newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

איך האיום ללכת לערפאת השפיע על מי ששופטת את נתניהו

ריקי כהן בנלולו נזכרת בימים שבהם שיכנע בן זוגה דאז את רבקה פרידמן פלדמן לחזור בה מצו פינוי נגדם, כשביקש לקבל מקלט ב"מוקטעה אצל ערפאת". המקרה לא החזיר לה את האמון במערכת המשפט, אבל "זה לא מאותו מקום של אבישי בן חיים. נתניהו לא מייצג את ישראל השנייה"

מאת:

הלילה העלתה ריקי כהן בנלולו, פעילה בולטת בפורום הדיור הציבורי, פוסט קצר עם אנקדוטה בסופו. לפני 23 שנה, היא מספרת, היא ובן זוגה דאז "פלשו" לדירת דיור ציבורי בירושלים, והוגשה נגדם תביעה לבית המשפט.

רגע לפני שהשופטת עמדה להוציא נגדם צו פינוי, שפירושו היה שהם ייזרקו עם שלושת ילדיהם לרחוב, "שלף אב ילדיי את תעודות הזהות של שנינו שהיו בכיסו האחורי של הג'ינס, הניח אותן על הדוכן ואמר לשופטת 'אם אין חוק לטובתי – אז שלא יהיה גם חוק נגדי… אני מוותר על האזרחות שלי ומבקש מקלט מדיני ברשות הפלסטינית במוקטעה אצל ערפאת'".

איש אבטחה מחוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם עומד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למשפט, ב-24 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

איש אבטחה מחוץ לבית המשפט המחוזי בירושלים, שם עומד ראש הממשלה, בנימין נתניהו, למשפט, ב-24 במאי 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

האמירה הזאת, כתבה בנלולו, זיעזעה את השופטת. היא חזרה בה ממתן צו הפינוי וחייבה את משרד השיכון והחברה המשכנת למצוא לה ולמשפחתה פתרון. "כך למעשה הפכתי דיירת חוקית בדיור הציבורי", היא כותבת.

הפאנץ' מגיע בסוף הפוסט. "אותה השופטת היא רבקה פרידמן פלדמן, אחת השופטות שתשב היום בהרכב השופטים במשפטו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו", היא כותבת.

ריקי כהן בנלולו (צילום: כרמן אלמקייס)

בשיחה עם "שיחה מקומית" חוזרת בנלולו לאותם ימים. היא ובן זוגה היו במצוקת דיור קשה, בלי מענה מהמדינה, ובשכונת תלפיות עמדו הרבה מאוד דירות ריקות של הדיור הציבורי. המצב הזה, מזכירה בנלולו, קיים גם היום. רק בשבוע שעבר דווח שעמידר הורסת מבפנים דירות של הדיור הציבורי בבאר שבע כדי לא לאפשר לדיירם להיכנס אליהן.

בדירה המדוברת התגורר ניצול שואה. מצבו הבריאותי לא היה טוב, ואחרי שהועבר לדיור מוגן היא ובן זוגה החליטו להיכנס פנימה, לעשות "השתכנות מתקנת", כפי שהיא מגדירה זו היום, כשהיא שואלת מושג של ד"ר קלריס חרבון. "הוא דייר בחוזה", היא מתארת, "אבל מצב הדירה היה איום. אתה יושב בשירותים והטיפות זולגות עליך מלמעלה".

במהלך המשפט, כמו גם היום, לבנלולו לא היה אמון במערכת המשפט. "לא ציפינו למשפט צדק", היא אומרת, "לא היה לי אמון במערכת המשפט או במערכת בכלל. איך יהיה לי אמון במערכת ששותקת על חטיפת ילדים וסוחרת בילדים ממשפחות מצוקה עד היום. המדינה לא באה לשרת אותך, אלא לדכא אותך".

האמירה של בן זוגה – לבקש מקלט מדיני אצל ערפאת במוקטעה – באה מתוך חוסר האמון הזה במערכת. "התודעה הפוליטית של הגרוש שלי היתה יותר מפותחת משלי אז", היא אומרת. אמירה כזאת בוודאי לא התקבלה יפה בשכונות שבהן הן חיו.

גם ההחלטה של השופטת פרידמן פלדמן לא נתפסה אצלה אז כמשהו שהחזיר את אמונתה במערכת. "ההחלטה שימחה אותי, כי באותו רגע פירושה היה שלא יזרקו אותי מהבית. לא ראיתי את הצעד הזה כמו שאני רואה אותו היום".

בנלולו, שפעילה גם בקבוצת "לא נחמדות, לא נחמדים", מבינה כמובן את חוסר האמון במערכת המשפט. "אנחנו הרי חיים בדיכוי", היא אומרת. "אבל חוסר האמון שלי לא מגיע מהמקום של אבישי בן חיים. נתניהו לא מייצג את ישראל השנייה, היא לא מייצג איזשהו אינטרס של השכונות".

בעניין הזה, מה שבנלולו אומרת מתכתבת עם הציוץ שפרסם אתמול גואל ועקנין, איש רדיו קול חי, מנכ"ל מוסדות תפארת באבא סאלי ואיש מערכת כלי התקשורת החרדי "קו עיתונות".

"מעולם לא קיבלתי סיגרים ממיליארדרים, מעולם לא קיבלתי שמפניות ממיליארדרים", צייץ ועקנין, שהיה מקורב שנים ארוכות לשר אריה דרעי, שבשמו כביכול מדבר בן חיים. "נתניהו זה ישראל הראשונה. נתניהו בז לישראל השנייה. בעיניו היא הפרענקית השחורה שאמורה לסגוד לו ולשרת אותו בכל רגע נתון. מחר (היום; מ.ר.), רק נתניהו יעמוד למשפט בגלל חולשותיו. הא ותו לא".

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf