newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כרזת "חג שמח" וחיילים עם כרטיסי ברכה:  רמדאן במחסום קלנדיה

עבור נשים בגדה המערבית, ימי השישי של הרמדאן הן ההזדמנות היחידה בשנה להיכנס לירושלים ללא אישור. עבור הצבא, אחרי אירועי עזה, זו כנראה הזדמנות להציג דימוי נקי ומסודר

מאת:

כרזה ענקית במרכז מחסום קלנדיה עם ברכת "חג שמח" בערבית לצד סמלי היחידות הצבאיות, חיילים שמחלקים גלויות ברכה בערבית לכבוד הרמדאן, תנועת אנשים, בעיקר נשים, שעוברת חלק באופן יחסי. ככה נראה מחסום הכניסה מהגדה המערבית לירושלים הבוקר, יום השישי הראשון של הרמדאן.  ״אולי אחרי מה שקרה בעזה ביום שני, חשוב להם להראות שהכל נקי ומסודר, בניסיון לשנות את הרושם שהפעילות שלהם יצרה השבוע בעולם״ מעריכה עיתונאית זרה.

בשביל מאות הנשים הפלסטיניות שצעדו בשעות הבוקר המוקדמות לעבר מחסום קלנדיה זו ההזמנות כמעט היחידה בשנה להיכנס לירושלים. ״אני מאוד שמחה להגיע היום לירושלים,״ מספרת לי פידא, בת 44 מג׳נין שהגיעה עם בתה, נג׳א בת ה16, למחסום. ״לא ישנתי כל הלילה מההתרגשות, וכבר בשעה שתיים לפנות בוקר יצאתי מהבית״.

נשים חוצות את המחסום בקלנדיה ביום שישי ראשון ברמדאן. הזדמנות נדירה להיכנס לירושלים (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

כעת, קצת אחרי השעה שש, היא מחכה לקרובת משפחה נוספת שנמצאת בדרך כדי לעבור את המחסום יחד. ״אני אשאר בירושלים עד ארבע ואחזור לארוחת האיפטר בג'נין,״  מספרת פידא.  המצב בירושלים, אחרי העברת השגרירות, לא מרתיע אותה. "אבוא כל שבוע במהלך הרמדאן להתפלל. אם (המחסום) היה כל שבוע, הייתי באה כל הזמן.״

נכון לשעה שבע בבוקר, התנועה במחסום זורמת, ונראה שהצבא עושה מאמץ שהכול יעבוד בצורה חלקה. זה לא חריג. מדי שנה בחודש הרמדאן המנהל האזרחי מכריז על שורת הקלות בכניסה לירושלים. השנה, נשים בכל גיל וגברים מעל גיל ארבעים יכולים לעבור ביום שישי ללא אישור מראש. כדי להתכונן למעבר של אלפי אנשים, בימי שישי נסגר המחסום לתנועת כלי רחב, ומצד אחד שלו, ליד החומה, עוברות הנשים, ובמחסום הרגיל להולכי רגל עוברים גברים. בשנים הקודמות, בעקבות אירועים, בוטלו חלק מההקלות.

שלט ברכה לכבוד הרמדאן בכניסה לקלנדיה. הצבא ניסה להיות מנומס (צילום: אורן זיו: אקטיבסטילס)

במחסום נמצאים גם מתנדבים רבים מהסהר האדום, שעוזרים לזקנים, חולים ונכים לחצות לצד הירושלמי. ״בוודאי שאנחנו שמחים שהמחסום פתוח בחג,״ מספר לי מהדי זייד, שמנהל את צוות המתנדבים הפלסטינים במעבר הנשים במחסום. ״אבל מבחינתנו עדיף שיהיה פתוח כל יום. המתנחלים נכנסים עד לקבר רחל עם האוטובוסים שלהם. אין סיבה שהאנשים שלנו יצרכו ללכת יותר מקילומטר ברגל״ כשהוא מתכוון לצעידה הרגלית מהנקודה שבה האוטובוסים מהגדה מורידים את האנשים עד לנקודה שבה הם עולים על אוטובוסים לירושלים בצידו ״הישראלי״ של המחסום.

מחוץ למחסום, בצד ה"פלסטיני", יושב עבדאללה בן ה-16 ממחנה הפליטים קלנדיה עם חבריו על קוביות הבטון המוצבות על הכביש, מקנא במי שזוכה להיכנס לירושלים. ״הייתי רוצה ללכת אבל אני לא יכול," הוא אומר, "רק עד גיל עשר  אפשר להיכנס ללא אישור.״

אישה שמגיעה באוטובוס מטולכרם מתעכבת בכניסה לעמדות הבידוק ביחד עם בנה. היא מספרת שהוא בן 13, ולכן היא חוששת שלא יתנו לו לעבור. הצעירים ממחנה הפליטים מעודדים אותה לנסות את מזלה, ואחרי כמה דקות של התלבטות היא צועדת לעבר החיילים ומצליחה לעבור עם בנה.

מתנדב של איחוד הכנסיות (eappi) סופר כל אחד שעובר במחסום. לקראת שמונה וחצי הוא אומר, שעברו בערך 1600 נשים, לא כולל את המעבר של הגברים והחולים, שם מתנדבים אחרים מבצעים את הספירה.

״בכל שנה בשבוע הראשון לא הרבה באים מהגדה,״ מסביר לי עיתונאי מקומי. ״אנשים מחכים לראות מה המצב במחסום. אחרי מה שקרה בעזה וגם בהפגנות נגד השגרירות בירושלים, אשים מעדיפים לחכות לשבוע השלישי והרביעי ורק אז לבוא״.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

מבט על ורשה מהמרפסת של הטירה המלכותית, ציור של ברנרדו בלוטו מ-1773 (באדיבות המוזיאון הלאומי של ורשה)

המהפכה החינוכית שהקדימה את זמנה

כבר ב-1774 הבינו בחבר העמים של פולין וליטא ש"אין לכפות משמעת באמצעות פחד, אלא באמצעות מנהיגות והבנה", שהכיתות צריכות להיות מעוצבות "כך שהילד לא יראה את בית הספר כבית סוהר", ושרק הממסד האזרחי יכול להניב חינוך אוניברסלי שוויוני וחופשי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf