה שיש חשד לפשעי מלחמה לפחות בשניים מהמקרים האלה – באירועים מסוימים בצוק איתן ובירי הצלפים על המפגינים בצעדת השיבה הגדולה. בית הדין בהאג קבע שיש לו סמכות לחקור את הפשעים האלה. איך אפשר לדון לכף זכות את מי שבית הדין הזה עשוי להוציא נגדו צו מעצר בעוד שנה או שנתיים או שלוש בחשד לפשעי מלחמה? צריך להגיד לנתניהו תודה שלא הרג יותר?
את המתים ברצועת עזה בגלל המצור קשה הרבה יותר לספור, אבל הסבל שם הוא יומיומי, שעה שעה. הסגר על עזה נמשך כבר יותר מ-13 שנה, ביותר מ-11 שנים מתוכן נתניהו עומד בראש הממשלה. אין שום דרך לפטור אותו מאחריות לאכזריות הזו. עוד לפני שהתחיל לקדם את תוכנית הסיפוח בגדה המערבית, נתניהו הפך לאמנות את הסיפוח הזוחל, את הרחבת ההתנחלויות, את הפקעת האדמות מהפלסטינים, את הריסת בתים ואת הניסיונות לעקור קהילות פלסטיניות ממקומן. גם הנושא הזה, ואולי בעיקר הוא, עשוי להיות במרכז כתב אישום אפשרי נגד נתניהו בהאג.
חשד לפשעי מלחמה. צעדת השיבה בגבול עזה, 28 ספטמבר 2018. (מוחמד זאנון / אקטיבסטילס)
בתקופה האחרונה הולכת ומתרחבת ההסכמה שמה שישראל מחוללת בגדה המערבית, ואולי לא רק בה, הוא בגדר אפרטהייד, כלומר פשע נגד האנושות. לנתניהו יש חלק עצום בתהליך הזה, כמעט זכויות יוצרים אפשר לומר. מחיקת הקו הירוק בתודעה הישראלית, מחיקת רעיון שתי המדינות וסיום הכיבוש, מחיקת עצם ההכרה בפלסטינים כעם שיש לו זכויות ורצונות ויש לו הנהגה שצריך להתחשב בה – הכל הם מעשה ידיו של נתניהו.
כשנתניהו קידם בהתלהבות את רעיון ה"ריבונות", כלומר הסיפוח, הוא הבהיר בדיוק למה הוא מתכוון. סיפוח שטח ללא מתן זכויות פוליטיות למי שיושב בו. "יישארו מובלעות פלסטיניות… אתה לא צריך להחיל את הריבונות עליהם, הם יישארו נתינים פלסטינים אם תרצה, אבל השליטה הביטחונית היא גם על זה", הוא אמר בראיון לישראל היום ביוני בשנה שעברה, כשהסיפוח נראה מאחורי הדלת. כלומר נתניהו הציע אפרטהייד רשמי. לבנט היתה לפחות הגינות להציע זכויות פוליטיות מלאות לפלסטינים החיים בשטחי סי שהוא ביקש לספח.
אם נחזור במנהרת הזמן ל-2009, כשנתניהו חזר לשלטון בפעם השנייה, או ל-1996, כשהוא נבחר בפעם הראשונה, מצבם של הפלסטינים תחת הכיבוש הישראלי לא היה טוב יותר. אבל לכל הפחות, בחברה הישראלית התקיים דיון על שתי מדינות, על נסיגה, על כיבוש. דיון צבוע ומוגבל אולי, אבל דיון. היום הדיון הזה מת, נעדר ממערכות הבחירות החוזרות ונשנות. ארגוני זכויות אדם, מבצלם עד שוברים שתיקה ועד בכלל, הפכו משחקנים לגיטימים – נתונים במחלוקת אבל בתוך המשחק – למוקצים ונרדפים, כאלה שהופעה שלהם בפני בית ספר תיכון עולה למנהל בית הספר בשימוע לפני פיטורים. לנתניהו יש מניות בכורה במהלך הדה-לגיטימציה של עצם הדיבור נגד הכיבוש, של הפיכת דוברי השיח הזה לאויבים.
ביזוי, הסתה והשפלה
הדה לגיטימציה והביזוי של היריב הפוליטי היא שיטת העבודה של נתניהו. זה לא נעצר בהסתה נגד רבין או שוברים שתיקה או נגד המיעוט הפלסטיני בישראל, שנציגיו זוכים בדרך קבע לתואר של "תומכים בארגוני טרור ורוצים להשמיד את המדינה". זה חודר גם עמוק פנימה לתוך החברה היהודית. על ויקי כנפו, שיצאה לצעדה במחאה על הקיצוץ האכזרי בקצבאות שהנהיג נתניהו כשהיה שר אוצר הוא אמר: "אישה יכולה לעבוד בבתי אריזה, מי שמסוגלת לצעוד 200 קילומטר לירושלים, מסוגלת לעשות את זה"; את נציגי ועדי העובדים הוא הציג בסרטון בחירות שהפיץ כחלק כ"נפגעי ביבי" יחד עם איש החמאס; כשאורנה פרץ מקריית שמונה התלוננה שאין טיפול רפואי הולם בצפון, הוא הודיע לה ש"את לא מעניינת, את משעממת אותנו". וזה באמת רק על קצה המזלג.
בימי הקורונה, השיח הזה שובר שיאים חדשים. המפגינים בבלפור הם "מפיצי מחלות", כחול לבן או בעצם כל מי שלא מתכוון להצביע בעדו בבחירות הקרובות הוגדר כ"תחלואה", לא פחות, והטרי-טרי: "פקה פקה ושאשא שאשא", השפלה מכוונת, מרושעת ומיזוגנית נגד יפעת שאשא ביטון רק משום שהעזה לעזוב את הליכוד ולהצטרף ליריבו סער.
שיר הלל למלך. שרה ובנימין נתניהו במימונה (קובי גדעון, לע"מ)
מאשימים את מחנה "רק לא ביבי" בכך שהוא מצמצם המעשה הפוליטי כולו להזזתו של נתניהו מבלפור תוך שהוא מתעלם משאלות עומק חשובות הרבה יותר כמו הכיבוש, צדק חברתי וחלוקתי, משבר האקלים ועוד. יש צדק בטענות האלה. אבל אסור לשכוח שמי שיצר את מחנה "רק לא ביבי" הוא נתניהו עצמו, משום שהוא הפך את מחנה הימין למחנה "רק ביבי".
כשידידיה מאיר, בעל טור בערוץ 7, כותב בדף הפייסבוק שלו "שיר למלך" נתניהו ובו הוא מספר על שירי ההלל הדתיים שהוא שר בקול בכל פעם שנתניהו מופיע על מסך הטלוויזיה, ונתניהו משתף את הפוסט וכותב "תודה ידידיה", ברור שכבר לא מדובר בוויכוח פוליטי. יש הטוב המוחלט, נתניהו, ומי שנגדו הוא הרוע המוחלט. לכן כל ביקורת עליו, אפילו העניינית ביותר, נתפסת מייד כהכחשת הטוב. "רק לא ביבי" הפכה למעשה לברירת מחדל לכל מי שמכחיש את הטוב השופע מהמנהיג, ממתנגדים פוליטים מהמרכז הפוליטי וכמובן גם מהשמאל, ועד פקידי ציבור, שלא לדבר על המשטרה והפרקליטות, שליחי השטן בעצמם.
ב-11 השנים הרצופות, עוד מעט 12, שנתניהו שולט כאן הוא הנהיג למעשה משטר של פטרון וקליינטים. בזמן הקורונה זה הגיע לשכלול. אנחנו, האזרחים, משולים לאותם אזרחים רומאים שהתקבצו סביב ביתו של הפטרון וחיכו שהוא יפעל למענם. אם יתרצה, יסיר הגבלות. אם יעלה חרון אפו, יחמיר. הכל מתחיל נגמר בו. אין פוליטיקה, אין ויכוח, הכל אישי.
כך נתניהו לא רק הפך את החיסונים להמצאה אישית שלו ("כמו שהכנתי לכם את החיסונים, אכין לכם מנה כלכלית", הוא אמר בעוד מתיימר להכין מנת פלאפל באור עקיבא), הוא גם סוחר בחיסונים כאוות נפשו. נותן או מנסה להעביר חיסונים למדינות שתומכות בו, גם אם הן נמצאות אלפי קילומטרים מכאן, ומונע אותם מהפלסטינים שחיים פחות מחמישה קילומטרים ממעונו ברחוב בלפור.
מרב מיכאלי אמרה בראיון כאן כי "כשנתניהו יילך, נוכל לחזור לפוליטיקה של בני אדם". לא צריך להסכים עם הקו הפוליטי שלה, כדי להבין על מה היא מדברת. בלי להזכיר אפילו את כתבי האישום נגדו, נתניהו חייב לשחרר אותנו מעולו. הוא עשה ועושה מספיק רוע כדי שלא נצטרך להוסיף תנאים ומגבלות לדרישה הפשוטה הזו. לֵך. אנחנו ילדים גדולים. נסתדר מצוין בלעדיך.
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
