"כשאני חושבת על הגירוש, אני מתחילה לבכות"

במהלך משבר הקורונה, הוקפאו המעצרים של מהגרות העבודה וילדיהן, אולם בחודש האחרון חודשה חלוקת צווי הגירוש לילדים שנולדו, גדלו והתחנכו בישראל.

כפי שפירסמנו לראשונה לפני שבועיים, כ-20 משפחות קיבלו בתקופה האחרונה הוראה ממשרד הפנים לעזוב את ישראל תוך 30 יום, באמצע שנת הלימודים.

לפני כשבועיים נמסר ל-11 משפחות שהבקשה למעמד שהגישו ל"וועדה המקצועית לבחינת מעמד לילדי שוהים בלתי חוקיים" – נדחתה.

ב-2010 קיבלה הממשלה מתווה שלפיו ילדי עובדים זרים שנולדו בארץ, דוברים עברית ועלו לכיתה א', יוכלו לקבל מעמד קבע. 14 משפחות, שילדיהן היו אז בגן חובה באותה העת, לא הגישו באותו זמן את הבקש, משום שסברו שלא יקבלו מעמד, אולם מהליכים משפטיים שהתנהלו נגד משפחות אחרות התברר, כי גם במקרים "אפורים" היה ניתן לקבל מעמד. עכשיו התברר שבקשתן נדחתה.

ביחד עם החלטת הדחייה, קיבלו אותן משפחות הוראה לעזוב את ישראל תוך 30 יום. גם משפחות אחרות, שילדיהן נולדו בארץ אך פנו לוועדה, קיבלו בימים האחרונים צווי גירוש.

בנוסף למשפחות שקיבלו צו לעזוב את ישראל, סכנת גירוש מרחפת גם על כמה ילדים שנעצרו ביחד עם הוריהם במהלך 2019, נכלאו ושוחררו לאחר מאבק משפטי, אולם מעמדם טרם הוסדר.

מדו"ח המעקב השנתי של המוקד לפליטים ומהגרים לשנת שפורסם השבוע עולה כי במהלך 2019 חלה עלייה חדה במעצר משפחות מהגרים.

מהנתונים שמסרה המדינה עולה כי בין השנים 2013-2018 נעצרו בסך הכל 136 משפחות מהגרים, ואילו במהלך שנת 2019 לבדה נעצרו לפחות 59 משפחות על ילדיהן, ובהן 18 תלמידי בית ספר שנולדו בישראל.

המשפחות שנעצרו בשנים הקודמות נעצרו עם תינוקות וילדים קטנים, בעוד ביולי 2019 החלו ברשות ההגירה להתמקד במעצר ילדים בגיל בית ספר.

פגשנו השבוע את הילדים והילדות שסכנת גירוש מרחפת עליהם. כולם נולדו בארץ, גדלו והתחנכו כאן ומבקשים רק דבר אחד: להישאר במקום היחיד שהם מכירים כבית. הם הגיעו לצילומים בגימנסיה הרצליה, בית הספר שבו חלקם לומדים, כדי להעביר מסר לציבור ולממשלה בישראל.

את חלקם צילמנו לפני שנה וחצי, עם תחילת גל המעצרים. במהלך המפגש עולה שוב ושוב שם אחד: רוהן פרס, שהיה הראשון מאז 2018 שגורש לפיליפינים אף שנולד והתחנך בישראל. הילדים שבסכנת גירוש חוששים שגורלם יהיה זהה.

בפעם הקודמת שהם יצאו למאבק, בקיץ 2019, לא היתה ממשלה קבועה. כעת הם מקווים שיהיו מי שיקשיבו להם, יעניקו להם מעמד קבע ויאפשרו להם לחיות כמו כל ילד אחר בישראל, כפי שקרה בעקבות החלטות הממשלה ב-2006 ו-2010.

מאורין ומיקה באקרו, לומדות בבלפור ועירוני א' בתל אביב. הן נעצרו באוגוסט 2019 הוחזקו ביחד עם הוריהן במעצר במשך 12 יום ושוחררו לאחר מאבק של חבריהם לכיתה.

מאורין: "קצת קשה לי לדבר על הגירוש. כשאני מתחילה לדבר על זה בכיתה, אני מתחילה לבכות, כי אני נזכרת בימים שהיינו בכלא".

מיקה: "אני מרגישה ישראלית לכל דבר. אני רוצה להישאר פה ולגדול עם החברים שלי בישראל, ולשרת כמו כל ילד ישראלי בצבא".

מייקל היה הראשון להיעצר עם אמו בקיץ 2019. חבריו הגיעו לתמוך בו בבית הדין והוא שוחרר כעבור כמה ימים.

חבריו של דניאל פתחו בתחילת החודש עמוד אינסטגרם בקריאה לאפשר לו להישאר בישראל. הפוסטים בעמוד הפכו לוויראליים וזכו לעשרות אלפי לייקים.

דניאל: "אני ישראלי כמו כולם, נולדתי פה. אין הבדל בין הילדים שרוצים לגרש לבין שאר הילדים".

יעל: "עצוב לי שאומרים שאני צריכה לעזוב את הבית, את המשפחה, את כל החברות שלי שאתי מהגן".

גנה נעצרה באוטובר 2019 והוחזקה בכלא רמלה. חבריה הפגינו מחוץ לכלא. היא שוחררה כעבור כמה ימים.

גנה: "הגירוש מפחיד. מגרשים ילדים שנולדו בארץ, שעברית זאת השפה שלהם. פתאום, משום מקום. לפני יום לימודים הם הגיעו לבית שלי, לקחו אותי לכלא, ישנתי שם במקום בבית".

רייג׳י: "צריך להפסיק לגרש ילדים, ולתת להם להישאר".

לואיג׳י: "זה לא בסדר, גדלנו פה, אנחנו מרגישים אזרחים".

ג'ימואל: "זה כואב בלב. כשתפסו את אח שלי ואבא שלי, בכינו. אנחנו נולדנו פה, אנחנו רק יודעים עברית. כאן החברים שלנו, אנחנו מכירים רק את ישראל. אני לא רוצה להיות במקום אחר, אני לא מכיר מקום אחר. לא עשינו משהו רע. אנחנו רק ילדים".

הראל נעצר באוקטובר 2019 ביחד עם אמו, והוחזק כמה ימים במעצר. חבריו הפגינו מחוץ לכלא ברמלה שבו הוחזק. "פחדתי כשבאו לבית שלי. הגענו לכלא. אני לא רוצה לחשוב על זה. אני לא רוצה שיבואו לגרש אותי".

ג'ואנה: "אני מתוסכלת. מפחדת שנצטרך לעזוב. כל החיים שלי זה פה. אני עדיין לא קולטת שיגרשו אותי מפה. אני מאוד מקווה שנישאר, שאני לא אצטרך לעזוב את החברים שלי, בעצם את כל החיים שלי".

ג'יימס: "עצוב שרוצים לגרש אותי. נולדתי פה, יש לי חברים פה, אני רגיל רק לפה. אני רוצה להישאר. אני אוהב ללמוד בבית הספר. במיוחד חשבון".

גלעד: "כל הילדים נולדו כאן, והם לא רוצים ללכת לארץ של אמא ואבא שלהם, כי זאת לא הארץ שלהם. אני לא רוצה לחשוב על מה שקרה לנו".

קורין: "זה לא בסדר, בגלל שאנחנו נולדנו פה, זו הארץ שלנו. הפיליפינים זה מקום זר, זה לא המקום שלנו. אני לא יודעת מה יקרה. מלחיץ אותי לדבר על מה שקרה. צריך להפסיק לגרש ילדים".

אליאנה לופס, לומדת בגוונים בתל אביב. "אני מרגישה לא טוב אם אני חושבת על זה, שהיינו בכלא" (צילום: אורן זיו)

ג'ייהון רמסי, לומד בביאליק רוגוזין תל אביב. "אם יגרשו אותי, אני לא יודע מה לעשות, אין לי שם אף אחד. אמא אומרת שהכל יהיה בסדר" (צילום: אורן זיו)