newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כיצד הפך בוגי יעלון לתומך גלוי בשיתוף פעולה עם המשותפת

פרשת אלאור אזריה הביאה את העימות בין נתניהו לאליטה הצבאית לשיאו. בתור מייצג האליטה הזו, יעלון התחיל מאז לפעול להדחתו, גם אם המחיר הוא תמיכה של המשותפת, כולל בל"ד. לחבריו הרמטכ"לים חסרי הניסיון הפוליטי הברכיים רועדות

מאת:

אני עוקב אחרי משה (בוגי) יעלון כבר הרבה שנים. הוא איש ימין, ללא ספק. הוא גם איש פוליטי, לא שבטי, אבל מודע לעוצמתה של השבטיות. הוא חבר לשבט השמאל-מרכז כדי להפיל את בנימין נתניהו, מתוך שכנוע עמוק שהוא מסוכן. כעת הוא האיש הכי עקבי בקוקפיט נגד הקמת ממשלת אחדות בראשות נתניהו, עם או בלי רוטציה. הרי הוא מכיר אותו, ויודע ששום רוטציה לא תכובד.

משה (בוגי) יעלון מדבר בכנס של כחול לבן בחיפה, ב-11 בפברואר 2020 (צילום: פלאש90)

משה (בוגי) יעלון מדבר בכנס של כחול לבן בחיפה, ב-11 בפברואר 2020 (צילום: פלאש90)

גם יאיר לפיד מתנגד לכניסה לממשלת אחדות, אבל הוא מוכן ללכת לאופוזיציה, כי הוא לא שש להישען על הרשימה המשותפת. דווקא יעלון, איש הימין המובהק, מבין שאם רוצים להפיל את נתניהו – הגוש צריך לכלול את הרשימה המשותפת.

כדאי להתחקות אחרי פעילותו הפוליטית של יעלון עוד מימי שירותו בצבא כדי להבין כיצד הוא הגיע לגוש המרכז-שמאל והפך ל"סמן שמאלי" שלו, כביכול. ההיסטוריה הפוליטית שלו מראה כי הוא איש ימין עקבי, אבל חושב בצורה מקורית ועצמאית. הוא מנצל את מיקומו במבנה הכוח לקידום מה שהוא רואה כנכון לפי השקפתו. אתאר כאן את אופן פעולתו בעבר, בעקבות מחקרי, ואנסה להציע הסבר לפעולה שלו בשלוש השנים האחרונות במטרה להדיח את נתניהו.

על המעורבות של יעלון כאיש צבא כתבתי בספרי "שלום מדומיין, שיח מלחמה" (רסלינג, 2007). הוא פעל מכל עמדה שהיתה לו בצבא כדי להכשיל את הסכמי אוסלו – כראש אמ"ן, כסגן הרמטכ"ל וכרמטכ"ל. בכל אחד מהתפקידים הוא הראה יצירתיות ותחכום פוליטי.

לדעתי, התחכום הגדול ביותר שלו היה דווקא כראש אמ"ן. בזמן שכל ראשי הצבא התגייסו לבלום את נתניהו ולרסן אותו כדי לשמר את שיתוף הפעולה עם הפלסטינים, יעלון כראש אמ"ן היה תומכו העיקרי של נתניהו.

ראשי הצבא, ובמרכזו הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, היו התומכים העיקריים בהסכמי אוסלו, כדרך לרסן את האינתיפאדה ללא מעורבות ישירה, על ידי שיתוף פעולה עם יאסר ערפאת וכוחות הביטחון הפלסטיניhם. ראש הממשלה דאז יצחק רבין ביטא תפיסה זאת כשהסביר שערפאת יוכל לדכא ביד חופשית, כי אין לו לא בג"ץ ולא בצלם.

ראשי הצבא הסיקו את המסקנה כבר אחרי החודשים הראשונים של האינתיפאדה, כשהבינו שלא תהיה להם לגיטימציה ציבורית לדיכוי אלים – לא רק בגלל בג"ץ ובצלם, אלא בגלל שחלק גדול מהקצונה והחיילים גם הם היו שייכים לאותה קבוצה חברתית שמסתייגת מהדיכוי. הם למדו זאת במלחמת לבנון, כאשר ההפגנות ההמוניות נגד מלחמת "יש ברירה" הביאו להתרחבות הסרבנות. סרבנות גלויה של אנשים כמו אלי גבע ותנועת יש גבול, אבל גם אפורה של אי התייצבות של חיילים, קצינים ומחלקות שלמות.

הסכנה לצבא התגלתה מהר מאוד. כבר בספטמבר 1996, לאחר שבעקבות פתיחת מנהרת הכותל פרצה מחאה המונית פלסטינית שגבתה את חייהם של 80 פלסטינים ו-16 חיילי צה"ל. הביקורת הציבורית על מהלכו של נתניהו היתה רחבה מאוד. היא באה גם מצד ראשי הצבא.

יעלון, כאיש אמ"ן, הבין שאם תפרוץ אינתיפאדה חדשה, תהיה בעיה גדולה לצבא לקבל תמיכה ציבורית לדיכוי, ולכן התחיל לבנות את "תיק ערפאת" ולהמציא את הנרטיב של הסוס הטרויאני.

הוא הבין שהבעיה העיקרית תהיה אם הקצינים והחיילים יאמינו שתהליך אוסלו נכשל בגלל הסרבנות הישראלית, ולכן חייבים "לצרוב את התודעה" של הישראלים שערפאת אשם. אבל הוא גם היה מספיק מתוחכם כדי להבין, כמו שאר ראשי הצבא, שאם אוסלו יתפוצץ בזמן שלטונו של נתניהו, יהיה יותר קשה לשכנע את שבט השמאל (שאייש אז את העמדות הבכירות בצבא, השב"כ והיחידות הלוחמות) כי ערפאת אשם.

ההצעות שברק הגיש לערפאת היו בלתי קבילות. ברק וערפאת בקמפ דיוויד (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

סיפור ערפאת כסוס טרויאני. אהוד ברק ויאסר ערפאת בקמפ דיוויד (צילום: אבי אוחיון / לע"מ)

לכן כשעלה אהוד ברק לשלטון, הוא פעל ביעילות כסגן הרמטכ"ל להפיץ את סיפור ערפאת כסוס טרויאני, וגם לנטרל אחר כך את הדרג המדיני על ידי סיסמת "תנו לצה"ל לנצח" לאחר פרוץ האינתיפאדה השנייה. הוא תקף כרמטכ"ל בימי שלטונו של אריאל שרון את הביקורת הציבורית על הפעולות של צה"ל כפוגעת בצבא ובחוסן של העורף.

נקודת ההתחלה של כחול לבן

כרמטכ"ל בימי שרון התנגד יעלון ליציאה החד צדדית מרצועת עזה כמתן "רוח גבית לטרור", ובעקבות זאת הודח מהתפקיד על ידי שרון ושר הביטחון, שותפו לשעבר לדיכוי האינתיפאדה, שאול מופז.

בזמן אינתיפאדת היחידים (2015-2016), יעלון כבר פשט מדים והתמנה לשר הביטחון של נתניהו. מתוך עמדת הכוח הזאת הוא הפך לדובר של האליטה הצבאית, אשר בדומה לשנים 1996-1999, הפכה למרסנת של נתניהו, בגיבוי שר הביטחון דאז, איציק מרדכי.

בימי אינתיפאדת היחידים החלו שוב עימותים בין נתניהו לראשי הצבא. בעוד ראש הממשלה מאשים את נשיא הרשות הפלסטינית אבו מאזן בהסתה, הצבא חזר פעם אחרי פעם שאבו מאזן דווקא משתף פעולה לריסונה. בכך רמז הצבא שהאחריות לייאוש של הצעירים הפלסטינים הוא דווקא הסרבנות של ממשלת ישראל להידבר עם הרשות הפלסטינית.

באותם ימים האליטה הצבאית היתה מאד מודאגת מאובדן השליטה על חייליה, עקב האווירה הציבורית שנתנה הכשר לרצח פלסטינים בלי שום ביקורת ובקרה. זה הזמן שבו הרמטכ"ל גדי אייזנקוט נאם נגד ירי על ילדה בת 13 שמאיימת עם מספריים. מבחינת הפיקוד הבכיר, הירי הזה בפלסטינים שלא מהווים סיכון היה יותר מכל דבר אחר ביטוי פחדנות של החיילים.

על רקע הבדלי הגישות בין ראשי הצבא לבין נתניהו וחששות הצבא מאובדן שליטה, התפרצה לוויכוח הציבורי פרשת אלאור אזריה, רצח פלסטיני ששכב מנוטרל ופצוע. באותו רגע מצא הפיקוד הבכיר הזדמנות להידוק המשמעת על ידי העמדתו לדין, למען יראו וייראו – מקרה מובהק של חייל שמבצע וידוא הריגה ללא פקודה.

אלאור אזריה בבית המשפט עם הרשעתו בהריגה (מרים אלסטר / פלאש90)

למען ייראו ויראו. אלאור אזריה בבית המשפט עם הרשעתו בהריגה (מרים אלסטר / פלאש90)

פרשה זאת היתה, לפי הפרשנות שלי, נקודת ההתחלה של מה שהיום קוראים כחול לבן. יעלון כשר הביטחון תמך בעמדת הצבא להעמיד את אזריה לדין, אבל נתניהו חבר לאווירה הציבורית שיצרו הכהניסטים מחברון, שהצליחו להפוך את הפרשה למקרה עדתי – דופקים את הש"ג השחור – ולעשות את הרוצח לדמות אהודה, "הילד של כולנו". באותו רגע מצא נתניהו הזדמנות להיפטר משר הביטחון שנתן גיבוי לראשי הצבא נגדו ולהדק את החיבור שלו לשיח הלאומני הקיצוני ביותר של קנאי יש"ע.

העימות בין האליטה הצבאית לבין נתניהו הגיעה אז לשיאו, ואחד הביטויים שלה היה נאום סגן הרמטכ"ל יאיר גולן ביום השואה. מאז התחיל יעלון לפעול להדחת נתניהו. בלטו במיוחד ההתבטאויות שלו בפרשת הצוללות ותיק 3000. הוא גם התחיל שיחות עם עוד אנשים שעבדו עם נתניהו והכירו את אופיו מקרוב, כמו יועז הנדל וצבי האוזר.

לקראת בחירות 2019 ראה יעלון בהתארגנות של הרמטכ"לים לשעבר כשותפים למאבקו להדחת נתניהו, בלי שום קשר לעמדות פוליטיות. ההתארגנות הזאת הפכה כמעט בהכרח להתארגנות שבטית של "השמאל", ובגלל שהיו בה גם אנשי ימין אידאולוגי היא כונתה "שמאל-מרכז".

שני המרכיבים של הזהות השבטית השמאלית היו הסיסמה "רק לא ביבי" והזיהוי עם מערכת הביטחון, שכן השיח הביטחוני הוא מרכיב מרכזי של שבט השמאל. כך יעלון הימני מצא עצמו בקוקפיט של שבט השמאל-מרכז, למרות ימניותו. מטרתו היתה ונשארה להדיח את נתניהו.

לא פחות מההכרזה על הקמת המדינה. נתניהו באירוע בחירות של הליכוד בלוד, 11 בפברואר 2020 (פלאש 90)

נתניהו באירוע בחירות של הליכוד בלוד, 11 בפברואר 2020 (פלאש 90)

זה ההסבר, לדעתי, להתנגדותו הנוכחית להקמת ממשלה בראשות נתניהו, ולהיותו היחידי שמוכן באופן מפורש לשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת, למרות ההתנגדות של שני חברי הסיעה שלו, הנדל והאוזר. הוא תומך בשיתוף פעולה עם הרשימה המשותפת כי הוא מבין שאין אלטרנטיבה לנתניהו בלי התמיכה שלה, כולל בל"ד. שני הרמטכ"לים האחרים בקוקפיט, גנץ ואשכנזי, שעוד לא התנסו בפוליטיקה ואינם יודעים מה המשמעות של ישיבה תחת שלטון היחיד של נתניהו, כנראה מקבלים פיק ברכיים.

על ידי הדרישה לא לשתף פעולה עם הרשימה המשותפת מנסה נתניהו לפרק את הגוש החוסם נגדו, ואולי גם לפרק את כחול לבן – בהינף מגיפת קורונה אחת.

את המגיפה איש לא יכול היה לחזות – לא האסטרטג יעלון, ולא אף אחד אחר. נתניהו מתכוון לנצל את הלם והפחד שמעורר וירוס הקורונה לרווחים פוליטיים עד הסוף, כלומר עד שיצליח לבטל את משפטו. אבל הוא במירוץ נגד הזמן, כי במוקדם או במאוחר עלול להתברר גודל האסון, אחריותה של הממשלה למותם של אנשים רבים ולקריסת הכלכלה, וגודל המחדל של שלטון היחיד של נתניהו.

ימים יגידו.

פרופ' לב גרינברג הוא חוקר הפוליטיקה הישראלית ונשיא האגודה הסוציולוגית הישראלית. בין ספריו: "ההסתדרות מעל הכל", "זיכרון במחלוקת: מיתוס, לאומיות ודמוקרטיה", ו"שלום מדומיין, שיח מלחמה, משבר המנהיגות, הפוליטיקה והדמוקרטיה בישראל, 1992-2006"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf