newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כששב"כ רוצה לעצור עו"ד פלסטיני בן 80, גם בית דין לא עוזר

אפילו בית המשפט הצבאי בעופר סירב להתרגש מכתב האישום נגד בשיר אל-ח'יירי, עורך דין בן 80 שעבד בארגוני זכויות אדם, והורה לשחררו בערבות. השב"כ התערב והמיר את כתב האישום במעצר מנהלי. אל-ח'יירי הודיע שלא ישתף פעולה עם ההליך

מאת:
משפחות אסירים מפגינות מחוץ לכלא עופר שבגדה המערבית, בדצמבר 2019 (צילום: אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

השב"כ לא מוכן לוותר. משפחת עציר מנהלי מפגינה מחוץ לכלא עופר שבגדה המערבית, בדצמבר 2019 (צילום: אחמד אל-באז / אקטיבסטילס)

מותו המחריד של עומר עבד אל-מג'יד אסעד, בן ה-80, לאחר שנעצר, הוכה ונכפת על ידי חיילים במהלך התעללות שגרתית סוף סוף מכה קצת גלים (או לפחות אדוות קטנות), זאת רק לאחר שהתברר שהוא אזרח אמריקאי.

אבל מתחת לרדאר עברה בשקט גמור עוד התעללות שגרתית בפלסטיני בן 80. מדובר במעצרו המנהלי, השרירותי, של עו"ד בשיר אל-ח'יירי. למרות השגרתיות – מאות עצירים פלסטינים נמצאים בכל רגע בבתי הכלא של הכיבוש, מבלי לדעת על מה ולמה ולכמה זמן, מבלי יכולת להתגונן – לסיפורו של עו"ד אל-ח'יירי כמה תווים מיוחדים. הנהו, בקצרה.

ח'יירי נעצר בביתו ברמאללה בשחר של יום שישי, ה-29 באוקטובר, שבוע לאחר הכרזתו השערורייתית של בני גנץ על ששה ארגוני החברה האזרחית הפלסטינית כארגוני טרור, ובמסגרת הניסיונות (שאינם מרפים) למצוא גרגר, ולו זעיר, שיוכל להיחשב בעיני אומות העולם כהצדקה להכרזה הזו. כפי שראינו שוב לפני ימים אחדים, כל הניסיונות הללו נכשלו עד כה.

בעברו, שימש אל ח'יירי כיועץ משפטי ונשא משרות בארגון א-דמיר ובוועדות החקלאיות – שניים מהארגונים ה"מבוקשים". בעברו הרחוק עוד יותר, רחוק מאוד (ב-1968!) נכלא ל-15 שנה בשל טענה למעורבותו בפיצוץ בירושלים. בשנת 1988, עם פרוץ האינתיפאדה הראשונה, הוא הוגלה ללבנון, וחזר מן הגלות רק ב-1996, בעקבות הסכמי אוסלו, שבהם לא תלה כל תקווה. וצדק, מסתבר.

ספר שכתב על געגועיו לעץ הלימון בבית שנולד בו ברמלה תורגם לעברית. בשיר אל-ח'יירי

ספר שכתב על געגועיו לעץ הלימון בבית שנולד בו ברמלה תורגם לעברית. בשיר אל-ח'יירי

על כל פנים, ב-1 בנובמבר וב-8 בנובמבר הוארך מעצרו של אל ח'יירי, עד שב-15 בחודש הוגש נגדו כתב-אישום, מקושקש כצפוי, שנסוב סביב קשריו הוותיקים עם "ארגונים לא חוקיים". למרבה ההפתעה, שופטי בית המשפט הצבאי בעופר הצליחו לראות שמולם עומד קשיש בן 80, הסובל מבעיות רפואיות שונות, ואשר כתב-האישום שמוגש נגדו מצחין מעובש.

ב-21 בנובמבר הם הורו על שחרורו בערבות. התביעה הצבאית ערערה, וב-6 בדצמבר העלה השופט בערעור את דמי הערבות ל-10,000 שקל והוסיף גם ערבות צד שלישי על 20,000 שקל. עם זאת, הורה על שחרורו בתנאים אלה.

אבל השופט אפשר עיכוב ביצוע, ואז השב"כ עשה מה שהוא עושה במקרים הנדירים, שבהם שופטי בית-המשפט הצבאי לא נשכבים לרגלי כתבי האישום: המיר את ההליך המשפטי במעצר מנהלי. ואכן, ב-7 בדצמבר הוצא נגד בשיר אל ח'יירי בן ה-80 צו מעצר מנהלי לשישה חודשים מיום מעצרו, דהיינו עד 28 באפריל. כידוע, נדרשת חותמת גומי משפטית למעצר מנהלי, וה"דיון" נקבע ל-14 בדצמבר, אולם עו"ד אל ח'יירי הודיע שהוא לא מתכוון לשתף פעולה עם הפארסה הזו וביקש מעורך-דינו, עו"ד מחמוד חסאן מא-דמיר, שלא לייצגו בבית המשפט.

בהודעתו כתב אל ח'יירי שכעורך-דין הוא רואה בהחלפת המסלול מתביעה למעצר מנהלי הפרה של זכות האדם הבסיסית ביותר – זכותו להגן על עצמו ולהיחשף לראיות המשמשות נגדו. שבועיים לאחר מכן הפסיקו כל הגורמים המייצגים עצירים מנהליים בבתי המשפט הצבאיים לשתף פעולה עם הפארסות האלה.

בשיר ח'יירי היה בן שש כאשר גורש, עם משפחתו, מביתו ברמלה. את הבית ירשה משפחתה של דליה אשכנזי-לנדאו, אשר היגרה לכאן מבולגריה, אחרי השואה. לאחר הכיבוש ב-1967 הצליח בשיר לבקר בבית ילדותו. מאז ביקרו בבית גם אביו וקרובים אחרים, וקשרי ידידות אמיצים נרקמו בין דליה לבשיר. למיטב הבנתי קשרים אלה עומדים בעינם עד היום. דליה ביקרה ברמאללה, ושמרה על הקשר עם בשיר גם כשהיה כלוא בשנות השבעים.

הבית עצמו משמש כיום כמשכנו של "הבית הפתוח ברמלה", התארגנות המבקשת לקרב לבבות בפעילויות בין-דתיות ורב-תרבותיות. דליה אשכנזי-לנדאו החליטה להקדיש את הבית שבו התגוררה משפחתה לאחר גירוש משפחת אל ח'יירי הפלסטינית "לקידום השלום והדו-קיום", כך באתר "הבית הפתוח", לפי "לבקשת משפחת אל אל ח'יירי, לצורך חיזוק האוכלוסייה הפלסטינית ברמלה".

בשיר אל ח'יירי סיפר על געגועיו לבית ב"מכתבים לעץ הלימון", אשר תורגם לעברית בידי דניאלה ברפמן, נערך ע"י רונית חכם ויצא לאור ב-1997 מטעם המרכז לאינפורמציה אלטרנטיבית. ב-2006 התפרסם באנגלית, בהוצאת בלומסברי, ספרו של העיתונאי סנדי טולן, "עץ הלימון". בספר מתחקה טולן אחר סיפור הבית ותולדות יושביו, מן השואה והנכבה ועד שנות האלפיים.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

מרבית האנשים אינם מצליחים להצדיק הפרה בוטה של הקוד המוסרי על ידי מעשיו של הצד השני, נוראים ככל שיהיו. ילדים בעזה על חורבות ביתם (צילום: עמאד נאסר / פלאש90)

הפציעה המוסרית עוד תסתבר כאחד הנזקים הגדולים של המלחמה

פציעה מוסרית היא סינדרום ייחודי המתבטא ברגשות אשמה ובושה ומלווה בתחושת דיכאון, חרדה ואף מחשבות על נזק עצמי. לכשיתבררו הממדים המלאים של הזוועה בעזה, כולנו עלולים להימצא בקבוצת הסיכון

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf