newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשזהבה גלאון מקדמת מדיניות כלכלית ימנית

יו"ר מרצ תומכת בביטול כלל ההוצאה ותומכת בהגדלת ההשקעה הממשלתית בציבור. עד כאן, נהדר. אבל בדרך היא משרתת את הימין כשהיא לא דורשת העלאת מסים ומגבילה את עצמה למסגרת הגרעון

מאת:

כותב אורח: דותן לשם

חברת הכנסת זהבה גלאון הודיעה השבוע שתגיש הצעת חוק לביטול כלל ההוצאה. כלל זה, המגביל את היקף הוצאות הממשלה על צרכים אזרחיים, השיק את עשור הצנע החברתי וההתעללות בעניים מבית נתניהו וזליכה, שהחל ב-2004.

אין זו הפעם הראשונה שגלאון עושה זאת. היא הגישה הצעה דומה ביחד עם שאר חברי הכנסת של מרצ ב-2013. דבריה של גלאון כפי שצוטטו בעיתונות מלמדים על התקדמות בלימוד הסוגיה: בשונה מהצעת החוק ההיא, הפעם מופיעים בהצעה נתונים מספריים, הנימוקים עובו, וישנה התייחסות רצינית לקורות כלל ההוצאה מאז 2013.

יש לברך את גלאון על תמיכתה העקבית בביטול כלל ההוצאה, האחראי לכך שחסרים כיום כ-130 מיליארד ש"ח הוצאה אזרחית בתקציב, אשר הולכים לכיסי העשירים במקום לחינוך, בריאות, דיור ותחבורה ציבוריים. הקריאה נגד כלל ההוצאה ולמען הגדלת ההוצאה הציבורית הייתה אחת הדרישות הבולטות שהועלו במהלך מחאת 2011. אף על פי כן, הצעתה של גלאון לוקה מאוד, והיא מדגימה לא מעט מהכשלים המאפיינים את אותם כוחות המכונים שמאל בישראל. אדגים זאת באמצעות שתי בעיות עיקריות.

> המהפך של דוד מזרחי: מלב לה פמיליה למאבק בגזענות

זהבה גלאון (יונתן סינדל / פלאש90)

איפה האי שוויון? זהבה גלאון (יונתן סינדל / פלאש90)

רק אל תגידו העלאת מסים

צמד המילים "העלאת מיסים" נעדר מדבריה של הח"כ גלאון כפי שצוטטו בעיתונות. זה מעט מוזר, מאחר שביטולו של כלל ההוצאה נחוץ קודם כל על מנת שמדינת ישראל תוכל להעלות את המיסים אותם היא גובה מאזרחיה, ובראשם העשירים. הסיבה לכך היא שכלל ההוצאה הקטין את לא רק את חלקה של ההוצאה הממשלתית בפעילות הכלכלית (תוצר לאומי גולמי) אלא גם את חלקה של ההכנסה הממשלתית בפעילות זו.

מכאן שעל מנת להגדיל את ההוצאה הממשלתית במטרה לתקן את נזקי עשור הצנע החברתי יש להעלות את מסי העשירים. חד וחלק. ובהרבה. בוודאי ובוודאי אם את תומכת באחיו הבוגר של כלל ההוצאה, המכונה "כלל הגרעון". כלל זה, בו גלאון אכן תומכת (ונגיע לזה מיד), כופה על הממשלה והכנסת להקטין את שיעור הגרעון (כלומר החוב של המדינה) כאחוז מהתוצר הלאומי הגולמי. במילים אחרות, כלל זה מגביל מאוד את יכולת הממשלה להכנס לחוב על מנת לממן הגדלת הוצאות חברתיות. אי אפשר גם לשמור על כלל הגרעון, גם להגדיל את ההוצאה, וגם לא לדאוג למקורות הכנסה למדינה בשביל לממן את זה – ומקורות אלה הם המסים.

בשונה מגלאון, בנק ישראל כן קורא להעלאת מיסים בשיעור של כ-50-60 מיליארד ש"ח. הבנק גם מצביע על הצורך להקטין את האי שוויון – צמד מילים נוסף הנעדר מהדיווח על הצעתה של גלאון. גלאון, אם כן, ניצבת ימינה לבנק ישראל, או לכל הפחות מגלה פחות אומץ ציבורי לומר את האמת לציבור. והאמת היא שביטול כלל ההוצאה דרוש על מנת להעלות מיסים.

הגרעון הוא אסון

החרשתה של גלאון בדבר הצורך להעלות מיסים, על מנת להעלות את רמת השירותים הציבוריים שהמדינה מספקת לאזרחיה לצד הגנה על חייהם מפני פגעי השוק על ידי שימור הסביבה ומתן ביטוח לפנסיה, התמודדות עם אבטלה, אספקת מזון ועוד – נוגעת כאמור לכלל ההוצאה. לעומת זאת,  תמיכתה בהמשך ירידת הגרעון ("כלל הגרעון") פוגעת ביכולת "המשילות", ביכולתה של הממשלה להשפיע על המשק ולהיענות לצרכי הכלכלה והציבור על ידי עידוד צמיחה כלכלית, שתלך ידי ביד עם ותוצא לפועל על ידי הקטנת האי שוויון.

העניין הוא שתמיכתה של גלאון בהשארת כלל הגרעון על כנו מבטאת עמדה אנכרוניסטית וימנית. ימנית היא הייתה תמיד, משום שהיא עומדת בסתירה להגיון המנחה את הכלכלה הסוציאל-דמוקרטית. שיטה כלכלית זו מכונה שיטה "קיינסיאנית", על שם ג'ון מיינרד קיינס, הכלכלן הנודע שתורתו הנחתה את ממשלות המערב בתקופת הזוהר של מדינת הרווחה טרם עליית הניאו-ליברליזם בשנות השמונים. על פי תורתו של קיינס, הגדלת הגרעון היא הכלי המרכזי העומד לרשות הממשלה בבואה לנהל מדיניות שתלחם במיתון ושתעלה את המשק על נתיב של צמיחה כלכלית ארוכת טווח ויציבה.

> מינימום 5,00 ש"ח בחודש – כי גם לקשישים מגיע לחיות בכבוד

הפגנה של פעילי מרצ נגד תקציב 2015 (יונתן סינדל / פלאש90)

להגדיל את הגרעון, לעצור את המיתון. דברים שלא אמרו בהפגנה של פעילי מרצ נגד תקציב 2015 (יונתן סינדל / פלאש90)

אבל עמדתה של גלאון היא גם אנכרוניסטית, משום שחשיבותו של חופש הפעולה הכלכלי של הממשלה עולה עשרות מונים במצב עניינים המכונה מיתון ארוך טווח, מונח קיינסיאני שהשיב לחיים לאחרונה לארי סאמרס, מחשובי הכלכלנים הפעילים בארה"ב היום. מצב עניינים זה מאופיין בצמיחה כלכלית, אינפלציה וריבית נמוכות עד שליליות. זהו אכן המצב בעולם ובישראל מאז המשבר הכלכלי של 2007, מצב שחזוי שימשך לאורך זמן רב – ומכאן מיתון ארוך טווח.

במצב עניינים זה אוזל כוחה של הזרוע המוניטרית הקובעת את מחיר וכמות הכסף (שער הריבית), כלומר בנק ישראל, ואין ביכולתה לענות על צרכי הכלכלה והציבור. לשם כך, טוענים הקיינסיאנים, יש לעשות שימוש בזרוע הפיסקלית, כלומר הממשלה. הצעתה של גלאון שקולה לקשירת זרוע זו מאחורי הגב.

קשירת הזרוע של ההוצאה הממשלתית היא הפרויקט לו הקדיש הכלכלן הניאו-ליברלי מילטון פרידמן את הקריירה שלו. עיקרה של התיאוריה המזוהה איתו, "מוניטריזם", הוא הגבלת תפקיד הממשלה במשק לשמירה על כמות יציבה של כסף בכלכלה.

ההכרה שהעולם שרוי במיתון ארוך טווח מאז נחלץ מהמיתון שהחל ב-2007 גוברת וקונה אחיזה בעולם; יותר ויותר כלכלנים מן הזרם המרכזי ומוסדות בינלאומיים קוראים למדינות להכנס לגרעונות על מנת להחלץ ממיתון זה, כמו גם מהשפעתו ההרסנית על יציבותם של המוסדות הפוליטיים של הדמוקרטיה הליברלית. הם מסכימים כי הגדלת הגרעון נחוצה על מנת להמנע ממיתון עמוק והרסני פי כמה. יתרה מכך, גוברת אצלם ההכרה כי הדרך להחלץ מן המיתון ארוך הטווח המכרסם ביסודות הדמוקרטיה הליברלית היא על ידי הקטנת רמת האי שוויון הכלכלי.

זהבה גלאון, אם כן, ניצבת ימינה לכל אלה, כלכלית ופוליטית, כשהיא ממשיכה לתמוך בכלל הגרעון.

ד”ר דותן לשם הוא מרצה בחוג לרעיון מדיני וממשל באוניברסיטת חיפה. ניתן לעקוב אחר כתיבתו על ענייני כלכלה בדף הפייסבוק שלו.

> גדי שמני, בסרבניות כבר תמכת?

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf