"ישו בא מפה". איך חג המולד הפך לחג כלל פלסטיני

לפי המסורת של הכנסיות המערביות, חג המולד חל ב-25 בדצמבר. לפי המסורת של הכנסיות המזרחיות, חג המולד חל ב-6 בינואר. כך או כך, בשנים האחרונות החג הזה חרג מהקהילות הנוצריות בחברה הפלסטינית, והפך לחג כלל פלסטיני – בתוך הקו הירוק ומעבר לו.

לפי הדו"ח האחרון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה משנת 2020, בישראל חיים כ-180 אלף נוצרים, כ-80% מהם ערבים פלסטינים. רובם מתגוררים בנצרת, חיפה, עכו, יפו, רמלה, לוד, ועוד ערים וכפרים בגליל.

אף שהנוצרים מהווים פחות מ-10% מכלל האוכלוסייה הערבית בישראל, וקצת יותר מ-2% מכלל האוכלוסייה, החג מורגש הרבה מעבר לחוגים הצרים האלה. תופעה דומה נרשמת גם בגדה, שם שיעור הנוצרים גם כן נמוך מאוד.

לתופעה הזו כמה הסברים. יש מי שטוען שהסיבה לאומית: ישו המשיח נולד בארץ הזאת, הוא פלסטיני, ולכן יש משמעות מיוחדת לכך שהעולם כולו חוגג את הולדתו של אדם מנצרת, שנולד בבית לחם.

עניין אחר הוא התרומה של החג לסולידריות החברתית בתוך החברה הערבית. חגיגות חג המולד הן יפות ואוניברסליות, ומושכות אנשים מכל הדתות. וכמו שנוצרים משתתפים באווירת חודש הרמדאן, ככה גם מוסלמים חוגגים עם הנוצרים בחג המולד.

הסבר אחר בא מעולם הצרכנות. פלסטינים רבים נוסעים לחו"ל, רואים כיצד חוגגים שם את חג המולד, והביאו משם את התרבות הצרכנית המתלווה אליו. זה מסביר את כניסת ה"כריסמס מרקט", שכולל אוכל, יין, בגדים, תכשיטים, צעצועים ופעילויות לילדים, ליישובים הערביים בשנים האחרונות, במקביל להתפתחות התרבות הצרכנית של "לילות רמדאן".

עו"ד בסים עספור, העומד בראש המועצה האורתודוקסית בנצרת מזה שנתיים, מספר שעד 2010 חגיגות חג המולד בעיר היו מוגבלות רק לכנסיות ולחילופי ברכות. באותה שנה הוקם בכיכר הבשורה בנצרת עץ אשוח גדול, ולהדלקת העץ התלוו חגיגות ומופעים אמנותיים. זו גם היתה הפעם הראשונה שנפתח בעיר "כריסמס מרקט", העתקה של מסורת מחו"ל.

"לאט לאט אנחנו מרגישים שהחג הפך לחג קהילתי, וזה משמח", אומר עספור. גם בעבר אפשר היה לראות את סימני החג לא רק אצל הנוצרים בעיר, הוא מסביר, אבל זה נעשה באופן פחות גלוי.

אירופה בלי לטוס

עספור לא מכחיש את ההיבט הלאומי של חג המולד בעיני הפלסטיני. "יש היבט היסטורי לאומי חשוב שמשמר את הישרדותנו וקיומנו", אומר עספור. "עצם המחשבה שנצרת היא מרכז האירוע בחג המולד, שהבשורה שיצאה מנצרת היא תחילתה של הנצרות – מוסיפה לחג את האופי הלאומי שלו. זו אחת הסיבות לכך שאנשים מתעניינים בו יותר ויותר. אנחנו מקווים שהמסר של חג המולד יישאר במוחם ובלבם של האנשים, מסר של סובלנות, אהבה, שלום ואחווה".

"אווירה אירופית ללא צורך לטוס", הוא מונח שחוזר על עצמו רבות בתקשורת העברית השנה ובשנים האחרונות בנוגע לחגיגות חג המולד בנצרת ובמקומות אחרים. לפי עספור, זה אכן קורה. לדבריו, עשרות אלפי יהודים וערבים ביקרו בנצרת בימים האלה. "נצרת תמיד מוכנה לקבל מבקרים, ואנו במועצה האורתודוקסית מתואמים עם עיריית נצרת לתת את השירות הטוב ביותר", הוא אומר.

אחד הדברים שמסבכים קצת את העניינים הוא הפיצול בין מועד החג אצל הכנסיות המערביות מול המזרחיות. העדה האורתודוכסית אמנם חוגגת ב-6 בינואר, אבל השתתפה בצעדה הגדולה שנערכה בנצרת ביום שישי, 24 בדצמבר. "אנחנו גם מארגנים צעדה קטנה נוספת בחג שלנו", אומר עספור.

בחלק מהכפרים והערים בצפון כבר איחדו בין המועדים. יש דרישות לאחד את המועדים גם בנצרת, ובמקומות אחרים. עספור לא מתנגד, אבל אומר שהעניין לא תלוי בהנהגה הנוצרית המקומית.

"את נצרת, בית לחם וירושלים פוקדים עולי רגל מכל העולם", הוא מסביר. "חלק מהמתפללים שייכים לכנסיות המערביות וחלק לכנסיות המזרחיות. כל אחד מגיע בחג שלו, ואי אפשר שיגיעו ויגלו שהכנסייה סגורה או לא מציינת את החג. הפתרון הוא לאחד את החגים בכל העולם, כלומר בהסכמה בין ראשי הכנסיות".

שאלה נוספת שיצרה מתח השנה קשורה למסחור של החג, ונוגעת לתשלום שנדרשו לשלם המבקרים בכריסמס מרקט: 40 שקל לאדם במתחם של הכנסייה הקתולית ו-25 שקל במועצה האורתודוקסית. התשלום עורר התמרמרות.

עספור טוען שהתשלום נדרש גם כדי לצמצם את מספר החוגגים, בגלל הגבלות הקורונה והלקחים של מה שקרה בהר מירון, וגם מסיבה כלכלית. "כעמותות, נפגענו מאוד במשבר הקורונה, והחגיגות עלו לנו הרבה כסף, כך שגביית דמי כניסה תרמה לכיסוי חלק מהעלויות, אף שלא את כולן. אנחנו מבינים את הקשיים שעומדים בפני האנשים, אבל דמי הכניסה לא היו גבוהים יחסית".

שימור הכנסייה הוא מעשה פטריוטי

כל התושבים בשעב, כפר קטן ליד סח'נין, הם מוסלמים, אבל חוגגים בו את חג המולד כבר שנים. "נכון שכל משפחות הכפר מוסלמיות, אבל יש בו שתי כנסיות עתיקות; משפחות נוצריות חיו כאן לפני הנכבה", מספרת העיתונאית והפעילה הפוליטית כאמלה טיון, תושבת הכפר.

טיון אומרת שאחת משתי הכנסיות פעילה בחגים ובאירועים, במיוחד בתקופת חג המולד. "לפני שנים החליטה קבוצת צעירים וצעירות להעמיד עץ חג מולד בשעב ולהאיר את הכנסייה, הזמינה אנשי דת מהאזור ומשפחות נוצריות שגרו בשעב לפני הנכבה", מספרת טיון. "אחר כך המתנ"ס והמועצה המקומית, בשיתוף מוסד דתי באזור, החלו לארגן את האירוע. מדליקים את האורות שעל העץ, פותחים את הכנסייה ועורכים מופעים.

"מה שמרגש הוא שניתן לראות בחגיגה מחווה סמלית לזכות השיבה. ההשתתפות של תושבי ותושבות הכפר, חלקן נשים מבוגרות, משפרת את האחדות הלאומית ואת השייכות למקום. שימור הכנסייה בכפר כמו שעב, אחרי שהיתה סגורה במשך שנים, הוא דבר נפלא ומעשה פטריוטי.

"אנשים מקשטים את הבתים, מלבישים את ילדיהם בבגדי סנטה קלאוס, ומשתתפים בפעילויות החג בערים אחרות. רואים את זה גם בכפרים שכל התושבים בהם מוסלמים. וזה בנוסף לכל מי שחוגג את השנה החדשה, סילבסטר".

לדברי טיון, הרגש הלאומי הוא לא ההסבר היחיד לשינוי. "מדובר בחגיגה משמחת ויפה, הכוללת מתנות לילדים, סנטה קלאוס, אורות וקישוטים, ומזכירה לנו את אירופה", היא אומרת. "למרות שהחג קשור למשהו שהתרחש פה, האווירה והסמלים שאנו רואים הם אירופיים – שלג וצבאים", אומרת טיון. "אנחנו גם אומרים 'כריסמס מרקט' ולא 'שוק המולד'".

לחג הפסחא, מזכירה טיון, יש היבט לאומי ברור יותר, "שכן הוא מדבר על סבלו ושיבתו לתחייה של ישו בירושלים, אבל למרות זאת אנחנו לא רואים בו התעניינות גדולה כמו בחג המולד". בעיניה זו הוכחה לכך שחלק גדול מהקסם של חג המולד נעוץ ביבוא של הסמלים מאירופה.

לא שייך לעדה אחת

כפר יאסיף, לעומת זאת, הוא כפר מעורב. 12 אלף איש, נוצרים, מוסלמים ודרוזים. בכפר מציינים את החגים של כל העדות. באירועי חג המולד השנה בכפר השתתפו יותר מ-50 אלף איש, שהגיעו מכל הארץ.

"אנחנו ממש לא מרגישים שהחג שייך לעדה אחת", אומר הפעיל החברתי והפוליטי עבד רדא, בן למשפחה מוסלמית, מתנדב ופעיל בארגון החגיגות. "זו התחושה שלנו גם באווירת חודש הרמדאן ובחגיגות הנביא שועיב (המועד החשוב בלוח השנה הדרוזי; ב"ז).

"לחג המולד יש ברק מיוחד, כי החג הזה, שחוגגים בכל העולם, הוא תוצאה של אירוע שקרה כאן בארצנו, לא באירופה ולא באמריקה, וזה משפר את מעמד החגיגה בקרב כל חלקי עמנו, בנוסף ליופי האווירה.

"אני לא חושב שכל עמי המזרח התיכון חוגגים עם הנוצרים בחג הזה כמו פה. בחברה שלנו החגיגה כוללת את כולם, כי ישו הוא פלסטיני, כמונו, בן נצרת. הוא עבר עינויים, בדיוק כמו שמענים היום את העם הפלסטיני.

"אנו עוסקים בדת כמורשת תרבותית יפה, ללא קשר למידותיו של כל אדם ויחסיו עם האלוהים, איך הוא מתפלל ואיך הוא מאמין, ואני מגנה את כל הקולות הקוראים להחרים את הסולידריות היפה הזו, אף שהם מעטים ולא משפיעים".

רדא מתכוון לקריאות של כמה אנשי דת מוסלמים, לא להשתתף באירועים האלה. הקריאות חוזרות על עצמן מדי שנה, אך מספר המשתתפים באירועי חג המולד רק עולה.

ד"ר עלי בדארנה, פסיכולוג חברתי, מנכ"ל מרכז אלראזי לשיקום ילדים, מסביר שלנוכח המשברים שחווה החברה הערבית היא מחפשת גילויי שמחה, וחגיגות חג המולד מספקות בדיוק את זה.

"חג המולד הפך לפופולרי בחברה שלנו בשנים האחרונות", אומר בדארנה, "העץ נכנס גם לבתי משפחות לא נוצריות וגם רואים אותו בכיכרות וברחובות. אנשים מתקרבים לחג הזה בלי קשר לשיוך הדתי שלהם".

לדבריו, דווקא הפשע שמשתולל ברחובות גורם לאנשים לרצות לחגוג יחד. "אשים בחרו בחג המולד כדי לחלוק את התקווה ואת השמחה. יכול להיות שיש לזה גם ממד פסיכולוגי לא מודע. עם חג המולד יש חיים חדשים". בדארנה טוען שהעובדה שבארגון החגיגות מעורבות מועצות מקומיות ועמותות לא דתיות מעניק לחג צביון על-דתי, תוך שמירה על זהותו כיום הולדתו של ישו.