newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

תושבים בכפר ורדים רוצים לשמור על צביון פלורליסטי, ליהודים חילונים בלבד

מצד אחד בכפר ורדים רוצים להרגיש ערכיים ותומכים בשוויון, מצד שני מנסים למנוע מערבים נוספים להתגורר ביישוב. אבל תשתיות היישוב הן לא רכוש פרטי, אלא של כלל האזרחים, ומי שלא רוצה שערבים יגורו לידו – מוזמן לארוז ולעבור למקום אחר

מאת:

כותב אורח: רון גרליץ

אתמול פורסם כי בכפר ורדים מנסים לעצור מכרזים לשיווק קרקעות לאחר שהתברר כי מחצית הזוכים במכרז הקודם היו ערבים. באגרת שהפיץ ראש המועצה המקומית, סיוון יחיאלי, לתושביו הוא כתב כי  "מבחינה ערכית, ואני חושב שאני מייצג כאן את הרוב הגדול של תושבי כפר ורדים — כל אזרח של מדינת ישראל מוזמן להתגורר ביישוב שלנו. זו הנורמה החוקית, זו הנורמה הערכית. זו החובה שמוטלת עלינו לקיים גם בתוך כפר ורדים שוויון זכויות חברתי ללא הבדל דת, גזע או מגדר". מילים כדורבנות. אבל זהו בדיוק אותו ראש מועצה שנימק את הניסיון למנוע כניסה של עוד ערבים ליישוב בכך שהוא "אמון על שמירת צביונו הציוני־יהודי־חילוני של כפר ורדים", ושצריך לשמור על "איזונים דמוגרפיים".

הפער הזה בין הרצון של חלק ממקבלי ההחלטות להרגיש שהם ערכיים ביחסם לערבים לבין כוחות וקולות ההפרדה והאפליה המשפיעים עליהם, מניע את מדיניות הממשלה והגופים הציבוריים כלפי האזרחים הערבים. לפעמים הוא גורם להם לקבע את האפליה ולפעמים מניע אותם לקדם שוויון. אין סיבה להתייאש כי הפער הזה הוא חומר עבודה מצוין במאבק לשוויון. אבל הדרך עוד ארוכה מאוד ורבים בשלטון ובציבור  מנסים לסכסך ולהפריד בין יהודים וערבים.

תושבי כפר ורדים המתנגדים לכניסת ערבים נוספים ליישוב מנמקים זאת ברצונם לשמור על צביון יהודי, חילוני, ציוני ופלורליסטי. הסוציולוגיה העולמית קורסת מול ההגדרה החדשה הזו של פלורליזם – יהודי, חילוני וציוני. במקביל, תושבי כפר ורדים הערבים צריכים להתמודד עם הנסיונות למנוע כניסת ערבים נוספים. אחד התושבים, ד"ר אליאס חדאד, טען שתושבי האזור אינם גזענים וש"האזרח הקטן במדינת ישראל ניזון מהתבטאויות של שרים וראשי ממשלה. הבעיה היא שכל שני וחמישי יש פה שר שמתבטא נגד ערבים. אנחנו חיים פה, יש יחסים טובים בין היהודים לערבים באזור וזה לא בזכות ראשי הממשלה אלא בזכות האזרחים כאן". ייתכן שאמירה זו היא רק תוצאה של רצון לשמור על שכנות טובה עם היהודים, כי אכן לקרוא לשכניך גזענים זו פרקטיקת שכנות גרועה, אבל להערכתי הוא מיטיב להבין את הדימיקה החברתית ביישוב.


פוסט שפרסם אחד מתושבי כפר ורדים עורר דיונים סוערים ברשת

לגיטימי שאנשים ירצו לאהוב, להתחתן ולגור עם מי שדומה להם. מצער אך לגמרי לגיטימי. אבל לא לגיטימי שאזרחים יפעלו לסגור את היישובים בהם הם גרים בפני אחרים שכן היישובים האלה לא שייכים לתושביהם. המדינה היא זו שהקימה אותם והשקיעה לצורך כך משאבי עתק. בניגוד לתפיסתם המעוותת של חלק מהתושבים, התשתיות של אותם יישובים הן לא רכושם הפרטי, לא תוצר עמלם, ואין להם שום זכות אזרחית, ערכית ואנושית למנוע מאחרים ליהנות מאותן תשתיות.

אני גם לא שולל לחלוטין את הרצון של חלק מהאנשים לשמור על צביון היישוב בו הם גרים. אבל רצון זה לא יכול בשום פנים ואופן להצדיק מניעה מאזרחים אחרים לגור באותם יישובים. מי שרוצה לגור ליד אנשים הדומים לו, ומגלה כי אנשים שאינם דומים לו נכנסים לגור לידו, מוזמן לארוז את מטלטליו ואת משפחתו ולעבור ליישוב כלבבו שבו רובם דומים לו. כל עוד יישארו יישובים כאלה, זכותו לעבור לשם.

העוול שבהתנגדות למעבר ערבים ליישובים יהודים צועק לשמיים. אזרחים ערבים רוצים לעבור ליישובים יהודים בגלל שתי סיבות עיקריות: ראשית, מצוקת הקרקע והדיור האדירה ביישובים הערבים. מאז הוקמה, המדינה הקימה 700 יישובים ליהודים ואפס לערבים, פרט לעיירות  אשר הוקמו לבדואים שפונו מאדמתם בנגב. אזרחים ערבים רבים נותרו בלי שום אפשרות מגורים ביישוביהם. שנית, קיים פער אדיר בתשתיות ושירותים בין היישובים היהודים והערבים. אנשים באופן טבעי רוצים לגור ביישוב בו רמת השירותים גבוהה. ותהיינה סיבותיהם של האזרחים הערבים אשר תהיינה, הם בני הארץ הזו, בני המולדת הזו ואין לרוב היהודי שום זכות למנוע מהם לגור בכל מקום בה.

> כשהשכול הופך למפעל חיים

כפר ורדים. (צילום: א-לה כפר, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

כפר ורדים. (צילום: א-לה כפר, ויקימדיה CC BY-SA 3.0)

ההתנגדות ביישובים היהודים לכניסת הערבים לא מפתיעה. היא תוצאה של סטריאוטיפים ורבדים עמוקים שעומדים בבסיס הסכסוך הציוני-פלסטיני. אבל היא מקבלת רוח גבית מהמתקפה הפוליטית וההסתה חסרת התקדים של הממשלה הזו נגד אזרחיה הערבים. הממשלה מקדמת בימים אלה את חוק הלאום שכולל סעיף המאפשר למנוע מערבים לגור בחלק מהיישובים במדינה וזאת למרות שהחקיקה הנוכחית כבר מאפשרת זאת באמצעות חוק ועדות הקבלה. אבל הממשלה רואה את עקרון ההפרדה במגורים בין יהודים וערבים כ"כ חשוב, מרכזי ומכונן עד כדי כך שלמרות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה היא רוצה למסד את ההפרדה במגורים בין יהודים וערבים בחוק יסוד זה אשר מגדיר את אופי המדינה.

במקביל שר השיכון גלנט מנמק את המהלך שלו לקידום דיור ותכנון ביישובים הערבים – מהלך אמיתי וחשוב שקורה כעת באיחור של עשרות שנים – בגילוי לב: כי אחרת  הערבים יעברו לכרמיאל, נצרת עילית ועפולה. המסרים האלה מהשלטון המרכזי מחלחלים מהממשלה בירושלים לאזורים בהם גרים יהודים וערבים ומעודדים את תומכי ההפרדה.

מה יהיה בסוף? למרות כל הצעקות, הצרחות וההיסטריה, המציאות בישראל, ובוודאי בגליל, נעשית פחות מופרדת בין יהודים וערבים. במקומות העבודה, באוניברסיטאות ובמרחב הציבורי נוצרים לאט לאט עוד מוקדים של חברה משותפת. והתהליך הזה קורה גם בחלק מהערים המעורבות החדשות – כרמיאל, נצרת עילית ובאר שבע. במקומות רבים זה כבר נראה פחות מוזר שיהודים וערבים גרים באתו בניין.

הנסיונות החוזרים ונשנים למנוע מערבים לגור ביישובים היהודים הם כנראה הקרב המאסף של תומכי פרדיגמת ההפרדה. אבל לא מספיק שתפיסתם תובס, אלא צריך גם לפעול כדי לעצב מציאות של שוויון ושותפות בין יהודים וערבים באותם יישובים שיהפכו למעורבים.

אפשר גם להעריך איך תסתיים הסאגה הנוכחית בכפר ורדים. לאור הביקורת הציבורית, ראש המועצה כבר הודיע אתמול שאין בכוונתו ואין בסמכותו לבטל מכרזים. והחזון של אחד התושבים הערבים ביישוב, יוסף עודה, הוא שיום אחד יקום בכפר ורדים בית ספר משותף, ליהודים וערבים. אני חושב שהוא צודק וזה יקרה. ובסוף נכונן כאן חברה שוויונית ומשותפת, על אפם ועל חמתם של מחבבי ההפרדה.

רון גרליץ הוא מנכ"ל שותף של עמותת סיכוי, העמותה לקידום שוויון אזרחי.

> מה המשמעות של החלטת בג"ץ להקפיא את גירוש הפליטים?‎

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf