newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כל יום ילדי תימן נחטפים מחדש

אל מול קשר השתיקה סביב חטיפת ילדי תימן, מזרח והבלקן, הצליחה קבוצת פעילים מסורה להעלות את הפרשה לתודעה הציבורית. ביום רביעי תתקיים בירושלים הפגנה בדרישה שהמדינה תכיר בפשע ותפעל לתיקון העוול, שממשיך לדמם אצל קורבנותיו כבר שישים שנה

מאת:

אחד מהדברים שאני חושב שקל מדי לשכוח בפרשת ילדי תימן הוא שמדובר לא באיזה עוול היסטורי, בסיפור ישן מקום המדינה, אלא בעוול מתמשך ובלתי פוסק, גם עכשיו. פרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן היא פצע ששותת דם כבר שישים שנה בלבן של מאות משפחות, שאיבדו לכל הפחות אלף ילדים, ושעד היום הן לא יודעות מה עלה בגורלם.

המשמעות היא חיים שלמים של סבל, של ספק, של פקפוק, של ידיעה שאתה קם בבוקר ונוסע לעבודה והולך לסופר ומשלם מסים והמדינה שלך יום-יום, כל חייך, שותפה בשתיקה לכך שהילד שלך, או אחותך, נעלמו ללא הסברים. שהרופאים שמטפלים בך אולי התחנכו על ברכי הרופאים שהיו שותפים להעלמת הילדים אז. שהפוליטיקאים מונעים – מבחירה – הכרה רשמית בעוול, והתנצלות, ופיצוי, ותמיכה בניסיון לאתר את הילדים. שאולי בן או בת משפחה קרובה, שמעולם לא פגשת, עוברים ברחוב לידך בלי לדעת שיש להם משפחה אחרת.

זה משקל נורא לשאת במשך שישים שנה. כדי להבין כמה נורא המשקל הזה, צריך רק להקשיב לבודדות מתוך מאות העדויות של המשפחות שפורסמו באתר של עמותת עמר"ם. בדמעות ובקול השבור של ההורים, האחיות והאחים אפשר לראות איך כל יום נוסף בלי תשובות בשבילם הוא יום שבו הילדים כמו נחטפים מחדש.

> המשימה הקשה שלנו: מאבק פלסטיני-יהודי משותף נגד רצח נשים

הדרישות: הכרה, איחוד משפחות, זיכוי הרב משולם

בשנים האחרונות מצליחה הקבוצה הקטנה והמסורה של פעילות ופעילי עמר"ם, ולצדם עמותת "אחים וקיימים", לפרוץ את קשר השתיקה הזה ולהסיר קצת מהמשקל הנורא של ההדחקה. הם לא פועלים בוואקום. זעקתן בת עשרות השנים של המשפחות התחילה את המסע להכרה. התחקירים שפורסמו ב"העולם הזה" בשנות השישים וב"הארץ" בשנות התשעים שברו עוד מקשר השתיקה. מאבקו ההרואי של הרב עוזי משולם העלה את המודעות לפרשה במדרגה נוספת.

אלא שלאורך השנים תגובת הממסד הייתה המשך הכחשה וציפוף שורות. ועדות החקירה פעלו כדי לטשטש ולקבור את הנושא, עם תוצאות מפוקפקות (כמו לקרוא לחטיפת ילדים תמורת כסף בשם המכובס "אימוץ מזדמן"), או עם כאלה שהוחלט לאסור את פרסומן לעשרות שנים. ואת התגובה הממסדית הזו סודקים עכשיו הפעילים של הדור החדש.

בשנים הבודדות מאז שקמו, הצליחו בעמותת עמר"ם לעשות עבודה מדהימה: עם צילום והפצה של עדויות, קיום ערבי דיון וכנסים והעלאת מודעות, הם הצליחו להשפיע משמעותית על דעת הקהל על פרשת ילדי תימן, לפרוץ לקהלים חדשים, ואפילו להגיע להישגים בתחום שחרור המסמכים המסווגים מצד המדינה (גם אם הישגים אלה משמשים חלקית כחיבוק דב, כמו שהסבירה כאן פעילת העמותה, רחלי סעיד).

הם הצליחו גם להרכיב קואליציה רחבה של ארגונים ששותפים במאבקם: מ"שחרית", "אשה לאשה", "אחותי", הקשת המזרחית הדמוקרטית, צלמי אקטיבסטילס ורופאים לזכויות אדם, ועד מי שמצטרפים להפגנה של הארגון שצפויה להתקיים בירושלים ברביעי הקרוב – "עומדים ביחד", פעילי המאבק של אברה מנגיסטו, "זזים", וח"כים של מרצ והרשימה המשותפת.

אחרי כל ההצלחות האלה שלוש הדרישות שיעמדו בלב ההפגנה הצפויה בירושלים הן צנועות: ראשית, שהמדינה תכיר בחטיפות ותתנצל בפני משפחות הילדים, ותציין יום בשנה לזכר הפשרה הנוראה. שנית, שהמדינה תשקיע את המשאבים הדרושים לאיחוד המשפחות שנקרעו. בעמותה עצמה הצליחו – באמצעות בדיקות דנ"א, תיקי אימוץ ופעילות ציבורית – לאחד בין שתי משפחות לילדים החטופים-מאומצים שלהן. אין ספק שהמדינה עם משאביה תוכל לעשות יותר. ושלישית: לזכות בדיעבד את הרב עוזי משולם, שהורשע בעבירות אלימות במסגרת מאבקו על הפרשה.

למה דרישות צנועות? כי כמו חברי נועם שיזף – שחקר את הנושא לעומק וייצר סרט על פרשת משולם – גם אני חושב שהכרה ואיחוד הם לא מספיקים. על עשרות שנים של מניעת מידע מכוונת, על קריעה של משפחות לגזרים (אפילו אם לא בכוונה, כמו שטוענות ועדות החקירה, למרות העדויות שמצביעות על ההיפך) – צריך לתת פיצויים אמיתיים. זה לא יחזיר את הילדים, זה לא יתקן את העוול, אבל זו תהיה דרך להראות שהמדינה לא רק מדברת אחריות וחרטה, אלא גם עושה עם זה משהו.

> המדינה רודפת מקבצי נדבות בבית המשפט אבל מתעלמת מאפליה גזענית

אבל ההפגנה ברביעי, כאמור, מבקשת רק את הצדק הבסיסי ביותר: הכרה ואיחוד משפחות. אלה דרישות שנועדו לפחות לעצור את הדם השותת מהלב של מאות הורים ואחים ברחבי הארץ, שמעטים האזרחים היהודים בארץ שהמדינה הזו חטאה כלפיהם באופן קיצוני כל כך.

רק בשבוע שעבר החליטה הממשלה לדחות הצעת חוק שהוביל ח"כ יצחק הרצוג (המחנה הציוני) – לצד עוד 37 ח"כים מסיעתו ומהליכוד, מרצ, ש"ס והרשימה המשותפת – שמטרתו הייתה הנצחה ממלכתית של הפרשה לטובת "סולידריות והומניות" ועמידה לצד המשפחות, כלשון דברי ההסבר להצעת החוק. אפילו את הדבר הבסיסי הזה לא מוכנה הממשלה להעניק.

לכן, סביב דרישות הבסיס של ההפגנה, ובתמיכה במאבקן רב השנים של המשפחות, כולנו יכולים וחייבים להתאחד. נתראה בירושלים ביום רביעי.

> ללמוד מרוזה הקדושה: אם הטבע יודע להתחדש, למה לא אנחנו?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf