לאן נעלם חמאס בנאום של קרי?
באיחור של כשמונה שנים משאיר ממשל אובמה מאחוריו מתווה להסכם שלום שמרענן את זה של קלינטון. המתווה החדש אולי מפספס כמה התפתחויות חשובות, אולי היה צריך להשלף קודם, ועדיין יש לו ערך רב לעיצוב עתיד תהליך השלום
כותבים אורחים: אלי פודה ונמרוד גורן
לאורך כל השנה תהו פרשנים מה מתכנן נשיא ארה"ב, ברק אובמה, לעשות לפני סיום כהונתו בעניין הסכסוך הישראלי-פלסטיני. הרצון להשאיר "מורשת" הועלה כמתן הצדקה למהלך שכזה, אולם היו ספקות רבים בעניין. באוויר נשמעו אופציות שונות, כגון נאום נשיאותי (בסגנון נאום קהיר מ-2009), קביעת פרמטרים לסיום הסכסוך בסגנון "מתווה קלינטון" (דצמבר 2000) או מהלך מקיף יותר שיוביל להחלטה של מועצת הביטחון. במובנים מסוימים, המציאות מלמדת כי כל התשובות היו נכונות.
החלטת מועצת הביטחון 2334 אמנם לא נולדה בארה"ב, אולם אין ספק כי היא קיבלה רוח גבית מהממשל האמריקני; אמנם אובמה עצמו לא נשא נאום, אולם נאומו של קרי, מזכיר המדינה, נשא את חותמו של הנשיא וביטא במדויק את התסכול והאכזבה של הממשל משני הצדדים, אך עם דגש מיוחד על הצד הישראלי.
> נאומו של קרי: באמריקה כבר מדברים עלינו במונחים של הפרדה גזעית
בנימין נתניהו וג'ון קרי בימים טובים יותר. אוקטובר 2015 (אבי אוחיון, לע"מ)
נאום זה גם כלל "פרמטרים" ליישוב הסכסוך – דהיינו, עיקרי התפיסה של הממשל הנוכחי לגבי הגבולות האפשריים והרצויים של פתרון אפשרי. הפרמטרים הללו לא רק שלא חרגו מהמסגרת של קלינטון לפני 16 שנה, אלא אף נוסחו בצורה מעורפלת ותמציתית יותר. עדכון הפרמטרים של קלינטון הוא מהלך חשוב וראוי, אשר נותן ביטוי למציאות האזורית שהשתנתה מאז שנת 2000 ולנושאים שעלו על סדר היום או שצברו חשיבות מאז (למשל, הדרישה הישראלית להכרה באופיה היהודי). עדכון הפרמטרים מספק לציבור בישראל ולדרג הפוליטי יתר בהירות לגבי מהות פתרון שתי-המדינות ולגבי הצעדים הנדרשים על-מנת להגיע אליו. זהו מהלך שגם מייצר מומנטום מחודש – לא עוד דיונים על מסמך שנוסח לפני עשור ומחצה, אלא פרמטרים שמהווים חלק מחבילת צעדים בינלאומיים עדכניים לקידום יישוב הסכסוך.
אפקט טראמפ
הבדל משמעותי בין הפרמטרים של קרי לאלו של קלינטון הוא בהתייחסות של קרי ליוזמת השלום הערבית, שטרם פורסמה עת הציג קלינטון את הפרמטרים שלו, ולמשמעויות האזוריות של הסכם שלום ישראלי-פלסטיני. בדבריו הדגיש קרי את ההזדמנות יוצאת-הדופן שעומדת כיום בפני ישראל לכינון יחסים נורמליים עם מדינות ערב ואף לייצר עמן מסגרת ביטחונית משותפת. קרי גם הדגיש עד כמה מותנה מימושה של הזדמנות זאת בהשגת הסכם שלום עם הפלסטינים, בניגוד לטענות שנשמעות לאחרונה מצד ממשלת ישראל בדבר היפוך סדר הדברים. בניסיונו להסביר לישראלים את התועלות שיצמחו להם מהשגת הסכם שלום התמקד קרי בזירה המזרח תיכונית. הוא יכול היה גם להזכיר כתמריץ נוסף לשלום את ההצעה שהציג האיחוד האירופי לישראל ולרשות הפלסטינית ב-2013 לכונן עמן שותפות מועדפת מיוחדת לאחר השגת השלום.
בנאום של קרי חסרה התייחסות לשינוי מרכזי שחל מאז פרסום הפרמטרים של קלינטון, והוא הפיצול בין הגדה המערבית לרצועת עזה שחל לאחר השתלטות החמאס על הרצועה. זהו מכשול בפני כל מהלך לסיום הסכסוך. כך, למשל, אפילו המשא ומתן המתקדם שנוהל בין אולמרט לעבאס ב-2007-8 היה על "הסכם מדף", שייושם לאחר הסרתו של מכשול זה. דו"ח הקוורטט שפורסם ביולי השנה התייחס לסוגיית הפיצול הפלסטיני, והיעדר הנושא מהפרמטרים של קרי מעיד על המשך מגמת ההתעלמות ממכשול זה על ידי מרבית הקהילה הבינלאומית, כפי שקרה לאורך מרבית העשור החולף בגלל הרגישות שבעיסוק בנושאים הקשורים לחמאס.
באופן פרדוקסלי, דווקא הבחירה בטראמפ לנשיא הבא של ארה"ב, ובמיוחד הצהרותיו כי מדיניותו תהיה שונה בשאלת הסכסוך, היא זו שדחפה את הממשל לנקוט במהלך שמטרתו להשאיר מורשת לא רק לטראמפ אלא גם לממשלים הבאים שיבואו בעקבותיו, ואפילו למדינות אחרות בעולם שחפצות לקחת חלק במאמצים לקידום שלום ישראלי-פלסטיני. ממשל אובמה חפץ להראות את ההמשכיות במדיניות החוץ האמריקנית מאז 1967 בנושא השטחים הכבושים וירושלים. למרות ניסיונות שונים לערפל, להקהות, או אפילו להסתיר את הפערים בעמדות הצדדים לאורך השנים, עמדת ארה"ב בנושאים הללו הייתה עקבית להפליא, בין אם מדובר בממשלים רפובליקניים או דמוקרטיים.
התעלמות מסוכנת מהפיצול. עצרת של ממאס בעזה, דצמבר 2016 (עבד רחמים חטיב / פלאש90)
גם אם ממשל טראמפ יאמץ עמדה שונה (כפי שמסתמן, אך טרם הוכח), הרי שהוא יהיה יוצא הדופן, ולא ממשל אובמה או אלה שקדמו לו. ניתן כמובן לתהות מדוע ממשל אובמה לא הציג את עמדתו הנחרצת בשלב מוקדם יותר של כהונתו, וזאת על מנת להשלים מהלך בינלאומי רחב יותר.
להסתכל בראי
באופן מעשי, בנאומו הציב קרי מראה בפני הממשלה והחברה בישראל: הוא שרטט תמונה בהירה ורציונאלית של מצב שאינו יכול להוביל, בטווח הארוך, לקיומה של מדינה יהודית ודמוקרטית. המשך הכיבוש וההתנחלויות יוצר מצב בלתי הפיך שבו הסיכוי לפתרון המבוסס על שתי-מדינות לשני עמים הולך וקטן. לגורמי ימין, הדבקים בהמשך מפעל ההתנחלויות מבחינה אידיאולוגית, אין מענה לפרדוקס זה, מעבר לכמיהה שבדרך נעלמה הפלסטינים יתאיידו או יהגרו לירדן השכנה.
תגובת נתניהו ושריו לנאום קרי מנסה לא לשדר בהילות, וזאת מתוך ציפייה כי בקרוב מאוד מדיניות ארה"ב תשתנה. ואולם, עמדת הקהילה הבינלאומית כלפי שאלת השטחים לא תשתנה, כפי שהוכיחה ההצבעה כמעט פה-אחד במועצת הביטחון (כשרק ארה"ב נמנעה). תחושת שביעות הרצון העצמית של הממשלה צריכה להתחלף בדאגה מכך שהקונצנזוס העולמי לא יעניק לגיטימציה לכיבוש השטחים, ואף יתחיל לנקוט צעדים בנושא. דבר זה עשוי גם לבוא לידי ביטוי גם בוועידת השלום שצפויה להתכנס בפריז בינואר, ללא ישראל, שהחליטה להחרימה.
ואולם, למרות חשיבותן של הצהרות והחלטות אמריקאיות ובינלאומיות, הן לא יוכלו לשנות את המציאות בשטח ולפתור את הסכסוך. בסופו של דבר, זהו סכסוך שלנו, ועל-מנת לפתור אותו נדרשת מנהיגות אמיצה ותומכת-שלום וחברה אזרחית חזקה הקוראת תגר על מדיניות שמרחיקה את ישראל מפתרון שתי-המדינות ושמובילה אותה לבידוד גובר בקהילה הבינלאומית.
פרופ' אלי פודה הוא חבר ועד מנהל במיתווים – המכון הישראלי למדיניות-חוץ אזורית ומלמד בחוג ללימודי האסלאם והמזרח התיכון באוניברסיטה העברית בירושלים. ד"ר נמרוד גורן הוא ראש מכון מיתווים
> גרוסמן, עוז ואבנרי: הימין הפנאטי והשמאל הקיצוני מאיימים על ישראל
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
