ישראל משתמשת גם בזכויות הילד הבינלאומיות נגד הפלסטינים
בניגוד לטענותיהם של ארגוני זכויות אדם, ישראל לא מתעלמת מעקרונות משפטיים של זכויות הילד. להיפך: היא מסתמכת עליהם כדי לשכלל ולהצדיק את שליטתה בשטחים
מדי שנה נשפטים אלפי פלסטינים מהגדה המערבית, כולל מאות בני נוער, בבתי המשפט הצבאיים של ישראל. בעתירה לבג"ץ מ-2017, כמה ארגוני זכויות אדם ישראליים ביקשו שתינתן לשופטים צבאיים הסמכות להורות על עריכת תסקירי מעצר לילדים פלסטינים. תסקירים אלה נועדו להעריך את נסיבותיו האישיות של נער הנאשם בביצוע עבירה, במטרה לשקול אם להמליץ על שחרורו ממעצר תחת פיקוח עד שיינתן פסק הדין בעניינו.
בעקבות העתירה, שונה החוק הצבאי ב-2019. כעת, מוסמכים בתי המשפט הצבאיים, לפי שיקול דעתם, להורות למינהל האזרחי להגיש תסקירי מעצר שכאלה. בדיעבד, הסתבר לארגוני זכויות האדם כי פגישות התסקיר משמשות כמעין חקירה, שבמהלכה מופעל לחץ על נערים פלסטינים להודות באשמה.
הרפורמות הוצגו כמשרתות את טובת הילדים. בפועל, הן פועלות לרעתם. שוטרים ישראלים עוצרים ילד פלסטיני במזרח ירושלים, ב-15 במאי 2012 (צילום: נועם מושקוביץ / פלאש90)
השיחה בין הנער לבין קצין המינהל האזרחי אינה מוקלטת, ובנוסף לכך לא נאמר לנער כי זכותו שלא להודות באישומים המוטחים בו. מכיוון שנמנעת ממנו גם האפשרות להתייעץ עם עורך/ת דין לפני הפגישה, גדל הסיכון שהוא יודה הודאת שווא. כך, באצטלה משפטית של הגנה על זכויות הילד, יצרה מערכת הביטחון אמצעי לחץ חדש כנגד האוכלוסייה הפלסטינית.
זו רק אחת מבין שורה של רפורמות משפטיות שביצעה ישראל ביחס לילדים פלסטינים בשנים האחרונות. הרפורמות, שבאו לעולם לאחר לחץ ממושך מצד ארגוני זכויות אדם, הוצגו כמשרתות את טובת הילדים. בפועל, הן פועלות לרעתם.
דוגמה נוספת לכך היא רפורמה אחרת, ומשמעותית לא פחות, הנוגעת לנערים הכלואים או עצורים בגין עבירות "ביטחוניות". בעבר, כמעט שלא היתה הפרדה ביניהם לבין אסירים פלסטינים מבוגרים. הדבר גרר ביקורת רבה מצד ארגוני זכויות אדם. ב-2008, למשל, 14 ארגונים פירסמו מכתב משותף, שבו האשימו את ישראל בהפרת האמנה לזכויות הילד. "הדרישה להפריד בין קטינים למבוגרים מבוססת על החשש הפשוט שקטינים עלולים להיות פגיעים להשפעות שליליות מצד עצירים מבוגרים", טענו הארגונים.
על רקע זה, לאורך שני העשורים האחרונים, ביצעה ישראל כמה שינויים משפטיים שהגדילו בהדרגה את הפרדתם של נערים אלה. סגן פרקליט המדינה התפאר בפני האו"ם: "ביחס להגנה על זכויותיהם של קטינים [פלסטינים], ולפי המשפט הבינלאומי … קטינים [אלה] מוחזקים במתקנים נפרדים ממבוגרים". אך האם שינוי זה אכן פעל לטובתם?
המבוגרים הפלסטינים שבהם מדובר אינם "אסירים פליליים" המהווים סיכון במובן המקובל של המילה. הם כלואים בשל פעילותם האידיאולוגית. עדויותיהם של פלסטינים רבים מלמדות כי בשנים שלפני ההפרדה, מבוגרים אלה סייעו לנערים הפלסטינים במגוון תחומים: תמיכה נפשית, סיוע בלמידה, עזרה חומרית, ייצוג צרכיהם בפני רשויות הכלא ויישוב סכסוכים בין נערים.
עזרה כזו, שאינה ניתנת על ידי הרשויות הישראליות, חיונית במיוחד. שהרי נערים פלסטינים מהשטחים מוחזקים במתקנים בתוך ישראל ורק לעתים נדירות זוכים לפגוש את הוריהם. כך, המבוגרים הפלסטינים בכלא הם התחליף הקרוב ביותר להורים, כפי שאכן עולה מעדויותיהם של נערים רבים.
בנוסף, נערים פלסטינים שנעצרים או נכלאים על ידי ישראל מתלוננים לאחר מכן כי סבלו התעללות גופנית ואיומים מצד הרשויות הישראליות. כעת, בהיעדר מבוגרים פלסטינים בסביבה, הנערים עלולים להיות חשופים יותר לאלימות שכזו.
הפלסטינים הכלואים מודעים לבעיות אלה. לכן, לאחר מאבק של כמה שנים, הם השיגו את הסכמת הרשויות הישראליות לכך שנציג מבוגר מטעמם ישהה עם הנערים במשך שעות היום. אולם גם את ההישג המצומצם הזה רתמו רשויות הכלא הישראליות כנגד הפלסטינים.
לפי דיווחים מהשנים האחרונות, נערים פלסטינים מוחזקים בתא מעצר עם או בסמוך למבוגר פלסטיני. המבוגר – משת"פ המתחזה לנציג האמור מטעם האסירים – מנסה להוליך את הנער שולל כדי לגרום לו להודות באשמה או להפליל פלסטינים אחרים.
הגיע הזמן לחשיבה מחדש
אם כן, בניגוד לטענותיהם של ארגוני זכויות אדם רבים, ישראל לא מתעלמת מנורמות משפטיות בינלאומיות ביחס לזכויות הילד. ההיפך הוא הנכון. מערכת הביטחון עושה שימוש הולך וגובר בנורמות המשפטיות הללו – תוך פגיעה בפלסטינים.
ההסתמכות של ישראל על טיעונים של טובת הילד באה לידי ביטוי לא רק ברפורמות משפטיות, אלא גם בשלל תחומים אחרים. דוגמה לכך היא שלטי אזהרה ששב"כ וצה"ל תלו בגדה המערבית במהלך השנים האחרונות. לפי הכתוב בשלטים, צפויים להורים פלסטינים עונשים קשים אם לא ימנעו מילדיהם להשליך אבנים. איומים אלה, כך נאמר, נועדו בסך הכל לטובת "ביטחונם", "עתידם", "כלכלתם" ו"חינוכם" של הילדים.
אחד השלטים, שהופץ במחנה הפליטים אל-ערוב ב-2013, איים: "אם לא תמנעו מהם להמשיך בפעולות האלה, יוטלו עליכם הגבלות חמורות … הורו לילדים שלכם להפסיק את מעשי התוקפנות למען ביטחונם ועתידם".
שלט אחר, שנתלה ברחבי הכפר בית אומר ב-2018, איים בשלילת אישורי עבודה של הוריהם שילדיהם חשודים בזריקת אבנים. "חובתך כהורה", הכריז השלט, "היא להשגיח על בניך שלא יפרו את הסדר … כדי להבטיח את כלכלתם וחינוכם".
גם במסגרת הסגר על רצועת עזה, משתמשות הרשויות הישראליות בטענות מתחום זכויות הילד והמשפט הבינלאומי. בשנותיו הראשונות של הסגר, הטילה ישראל הגבלות חמורות על כמות המזון שנכנסה לרצועת עזה.
ההקצאה נקבעה על ידי פילוח האוכלוסייה בעזה לקבוצות גיל וחישוב כמות הקלוריות המינימלית הנחוצה, לדעת מתאם הפעולות השטחים, לכל קבוצת גיל. למשל, לילד/ה בגיל שנתיים עד שלוש הוקצבו 1,300 קלוריות ו-1,073 גרם מזון ליום (כולל, בין השאר, 42 גרם אורז, 149 גרם בשר, ואפס גרמים של שמן).
בניסיון להצדיק את מדיניות אכזרית זו, ציטטה פרקליטות המדינה את אמנת ז'נבה, הנחשבת לאבן פינה של דיני הלחימה הבינלאומיים. לפי האמנה, מוטלת על צדדים לסכסוך מזוין החובה לאפשר גישה למזון חיוני לילדים מתחת לגיל 15.
לטענת פרקליטות המדינה, הדבר מוכיח שהמשפט הבינלאומי אינו אוסר הטלת מגבלות מזון על עזה, אלא רק דורש עמידה בתנאי מינימום מסוימים. במילותיה של הפרקליטות: "נקודת המוצא [של האמנה] … היא ניהולה של 'לוחמה כלכלית' כחלק מן העימות המזוין בין הצדדים. במשתמע, [אמנת ז'נבה] … מכירה באופן חד-משמעי בחוקיותה של תופעה זו, וחותרת אך לקבוע לה רף מינימלי".
ההסתמכות של מערכת הביטחון על המשפט הבינלאומי אינה תופעה חדשה כלל וכלל. צה"ל עצמו מתאר זאת במפורש כ"מערכה משפטית", שמטרתה "ליצור, לשמור ולשפר את לגיטימיות הפעולה [הצבאית] הן במדינת ישראל והן בקהילה הבין לאומית". החידוש, אם כן, קשור לעקרונות משפטיים של טובת הילד, בפרט, אשר ממלאים תפקיד הולך וגדל במסגרת מנגנון השליטה הישראלי בשטחים.
ארגוני זכויות אדם העיוורים לבעיה זו מקדמים שוב ושוב רפורמות שפועלות לרעת האוכלוסייה הפלסטינית. הגיע הזמן, אם כן, לחשיבה מחדש. הבעיה, כך נראה, אינה שישראל מתעלמת מזכויות הילד ומהמשפט הבינלאומי, אלא דווקא שהיא משתמשת בהם כדי לשכלל ולהצדיק את שליטתה בחייהם של מיליוני פלסטינים.
ד"ר הדי ויטרבו הוא מרצה למשפטים באוניברסיטת קווין מרי בלונדון. ספרו החדש, Problematizing Law, Rights, and Childhood in Israel/Palestine, בוחן במבט ביקורתי כיצד הן הרשויות הישראליות והן מבקריהן מעצבים את מערכת היחסים בין משפט, ילדות ושיח זכויות האדם. קוראי "שיחה מקומית" זכאים להנחה של 20% בעת רכישת הספר, על ידי שימוש בקוד VITERBO21 באתר ההוצאה לאור
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן
